אמנות מחברת

החיים בעולם הדתי עוזרים לי להבין את החשיבות בהעברת המסר על עוצמתה של האומנות בחיינו. זה נכון שבעולם הדתי אין צורך בצריכת תרבות לשמה, ואפילו בתורה המילה מופיעה בקונוטציה שלילית: "תרבות אנשים חטאים" (במדבר ל, ב), היא מכילה בתוכה העשרה והרחבת הדעת, האופקים והדעת, אבל העבודה האמיתית והנצרכת שלה היא החיבור עם העבודה הרוחנית שלנו.

בכל הדורות השתמשו באמנות ככלי לשרת את הדת – פיוטים, חזנים, מוזאיקות וציורים בבתי כנסיות, כל אלו ועוד היוו כלים נוספים לחיבור הנשמה, הלב והרוח של האדם ולהתקרבותו לעבודת השם. מרים הנביאה יצאה בשירה, בתוף ובמחול, שירת הלוויים בבית המקדש, דוד המלך שורר וניגן, המחוללות בכרמים, ועוד דוגמאות נוספות ורבות במקרא  לחיבור הזה.

בשנים האחרונות ישנה התפתחות הכרחית של האמנות העשויה לעיתים לבלבל. כמו כל דבר בעולמנו גם בתחום הזה יש לעשות בירור דקדקני ומדויק ולהבדיל בין טוב לרע, קדוש וטמא, והאם הוא משקף את העולם או בונה אותו. המגזר הדתי חושש (ובצדק) מהשפעות האמנות (במיוחד תיאטרון וקולנוע שהגיעו מהעולם הלא יהודי – אבל לא רק). אולי המילה 'חושש' לא נכונה, ויש לומר לא מכיר מספיק באפשרויות שהאמנות עשויה לספק לנו בהתחברות שלנו לעצמנו, אל הציבור, ובראש ובראשונה – אל בורא העולם. נדמה כי ישנה מידה מסוימת של כבוד לתחום, אבל בבחינת "זה לא באמת שייך לנו, זה בעיקר ביטול תורה"… אך גדולי תורה רבים, וביניהם רבי נחמן מברסלב, הכירו בחשיבות הניגון, הריקוד ומחיאת הכף ככלי עוצמתי לחיבור, לשמחה ולהסרת הדינים.

מאמרים נוספים בנושא:

אמנות יהודית חדשה

גלריית המקלט לאמנות

פופתודוקס והומור שחור

האבא של המוסיקה היהודית

מוסיקה, הנקודה שמחברת עולמות

להכניס את הביטלס למקווה

זמר או אליל?

עניין של חיים ודת' מטאל

לא המוסיקה שלך, עורב

הריקושט של ניסים דמיאן-בלק

להחיות את המוסיקה

כדי ליצור, האדם זקוק להשראה. את החיבור הזה משיגים על ידי הרפיה וזריקת הספקות והשכל ה"שלילי". כדי ליצור, דרושה מידה של ריכוז הדורש ניתוק מן העולם הרגיל, והתחברות אל מקור אחר. התוצאה קשורה בכוונה הראשונית – כמים פנים אל פנים כך לב האדם לאדם. הרצון להיטיב, לחבר ולהרבות באהבה יתבטא ביצירה הסופית, וכן להיפך. יצירה מתוך חיבור ליהדות, לתורת משה, לאלוקים ולמצוות – יש לה כוח אחר. היא נדבך נוסף שיש בכוחו לקלף עוד קליפות ולהגיע היישר אל הלב. התפילה בסידור וכן התפילה האישית מתבססת על הדיבור, אך הניגון והאמנות החזותית אינם זקוקים למילים, ויש להם אדוות החודרות תחת השכבות העמוקות של השכל היישר אל הנשמה. לכן, כששומעים ניגון של צדיק מתחברים אל נשמתו.

בשנים האחרונות יש גל של חוזרים בתשובה שיצירתם מושפעת מהתרבות של הגויים, אך עוברת טרנספורמציה ו'מגוירת' לתרבות יהודית. התוצאה מעניינת ואיכותית. ביצירתם מצליחים החוזרים בתשובה לגשר על הפערים הבלתי אפשריים הללו ולהגיע לתוצר עמוק, מורכב ומעניין לאין שיעור, אך בעיקר, מחובר למקור. זה לא דבר חדש. בעבר נהגו 'להשאיל' לחנים ומזמורים של הגויים ולהכניס בהם טקסטים יהודיים. דבר זה נוצר כדי שיוכלו להחביא את היהדות משונאיה, כמו בשיר של חנוכה "מעוז צור ישועתי".

היצירה היהודית החדשה הזו נוגעת בלבבות כל העם שלנו, גם באלו המגדירים את עצמם כלא מאמינים, ויש בכוחה ליצור אחדות ולהכניס הרהורי תשובה בלב כל יהודי. גם לאלו המאמינים היצירה עוזרת להתחבר, להתחזק ולאפשר לעבודת השם שלנו להרגיש רעננה, חדשה ולעורר את הרצון להתקרב.

לצערי, אותה יצירה אינה מקבלת מספיק משאבים טכניים וכלכליים מהמדינה וממשרד התרבות כדי להתקיים, וגם במגזר הדתי לא תמיד דורשים אותה כחלק ממערכי החינוך. במילים אחרות, המקום של יצירה יהודית לא מקבל ביטוי מספיק, וזה מאוד חבל. יש ביכולתה של האמנות להגיע למקומות עמוקים, ולעיתים רק היא יכולה לרפא ולהגיע ללב שבור.

פעמים רבות אמנים דתיים נדחים מקהילות התרבות רק בגלל היותם דתיים. הם לא יכולים להציג בגלריות, לקבל מענקים ולזכות במכרזים של המדינה. לכן זאת אמנות שנחשפת פחות, וכך גם לגבי המודעות לגבי חשיבותה כחלק מהזהות היהודית שלנו.

באפשרות כל אחד מאיתנו לשנות את המצב אפילו רק בעצם המודעות לעניין, וכן בדרישה שלנו כצרכנים לצרוך אמנות שכזאת. אפשר להצביע ברגליים וגם בכיס. לבקר בתיאטראות יהודיים, בגלריות הבודדות שיש כיום להציג אמנות יהודית ולרכוש אותה, לעודד יצירה קולנועית דוקומנטרית וכן עלילתית כשרה, ולקנות דיסקים וכרטיסים למופעים של מוסיקה המחוברת לשורש.

אני מאמינה שהמהפכה כבר בדרך, ושבעוד זמן קצר פני הדברים ישתנו כשהאמנות היהודית תהווה חלק מרכזי ובלתי נפרד בכל תחום בחיינו כאזרחים בישראל – ללא הבדל דת, גזע ומין – רק בגלל היותנו יהודים.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com