החוק של החיים
אנחנו רוצים להצליח, להתקדם בחיים ולגלות דברים חדשים. אבל אנחנו חייבים לדעת גם את החוק של החיים שבלעדיו אי אפשר לקלוע למטרה האמיתית
פורים הוא ההכנה לחג הפסח הבא עלינו לטובה כך אומר רבי נחמן מברסלב, מכיוון שעל ידי פורים זוכים לטהרת הפרה האדומה. וידוע, שבכל דבריו של רבי נחמן יש אינסוף בחינות וביאורים, אך ברור שהתבוננות בימים המיוחדים שאנו מקבלים בלוח השנה – ראש השנה, פורים, פסח ועוד – בכוחה להביא אותנו להבנה עמוקה יותר גם בעניינים שאינם ברורים לנו. והדוגמה הקלאסית לכך היא מצוות הפרה האדומה (עליה קראנו בשבת האחרונה) והבנת העניין של פורים, פסח והפרה האדומה.
בורא עולם האיר בליבי נקודה מחודשת מעניינת בנושא הכפירה הגדולה הנקראת "קליפת המן" – אותה מידה שלילית ומגונה של כפיות טובה. לאדם אחד באותה ממלכה פרסית היה הכל, היה מעל כולם, בבחינה מסוימת אפילו היה מעל המלך אחשוורוש בעצמו כפי שמבואר במפרשים, כולם פחדו ממנו, כיבדו אותו והשתחוו לו – אבל רק דבר אחד לא הסתדר לו והוציא אותו מהאיזון הנפשי שלו, מילא אותו חֵמָה, ממש גרם לו 'להתפוצץ' – יהודי אחד שלא מוכן להשתחוות לו. "וכל זה איננו שווה לי"! – הכל, כל מה שיש לי, כל העושר והכבוד והיוקרה – לא שווה לו כלום. הוא מרגיש אומלל ומסכן וחסר כל, רוצה למות ממש, כל החיים עצמם לא שווים לו, עד שהוא יטפל "בבעיה היהודית" אחת ולתמיד.
אם לסבתא היו גלגלים…
אם להמן הרשע היו 'משקפיים של אמונה' – הוא היה צריך ללכת עם כללי האמונה ביישוב הדעת ולחשוב, 'טוב, אז יהודי אחד לא משתחווה לי. אז דבר ראשון, ככה הקב"ה רוצה. מרדכי הוא לא מציאות. אין לי מה לכעוס עליו. דבר שני, זה לטובתי. בוודאי שיש כאן טובה גדולה. זה לא רק שיש לי כל כך הרבה טוב בחיים חוץ מהנקודה הקטנטונת הזו, אלא שגם הנקודה הזאת היא עצמה טובה גדולה והיא עצמה שווה לי מאוד. למה? מכיוון שהקב"ה רוצה ללמד אותי משהו, יש כאן מסר עבורי! זו הדרגה השלישית של האמונה. מה המסר? ראשית, להעריך את המקום אליו הגעתי – לרום המעלות ושכולם משתחווים לי. רק על ידי האדם האחד הזה, מרדכי, שלא משתחווה לי – אני מתעורר להעריך ולהכיר טובה על המקום שנתת לי להגיע אליו בחסדיך המרובים. ולמה? כי רק ככה אדם לומד להעיר דבר – רק כאשר לוקחים אותו ממנו, רק על ידי החסרונות. לכן, אני קודם כל יתקן את העובדה שלא הערכתי מספיק ולא אמרתי תודה ולא ראיתי את חסדיו של הבורא איתי. מעכשיו, אני מעריך את כל העבר את כל מה שקורה איתי בהווה. וכן, אמשיך לחפש עוד שְׂכָלים, הבנות ומסרים בנקודה זו ובוודאי אזכה למתנות גדולות.
עד כאן אם להמן היו משקפיים של אמונה.
בהתבוננות פשוטה מעין זו של אמונה פשוטה המן, או כל אדם כפוי טובה, יכול להפוך את החיים שלו לחיים מתוקים מדבש! חיים מלאי שמחה והערכה, והכי חשוב – אמונה. הוא היה יכול להיות המאושר באדם. אבל מה, הכפירה העמוקה שבליבו – שחשב שכל מה שיש לו הוא השיג בכוחו ועוצם ידו וזה גם מגיע לו, לכן הוא בהחלט לא יכול לסבול את העובדה שאיש אחד לא עושה את רצונו – ועל ידי זה הוא מאבד את הכל כפשוטו!
מאמרים נוספים בנושא:
אמונה עיוורת – להאמין בלי להבין?
אבל לא על המן אני רוצה לכתוב לכם. את המן כבר תלו על העץ והוא כבר לא בסביבה. על מי כן? על החיים שלנו. היכן אותה 'קליפת המן' באה לידי ביטוי בחיים של כל אחד ואחד? תרשמו לכם – היא קיימת ונוכחת בתחומים רבים בחיינו, אבל התחום העיקרי בו היא מתבטאת הוא במצוות התשובה. ובנקודה זו היא ממש מסוכנת וקטלנית.
ולמה הכוונה? חשוב לברר – כיצד האדם תופס את מושג התשובה? אדם שרוצה לעשות את רצונו הבורא – בכל פעם שהוא נכשל זה מפריע לו. יש לו שתי אפשרויות להסתכל על הכישלון הזה: באמונה או חלילה בכפירה – שהיא ההסתכלות של המן, הסתכלות של כפיות הטובה.
כאשר אדם עושה תשובה מתוך אמונה הוא רואה את הבורא בכישלון, הוא לא שוכח ולו לרגע את הטוב האינסופי שיש לו בחייו. והוא גם מבין שהכישלון הזה גם הוא טוב מאוד עבורו ובעזרתו הוא יצליח להעריך יותר את מה שהבורא עזר לו להשיג עד עכשיו, הוא גם יעריך את החסדים והעזרה של הבורא, יודה לו, לכן הכישלון הזה הוא בעצם טובה גדולה עבורו כי בכוחו הוא מתחיל לחיות חיים יפים ומתוקים, הוא זוכה לקרבת הבורא ומקבל דעת והרבה מתנות גדולות מהקב"ה.
אבל אם הוא רואה את התשובה ב'משקפיים של קליפת המן' – הוא מיד נופל לעצבות גדולה וייאוש, הוא שוכח ברגע אחד את כל הטוב שיש לו בחיים, ולמעשה אומר – "כל זה איננו שווה לי!" מי שלא מסוגל לשמוח אחרי הכישלון חושב שכל מה שהשיג עד לאותו רגע – הכל מכוחו, לכן הוא לא יכול לשמוח. הוא רואה רק את הנקודה השחורה ונופל לכפירה בטובות העצומות שהקב"ה עושה איתו. דפוס חשיבה שכזה מוביל את האדם למקום מאוד מסוכן – לדיכאון, שנאה ורדיפה עצמית שמדרדרות את האדם לאבדון גדול, להרים ידיים ולוותר על הכל. במילים אחרות, התשובה הלא נכונה מובילה את האדם להתאבדות רוחנית חלילה.
כישלון שלי נפלא!
הנה נקודה חשובה ויסודית שאנו למדים: בכל דבר בחיים – ברוחניות ובגשמיות, יש בחינה של "זכה ולא זכה". אבל עם המסר הנאמר במאמר זה, רואים שגם במצוות התשובה יש את הבחינה הזו ואיך היא באה לידי ביטוי.
מתוך הרצון של האדם 'לחזור בתשובה' כביכול, הוא יכול לאבד את כל עולמו הרוחני. איך? על ידי שכל פגם וכל דבר שלא הולך לו כרצונו לקוח לו ומאבד ממנו את כל שמחת החיים, את כל ההערכה העצמית שלו, ובעיקר – את כל ההערכה שלו לחסדיו המרובים של הבורא עליו.
לעומת זאת, אם זוכה לעשות תשובה מתוך אמונה ותודה לבורא עולם, כל כישלון שלו מעמיד אותו ומחזק אותו עוד יותר, כפי שאומרים חז"ל ש'אין אדם עומד על דבר תורה אלא אם כן נכשל בו'. על ידי הכישלון הוא מתעורר להבין שכלים חדשים ונקודות נפלאות וחדשות, הוא מתעורר לחפש את הבורא בכוחות מחודשים, והוא בהחלט יכול לומר בפה מלאה: "הכישלון הזה שווה לי!" מכיוון שהוא מקרב אותו לבורא. עם גישה כזו קל מאוד לקיים את מצוות התשובה על כל מהמורה ואתגר בחיים מתוך שמחה.
החוק של החיים!
יסוד "זכה ולא זכה" שקיים בכל דבר בחיים – הוא היסוד של אותה פרה אדומה, שיש בה שני כוחות: האחד – לטהר טמאים, והשני – לטמא טהורים. לכן הפרשה פותחת במילים "זאת חוקת התורה", כי החוק של הפרה האדומה נמצא ומתקיים בכל התורה כולה ובכל תחום ותחום בחיינו!
והלכה למעשה עבורנו: שבכל דבר שאנו עושים עלינו לדעת שיש בו שתי דרכים – יש גם את הסכנה, ולכן צריך להתפלל לבורא עולם לזכות ולקיים ולעשות את הדבר בדרך הנכונה של ה"זכה", ולחפש את הדרך הנכונה בכל דבר ולהיזהר מהסכנה שאורבת בכל תחום בחיינו. וכשאדם משקיע דקה-שתיים של תפילה לפני כל דבר שהוא עושה – הקב"ה עוזר לו להינצל מהסכנה ומה"לא זכה" שקיים בכל דבר. ובעזרת הבורא, כל דבר שיעשה יהיה הדבר הנכון שיקרב אותו אל הקדושה האמיתית לקרבת השם, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור