חופש גדול וקטן!
לא נראה לי שלזה התכוון המשורר: ילדים מרוחים בכל פינה, משועממים עד אימה ואמא אחת שעומדת להשתגע. מה עושים? שרון רוטר על חופש גדול וקטן.
שוב הגענו לתאריך שמחריד את רוב האימהות, במיוחד את אלו מרובות הילדים, במיוחד את אלו העובדות מחוץ לבית, ואת אלו שיש להם פעוטות (או בני נוער – זה כמעט אותו דבר) הרי הוא – החופש הגדול!
השם שלו, אגב, מבלבל מאוד. החלק השני דווקא מדויק – הוא אכן גדול מכל הבחינות, או ליתר דיוק, ארוך. על החלק הראשון אפשר להתווכח, מילה בעייתית מאוד בבסיסה, הלא היא – חופש…
מה זה חופש? ממה? ולמי יש חופש?
אולי צריך לשנות את שמו לריק הגדול, או לזמן ללא מסגרת הגדול, או משהו כזה. אני מודה ומתוודה שהשנה, אולי כמו בכל שנה, אני מתעלמת לחלוטין מהתאריך הזה, ובמיוחד מזה שהוא כבר פה. קודם כל יש קייטנות, תודה לא-ל (ולהורים שנתנו תשע שנים מחייהם לטובת קידום העניין בממשלה), והבנים מסיימים בא’ אלול, כך שמבחינתי יש הארכה קלה עד לרגע שבו תידרש נוכחותי המלאה.
זה הדד ליין, שעון החול שמסמן לי שממש עוד מעט לא יהיה לי רגע אחד לעצמי. לא ביום ולא בלילה. לא בחול ולא בשבת. לא בבית ולא מחוצה לו. עוד ממש מעט אאלץ להיות 24/7 עם ילדים למשך זמן ארוך מאוד, ואני מודה שאין לי ממש כלים להתמודד על זה. מילא שצריך להאכיל אותם כל הזמן (מה זה כמויות האוכל הבלתי נדלות הללו? זה קיץ חברים, תאכלו אפרסק ותסגרו את הסיפור). מילא שצריך לצאת לאיזו אטרקציה פה ושם (ולהצליב עיניים עם עוד אימהות מיואשות בתור לארטיק במחיר מוגזם), מילא.
אבל העובדה היא, שמשעה שש בבוקר כשהתינוק מתעורר, ועד שהגדולים הולכים לישון (אחרי כמובן), אין לי רגע דל. ים של רצונות ובקשות, חוסר סיפוק וריבים, מצוקות ובכיות מכל המינים והסוגים, ורק אני, אחת ויחידה – הרשות המחוקקת, השופטת, האוכפת והמבצעת. הנהג, המבשלת, העוזרת והמטפלת. אוי אברוך.
מאמרים נוספים בנושא:
אני בטוחה שבורא עולם לא התכוון לסיטואציה בה ילדים מרוחים בכל פינה, עייפים כל הזמן, משועממים עד אימה ואמא אחת שעומדת להשתגע.
אז מה עושים?
כן, כבר קיבלתי את כל המיילים שלכן עם ההצעות לחופש הגדול, ואת כל לוחות השנה שאפשר למלא בפעילות. משום מה, לא נראה לי ריאלי שילדיי יבחרו ללמוד ספרדית מיוטיוב, או לזרוע צמחי תבלין באדנית. ואם כן, זה יחזיק בדיוק שתי שניות ואצטרך לנקות אחריהם…
אז איך עוברים את החופש הגדול ונשארים בחיים?
נדמה לי שהשנה אני פשוט אצמצם את הנוכחות שלי בבית. אולי אברח אחר הצהריים לאיזה בית קפה לכתוב, ואולי אפילו עם עוד חברה אמיצה כמוני שתסכים ‘להפקיר’ את ילדיה לאחים הגדולים או לבייביסיטר צעירה. כחלק מחישובי התקציב של החופש אפשר להוריד אטרקציה לטובת שפיותינו הזמנית. זו לא בושה.
העיקר, שנחזור עם כוחות מחודשים ועם חיוך.
העיקר, שתהיה לנו סיבה להתלבש, להתאפר ולהשקיע בעצמנו.
תאמיני לי שגיחה קטנה החוצה תיטיב עם כולם, ושתחזרי הביתה תגלי שהם הצליחו להסתדר בלעדייך, ואפילו לא רע.
יהיה לזה מחיר קטן כמובן, של מהפכה גדולה. אבל גם לזה יש צד טוב – תוכלי לרגל אחרי כל מה שהם אכלו ועשו לפי השאריות הפזורות בבית.
ואחרי החופש הגדול הזה, בו אקח לעצמי חופשים קטנים באמצע, אני מתכוונת לנסוע לחופש גדול בעצמי, יום או יומיים בבית מלון מפנק עם כמה חברות טובות (אפילו שבעלי נוסע לאומן ואין תקציב). או שנקדם הצעת חוק חדשה שהמדינה תסבסד לכל אמא לילה במלון כולל טיפול בספא ביום הראשון ללימודים ועם חופש משולם מהעבודה.
מה, לא מגיע לנו גם חופש קטן?
* * *
שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור