חלום האושר
החלום שלנו הוא להיות מאושרים, ויש דרך להשיג אותו. שרון רוטר פיצחה את התעלומה והוציאה את עצמה מהמשוואה, מאז היא מאושרת. רוצים לגעת בחלום?
כשאני מתרחבת אני מרגישה חורבן. כשאני מפליגה במחשבות, דאגות, דמיונות וסרטים – משהו בי נחרב, וזה קורה ברגע ובלי שליטה.
מחשבה ראשונית צצה, מחשבה תמימה, טהורה, פשוטה, מחשבה אמיתית ומחוברת ליסוד. אבל אני לא מסתפקת בה והמוח מתחיל ללוש ולהרחיב, כמו פלסטלינה. הוא מותח את המחשבות עד שהן מכסות את כולו.
אם מדובר במחשבות חיוביות זה יכול להיות נעים, כמו פנטזיה על חופש מושלם או נסיעה לקברי צדיקים (כל אחד ומה שעושה לו את זה). אבל הבעיה עם הפנטזיות היא שסופן להתנפץ על גלי המציאות, ולרוב להתמוסס כקצף הגלים על החול.
נכון, לפעמים חלומות מתגשמים, אבל אף פעם לא בדיוק כפי שדמיינו אותם. ההתנפצות, סופה לגרום לי סבל, כמו גם המחשבות המדאיגות.
זה יכול להתחיל במחשבה פשוטה כמו "אני צריכה לשלם את הקייטנות של הילדים". מחשבה מתוקה שבמקור שלה נועדה לסדר לי שקט יחסי חלק מהחופש, אבל היא עלולה בקלות להפוך לסרט אימה בראשי, "זה עולה כל כך הרבה, ומאיפה אשיג את הכסף, גם אם אחלק לתשלומים זה עדיין יהיה כבד. אוף! דווקא עכשיו יש לנו כל כך הרבה הוצאות. איך אפשר לעמוד בטירוף הזה? לעולם לא יהיה לנו מספיק. לעולם לא יהיה לנו בית משלנו. וגם שילמנו ריבית ענקית על המינוס. זה כל כך מעצבן ומיותר. מתי כבר נדע להסתדר עם מה שיש? מתי ה' יעזור לי להגשים את הפוטנציאל הכלכלי שלי? כנראה שאני לא יוצלחית וזהו…."
מאמרים נוספים בנושא:
וככה זה ממשיך וממשיך, ואני קמלה בתוכי, עד שאני מרגישה שאני חצי מתה, או שחלילה הייתי מעדיפה למות ולא להתמודד עם המציאות שלי.
זהו חורבני, וחורבן הבית שלי. כי כשאני מתרחבת אני מחריבה גם את הסביבה – מספיק שילד אחד יגיד "אמא אני רוצה…" והוא כבר יקבל נביחה ממני (במקרה הטוב) ונשיכה (במקרה הפחות טוב).
כי איך אפשר להכיל מישהו אחר כשהכל נחרב? איך אפשר לאהוב ולתת, גם את עצמך וגם את יקיריך?
בעולם של היום הכי נחשב להיות גדול, שווה, מצליח, אהוד ומבוקש על ידי רבים. כל תפקיד קטן מתרחב לידי תיאור גדול: ספר זה מעצב שיער, שומר זה אחראי אבטחה, סדרן מוניות זה אחראי לוגיסטיקה… למה? כי בעולם של היום אסור להיות קטן כי זה אומר שאתה לא שווה.
התרבות המערבית שכולנו חולים בה מעודדת תחרותיות, הישגיות והעצמה – כל אלה מסוכנים לנו מאוד. כבר ידוע שהצלחה אינה משוואה בטוחה לאושר, ואולי וכנראה אפילו להיפך. אמרו חז"ל: "מרבה נכסים מרבה דאגות", ודאגות זה רעה חולה שעלולה לכרסם בנו עד כדי מתח איום ותקיפה של הגוף שמביאות מחלות ח"ו.
בזמן ההצלחה שלי הרגשתי בבירור את החורבן. כמובן שלא בהתחלה – אז יש אופוריה, אבל מהר מאוד היא מתפוגגת והנחיתה היא ירידה לתהום עמוקה. אז אני מודה שאני מפחדת מהצלחה ומעדיפה להמשיך בקטן. וגם אם הלך לי אני לא מתרחבת, משאירה את המוח סגור ואז אני לא נחרבת, וסוף סוף, יכולה להתחבר לעצמי ולבורא עולם.
* * *
שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור