שכנים

זה התחיל לפני חודש. לא, בעצם זה התחיל לפני שנה… זה בכלל היה מההתחלה. כן, מאז שקנינו את הדירה, קומה שנייה בבניין בו אנו גרים היום.
 
הבנתם, השכנים שלנו.
 
תראו, על השכנים הנחמדים והטובים את ההלל ושבח אי אפשר לגמור, וחוץ מזה שהם משהו בכלל לא מובן מאילו. תודה רבה לך בורא עולם.
 
אבל השכנים שגרים בקומה למטה, מתחתיי, הם "השכנים" שאני כותבת לכם עליהם.
 
כשהגענו לבניין, הם התעניינו בנו ובילדים. אני מבחינתי לא ראיתי בזה שום סימן שמבשר את הרעות שיבואו בהמשך. השכנים הוותיקים יעצו לי, מניסיונם האישי כמובן, ש"עדיף לשמור מהם מרחק, לא לדבר איתם מטוב ועד רע. הזוג המבוגר הזה יטריד אתכם בלי הפסקה".
 
מה, עד כדי כך?!?
 
ובגלל שלא הבנתי שזה 'עד כדי כך' אז בהתחלה הם נתנו, בלי שביקשתי כמובן, עצות איך לשטוף את הבית. כן, לא לשפוך הרבה מים, "מספיק רק להעביר ניגוב" אמרה השכנה בפנים רציניות.
 
מאמרים נוספים בנושא:
אושפיזין
בכוח  האהבה
עולם לא  מושלם
 
'להעביר ניגוב', אצלי זה משהו שלא בא בחשבון. השטיפה חייבת להיות עם הרבה מים, ששון וסבון. אחת כמוני לא נלחמת עם החור בניקוז, יש צינור מהמטבח שמזרים את המים לגינה ומשקה אותה. אבל זה הציק לשכנה מלמטה. למה? אף אחד לא יודע את פשר התעלומה.
 
אבל עוד הסתדרנו.
 
בהמשך, דפיקות על דלת ביתי מדי ערב. בפתח הדלת הזוג שרק רצה לבדוק אם "המתג בבית שלכם שמדליק את האור בחדר המדרגות לא תקוע". לא, הוא לא תקוע, למה שיהיה?! אבל התשובה הזו לא סיפקה אותם. וכך, בכל ערב הם עלו, דפקו ודרשו לבדוק את העניין מקרוב, לחזות במתג במו עיניהם.
 
ההצקה כבר התחילה להרגיש דביקה ומעצבנת. ההטרדות לא פסקו, הם ארבו לי למטה כשהגעתי או כשיצאתי. "למה את לא פותחת את הדלת?" הם תבעו ממני תשובה. הרמתי גבה. "דפקנו בדלת שלכם אתמול ולא פתחתם! אנחנו יודעים שהייתם שם, האור היה דולק, שמענו שהמזגן עובד, קראנו לכם מהגינה…"
 
בטיפת האדיבות האחרונה שנותרה בי, לאור ההטרדות המעצבנות של הזוג הזה, הסברתי להם שאם אני לא פותחת את הדלת סימן שאני לא יכולה, וכן – גם לא רוצה!!!
 
אתם חושבים שזה עזר? הם צלצלו בפעמון, העירו את הילדים שבדיוק נרדמו, שיחקו בידית של הדלת – העלו והורידו אותה, דפקו עם מקל ההליכה שלהם וגרמו נזק לדלת שלנו… וכמובן שהתלונות לא פסקו, "הילדים שלכם עולים במדרגות ומלכלכים…" (דבר שלא היה נכון בכלל, הילדים יודעים לשמור היטב על הניקיון של הבניין) החוצפה חצתה גבולות כשהם דרשו מהילדים לאסוף ניירות ושקיות מהגינה שלא הם זרקו, אלא כנראה ילדים אחרים או כאלה שעפו עם הרוח.
 
בשלב הזה הבנתי שהשכנות היקרות והוותיקות אכן צדקו. ריבונו של עולם, למה לא שמעתי בקולן?!?
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
טעות או הפרעה?
אלה שעושים צרות
סוד הצפרדע המנצחת
 
עליית המדרגה הייתה לפני כשנה, אז הם הזמינו ניידת משטרה והתלוננו על הרעש שיש בבית. אני עובדת עם ילדים מהבית בשעות שמותר! השוטרים שדפקו על דלת ביתי לא הבינו על איזה רעש מדובר, מכיוון שגם הילדים היו בשקט ועסוקים בפעילויות שלהם. סגרתי את הדלת ורעדתי בכל גופי, 'ריבונו של עולם, למה? למה אין לי מנוחה מהם?!…'
 
וכך, מדי חודש עם תירוצים שונים ומשונים על דלת ביתי דופקים שוטרים, "השכנים אומרים שהילדים מרעישים/שזרקתם דברים מהחלון/שיש חור בבניין ונכנס לשכנה גשם…" וכל מיני טענות שלא היו ולא נבראו.
 
הרגשת ערעור החלה לחלחל בתוכי. כמה פעמים אפשר להסביר לשוטרים שיש לשכנים האלה בעיה? שמשהו לא בסדר איתם? ובלי שרציתי נגררתי לתגובת נגד, והם חתכו את חוטי החשמל של המתג, ואני צעקתי עליהם כמו שלא צעקתי מעולם, בטח לא על אנשים מבוגרים… הם התחילו לקלל ולהפחיד את הילדים. ופעם אחת, כשחשבתי שאני גיבורה, פתחתי את הדלת והשכן המבוגר התפרץ לבית ולא רצה לצאת. השוטרים שהגיעו הוציאו אותו החוצה.
 
פתאום הבנתי באיזה סיוט אני חיה. הילדים מפחדים מהזוג המבוגר הזה. אחת לשבוע אנחנו מקיימים שיחת חיזוק לביטחונם של הילדים ומסבירים להם איך להתעלם מהזוג הטורדני הזה. שוחחתי גם עם השוטר הקהילתי שניסה לגשר, אבל לשווא.
 
זה שיש כאן מסר, זה היה לי ברור מאליו. אבל השבוע, שכבר הרגשתי שאני לא יכולה יותר, ישבתי וביקשתי מבורא עולם שיעזור לי, שיסביר לי מה קורה כאן, הרי זה לא הגיוני שאותה סיטואציה תחזור על עצמה? משהו קורה כאן!
 
ואז הבנתי,
 
הבנתי, קודם כל, שיש לי כאן עבודה פנימית עם עצמי. שאני צריכה לחזק את הביטחון שלי, בכוחות שלי ובצדקת דרכי. אני יודעת שאנחנו  מתנהגים כראוי ואפילו יותר מזה! וזה מספיק. אני לא צריכה להסביר או להצטדק. אני צריכה להיות חזקה, להיות דוגמה טובה לילדיי, לשמור על איפוק ולהאמין שבורא עולם איתנו כל הזמן.
 
ודבר נוסף, שצריך להיזהר, להתריע ולעורר, אם גם לכם יש שכנים לא אדיבים, מטרידים ומציקים, אל תפחדו לשים את הגבול! תעמידו במקום לפני שזה יהיה בלתי נסבל, ותעמדו על הזכויות שלכם!
 
ודבר שלישי, חז"ל אמרו (פרקי אבות) להתרחק משכן רע, אז לקחנו את זה ברצינות ואנחנו מחפשים דירה אחרת. וכשהמחשבה הזו הפכה להחלטה, החלטנו לחפש משהו יותר מרווח, נעים ואולי עם גינה קטנה.
 
עת רצון משמים? מי יודע, אבל אומרים שמעז יוצא מתוק… אז אנחנו מחכים למתוק.