תנו לעצמכם צ’אנס!

אומר החכם באדם, שלמה המלך ע"ה (משלי יז, י) "תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה".

ורבי יוחנן אומר בשם רבי יוסי, שעדיפה חרטה עמוקה אחת בלב ממלקות רבות.

במילים אחרות, כאשר לאדם יש חרטה בליבו והוא מכניע עצמו בפני בורא עולם לא צריך שום תוכחה כדי ליישר את עצמו. אבל כסיל שחסר הערכה עצמית וחשבון נפש – אין לו שמץ של מושג למה הוא סובל. הוא נכשל בלהבין את קריאות ההתעוררות למרות הוא מקבל מלא רמזים גם מהסובבים אותו, ולמרות שמדברנים אותו שוב ושוב משמים.

הפוקוס העיקרי של האדם בעבודתו הרוחנית צריך להיות על העובדה שאסור לו לשכוח שום חסד שבני אדם עשו עבורו. למה? כי חסדים אלה הם מתנות נפלאות ומיוחדות מבורא עולם בכבודו ובעצמו.

החטא העיקרי שתופס את האנשים לרוב הוא חטא היוהרה (הגאווה), אדם בעל גאווה חושב שהכל מגיע לו ושאין לו שום צורך בכלל להודות למישהו, אפילו לא לבורא עולם. לכן התפילה האישית של האדם צריכה להיות עם משקל אנרגי לא קטן על מידת הכרת הטוב על כל היבטיה, ולהודות על הכל מכל הלב.

גם אם אדם ילמד כל היום – אם הוא לא יעשה חשבון נפש ויתפלל על מידות הנפש שלו לתקן אותן ולזכות להכרת הטוב – זה לא יעזור לו.

בתקופת המדבר בני ישראל שמעו את התורה מבורא עולם בכבודו ובעצמו. תחשבו על זה, איזו עוצמה ומעמד מעורר כבוד! איזו זכות נפלה בחלקם! הם למדו את התורה מהרב הכי גדול והנביא של כל הזמנים – משה רבינו ע"ה, שום דבר לא הסיח את דעתם, שום דבר לא העסיק אותם, שום תירוץ מכל התירוצים שאנשים משתמשים בהם היום כדי להסביר למה הם לא משקיעים ברוחניות שלהם.

מאמרים נוספים בנושא:

לא ביום אחד

הכוח לנצח!

לעשות מהלימון לימונדה

בוקר לא רע, אחרי הכל

מחליפים משקפיים

לא רק לוקסוס רוחני
להזיז את הגבינה
השם אמר לי

חברתי התפילה
לא נשאר כלום, רק התפילה
הדבר הכי טוב שקרה לך

אדרבה, הם למדו דברים רבים ונפלאים במשך אותם ארבעים שנים במדבר. לא היו להם דפי חשבון, קניות בסופר או משכנתא. הם גם לא היו צריכים לכבס את הבגדים שלהם כי את זה עשו בשבילם ענני הכבוד. הם גם לא היו צריכים לתפור את הבגדים כי הבגדים גדלו איתם! הם לא היו צריכים לעבוד או לשלם מיסים. כל אחד היה חופשי מכל טרדה רק כדי להשקיע ברוחניות שלו, בלימוד התורה, בקיום חסדים ואהבת ישראל. והם למדו, רק שזה לא שינה אותם.

למה?

כי אם אדם לא מקבל החלטה שלמה ועמוקה, אם הוא לא משקיע אנרגיות והשתדלות לתקן את המידות שלו, להשתפר ולהיות אדם טוב יותר – שום דבר לא ישנה אותו! גם לא התורה. כי העיקר בלימוד התורה וכל העבודה הרוחנית של האדם הוא – לתרגם את הלימוד למעשה!

"וידעת היום והשבות אל לבבך" – זה ציווי של בורא עולם ליישם את כל מה שלמדנו, לקחת את זה לתפילה ולבקש ממנו לזכות ליישם את הלימוד להיות אנשים עם דרך ארץ, עם מידות מתוקנות, להתנקות מתאוות רעות, מהרגלים שליליים, חשיבה שלילית וכן הלאה.

כשאדם רואה שהוא לא בכיוון הזה בכלל, שהוא לא על המסלול הנכון, שלא יטען שזה בגלל כל מיני דברים ש'מעכבים' אותו כמו מזל רע, או שהוא לא מוכשר ו'אין לו את זה'. עליו להבין היטב שהוא פשוט לא עובד מספיק עם עצמו.

הוא גם לא צריך לחשוב שאם הוא יראה ניסים רק אז הוא ישתנה. כי אדם לא משתנה גם אם הוא יראה ניסים, אלא אם כן הוא זוכה להתעוררות הנשמה ומגיע לתובנות המתבקשות – איך לתקן ולשפר את דרכיו.

חז"ל אומרים: יגעת ומצאת – תאמין, לא יגעת ולא מצאת – אל תאמין. שום נס או לימוד הכי מעמיק שישנו לא ישנה את האדם בלי שהוא ישקיע מאמצים בלשנות את עצמו.

המשימה הראשונה של כל אחד מאיתנו היא קודם כל להפסיק להתבכיין ולהתלונן או ליפול לעצבות. מה כן עדיף? להשקיע לפחות שליש מהתפילה האישית להבעת הכרת הטוב לבורא עולם על אינספור הברכות שהוא משפיע עליו. כן, פשוט לפקוח את העיניים ולראות את מה שיש ולא את מה שאין. פעולה כזו בהחלט תעקור את כל הרגשות חוסר שביעות הרצון על כל שלוחותיהן וצורותיהן, ותסלול בצורה דרמטית את הדרך לתיקון הנשמה המיוחל.

רק תנו לעצמכם צ'אנס ותראו תוצאות נפלאות.