10 מסעות השכינה

כאשר יש לאדם בעיה או צרה מסוימת
או צורך כלשהו, אז הוא חושב על כל
העצות שבעולם ועל כל סוגי ההשתדלויות,
מלבד העצה הפשוטה – להתפלל ולבקש
מבורא עולם.

בגן הגעגועים – פרק 10

אבידת בת מלך – הסיפור המלא

עשר מסעות נסעה השכינה

כאשר בורא העולם כועס, אזי האמונה מסתלקת. דבר זה חוזר על עצמו בעולם בכלליות ובפרטיות.

בכלליות – כל פעם שחטאי הדור גוברים, אזי האמונה מתרחקת ונעלמת עוד יותר, כמו שאמרו חז"ל (מסכת ר"ה): "אמר רב יהודה בר אידי, אמר רבי יוחנן: עשר מסעות נסעה שכינה: מכפורת לכרוב, ומכרוב לכרוב, ומכרוב למפתן, וממפתן לחצר, ומחצר למזבח, וממזבח לגג, ומגג לחומה, ומחומה לעיר, ומעיר להר, ומהר למדבר, וממדבר עלתה וישבה במקומה, שנאמר (הושע ה): "אלך אשובה אל מקומי" (יומא פ"ו).

כלומר, ככל שחטאיהם של בני ישראל גברו השכינה התרחקה יותר. תחילה עזבה את מקומה על הכפורת והלכה וישבה על אחד הכרובים. לאחר שחטאו עוד עברה לכרוב השני, אחר כך למפתן הבית ומשם התרחקה בכל פעם יותר, עד אשר נסתלקה לגמרי, לדאבוננו הרב, ונחרב בית המקדש.

המוחין של התפילה – החכמה הפנימית של התפילה

משמעות העניין של הסתלקות השכינה הוא אובדן האמונה, כמו שהסביר האריז"ל את עניין חורבן בית המקדש שנשרף – האם אנחנו בוכים על עצים ועל אבנים שנשרפו? אלא, עיקר החורבן הוא חורבן האמונה, ושריפת בית המקדש – משמע הדבר שנשרפו המוחין של התפילה, ואין אדם מתפלל על צרותיו. כי בית המקדש נקרא בית תפילה, ככתוב: "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (ישעיהו נ"ו).

שריפת בית המקדש וגלות השכינה משמעם, שהאדם איבד את השכל של האמונה. את זה אנו רואים בחוש, שכאשר יש לאדם בעיה או צרה מסוימת או סתם צורך כלשהו, אז הוא חושב על כל העצות שבעולם ועל כל סוגי ההשתדלויות, מלבד העצה הפשוטה – להתפלל ולבקש מבורא עולם. כי התפילה, שהיא האמונה, נעלמה והסתלקה, בעוונותינו, ודבר זה הוא בהחלט חורבן נורא מאוד. האמונה שמביאה לתפילה היא העצה היחידה שיש לאדם באמת, ובלעדיה הוא נותר עירום וחסר אונים.

בפרטיות – בכל פעם שהקב"ה כועס, כעסו מתבטא בהסתר פנים, שאז האמונה אינה מאירה לאדם, לכן קשה לו מאוד להתפלל. הקב"ה, כביכול, אומר לאדם: היה יכול להיות לך כל כך נעים איתי, יכולת להתחבר אלי בקלות, אבל אתה עשית מעשים כה רעים, לכן עכשיו התיקון שלך קשה יותר, כי אתה צריך לחפש אותי בתוך ההסתרה שאתה גרמת. עכשיו כשחטאת, אתה חייב לעבוד הרבה יותר כדי למצוא את האמונה.

ובאמת, זהו הקושי היחידי שיש בעולם – שהאמונה נסתרת ממנו והחושך רק מתגבר.

מכאן יבין האדם מה קורה לו כאשר הוא חוטא, כאשר מתגברים עליו החושך וההסתרה המביאים עליו את כל הייסורים שלו, בפרט בחטאים השייכים לתאוות ניאוף, כמו שכתוב: "עיקר קיום האמונה הוא רק על ידי שמירת הברית" (ליקו"מ ל"א). לכן אדם החוטא בתאווה זו, אזי השם יתברך נסתר ממנו מאוד, וזה נקרא שהאמונה אבדה ממנו וקשה לו מאוד מאוד למצוא אותה שוב.

דבר זה מסביר מדוע כל תכלית התורה והמצוות היא רק כדי למצוא את האמונה שאבדה. וממילא אם האדם אינו לומד תורה בכוונה זו, כדי להכיר את השם יתברך ולהאמין בו, אזי התורה והמצוות לא יקרבו אותו אליו.

(מתוך "בגן הגעגועים" מאת המחבר)