אבנים ולב – פרשת השבוע ואתחנן

לדעת רבי יהודה הלוי יש חשיבות רבה לעובדה שבפתיחה לעשרת הדברות מציג  הבורא את עצמו כמי שהוציא את ישראל ממצרים ולא כמי שברא את העולם  "אָנֹכִי ה' אֱלֹוקיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". האמונה שלנו איננה מבוססת רק על הכרתנו בקב"ה כבורא העולם, אלא כמי שפועל בהיסטוריה.

הקב"ה שחרר אותנו מבית עבדים, חולל לנו ניסים, ועלינו להכיר לו תודה ולקיים מצוותיו בשל כך, לולא התערבותו בתוך המציאות לא היינו מעלים על הדעת "כי אלוקים יתחבר אל החומר הנבזה, ידבר עמו, ימלא משאלותיו, ויעשה בקשותיו".

השכל אמנם מסוגל להכיר את הבורא כאלוקי הטבע, כסיבה הראשונה, כעילת העילות, אבל לא כמי שמתקשר עם האבות והנחיל לנו מצוות מעשיות, לבחינה הזאת אנחנו מתחברים דווקא דרך סיפור יציאת מצרים ולא דרך סיפור בריאת העולם. זה הטעם שכרטיס הביקור האלוקי במעמד הר סיני הוא היותו מלך עוזר ומושיע ומגן שהוציא אותנו ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה.

לרבי אברהם אבן עזרא דעה שונה בעניין, לשיטתו, הבורא בחר להציג את עצמו בעשרת הדברות כאלוקי ההיסטוריה רק בגלל שאין מעלת בני האדם שוות באמונה, כי רוב המאמינים נולדו מאמינים, האמונה עוברת מדור לדור, שאל אביך ויגדך ואל תיטוש תורת אמך, למעלה מהם נמצאים אלו   שלמרות היותם נאמנים למסורת מנסים להבין בכוחות עצמם ולקבל דעת מתוך הכתובים, למעלה מהם אלה שלמדו מעשה השם במתכות ובצמחים ובחיות ובגוף האדם בגלגלים בשמות באותיות… "כי לא נתנה תורה אלא לאנשי דעת, ומי שאין לו דעת אין לו תורה, ולאנשי לבב נתנה תורה" ולכן כרטיס הביקור נחלק לשניים, "אָנֹכִי ה' אֱלֹוקיךָ" הוא בשביל המשכילים ו"אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" בשביל ההמונים שאינם יכולים להעפיל אל השכל וצריכים להישען על המסורה והאמונה הפשוטה.

גם ה'נשר הגדול' סובר שהאמונה האמתית צריכה להיות מבוססת על ההכרה המדעית העיונית ולא על המסורת, הניסים ההיסטוריים אינם יכולים לשמש בסיס איתן לאמונה אמיתית, כי "המאמין על פי האותות יש בליבו דופי.." מופתים אין בכוחם לבסס אמונה איתנה בנבואת משה, והראיה האמתית לנבואת משה הוא מעמד הר סיני אשר יסוד היסודות שלו הוא ההכרה השכלית הנרמזת במילים "אנכי ה אלוקיך", וידיעה זו נקבעת בלב רק מתוך עיון שכלי ולא רק מצד המסורת העוברת בשרשרת הדורות.

ומבאר רבי נחמן מברסלב שהדיבר הראשון הוא פנייה אישית לכל אדם. וכך אומר לך הקב"ה באופן אישי: אָנֹכִי יְדֹוָד אֱלֹקיךָ – תדע בני אהובי, גם כמושפעים עליך חסדים מצד שם "הויה", וגם כשחלילה יש דינים הנמשכים משם "אֱלֹקיךָ" זה הכל אנכי, אנכי החסד והדין, אנכי הטוב והרע, האור והחושך, המר והמתוק, זה הכל אנכי, ובאמת הכל טוב, כי אי אפשר לזה בלי זה, אנכי "יוֹצֵר אוֹר, וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע, אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה".

ועל מנת להיות מסוגל לקבל את הדעת הזאת עליך להתקרב לצדיק שהוא בחינת משה, שבכוחו לעזור לך לצאת ממצרים הפרטית שלך, והוא עושה זאת על ידי שאתה מספר לו מה שעובר עליך, כי מחלות גדלות בחושך ונעלמות באור החשיפה, לכן וידוי בפני אדם גדול ממך עליו אתה סומך מחבר אותך חזרה אל השכל שכל מאורעותיך הן לטובה ומתקיים בך "בֵּאלֹקים אֲהַלֵּל דָּבָר בַּה' אֲהַלֵּל דָּבָר", כי לצדיק היכולת לחבר את השמים עם הארץ, את החכמה עם התמימות, שכל ואמונה, רק שהאדם צריך להביא לו חומר ולבנים, כלומר וידוי דברים מהלב.