אכילת צלי בליל פסח,מוציא מצה

 

 

א. הזרוע שנהגו לצלותו ולהניחו בקערה של הסדר, בכל מקום אסור לאכלו בליל פסח. וכל שכן גדי מקולס שאסור לאכול בליל פסח בכל מקום.

ב. יש לבטל מה שנהגו באיזה מקומות, להגיש לשולחן בקערת הסדר, בליל פסח, בשר זרוע צלי, ואוכלים אותו בתוך הסעודה זכר לקרבן פסח, והוא מנהג בטעות, ומצוה לפרסם ברבים שחובה לבטלו, ומכל שכן מה שיש נוהגים גם לברך עליו "על אכילת הפסח", שהוא איסור גמור. וכל זה כשבשר הזרוע צלוי, אבל אם הוא מבושל, ורוצים לאוכלו בתוך הסעודה בליל פסח, מבלי להזכיר עליו שם פסח, יש להתיר. (חזו"ע א/מג. יחו"ד ג/כז)

ג. מותר לאכול בשר הזרוע שהוא צלי, בסעודת הבוקר של יום הפסח. (שם)

ד. עגל מקולס, מותר לאוכלו בליל פסח, במקומות שנוהגים לאכול צלי בליל פסח. אבל במקום שנהגו שלא לאכול צלי בליל פסח, אסור אפילו בשר עגל ובשר עוף. וכל דבר שטעון שחיטה, אסור לאוכלו צלי בליל פסח.

ה. ביצה צלויה, מותר לאכלה בליל פסח, גם במקומותינו שאין אוכלים צלי בליל פסח. (תורת רפאל סימן עא)

ו. יש להחמיר במקום שנהגו שלא לאכול צלי, אפילו בצלי קדר. מיהו בצלאו ואחר כך בשלו, יש לסמוך להקל. (ילקו"י אתז)

ז. אסור לאכול גדי מקולס בליל ט"ו באייר, אבל בסתם צלי מותר. (חזו"ע ב/קעו)

 

 

 

 

ח. יקח המצות כסדר שהניחם, הפרוסה בין שתי השלימות, ויאחזם בידו ויברך המוציא ועל אכילת מצה. ונוהגים שאחר שמברך המוציא שומט המצה השלישית מידו, ונשארת בידו העליונה עם הפרוסה, ומברך "על אכילת מצה". ובוצע מהשלימה העליונה ומן הפרוסה משתיהן ביחד, כזית מכל אחד, ויטבלם במלח, ויאכלם בהיסבה ביחד. ואם אינו יכול לאכול כשני זיתים ביחד, יאכל של המוציא תחילה שהיא השלימה העליונה, ואחר כך של אכילת מצה, שהיא הפרוסה, ובדיעבד אם אכל כזית אחד, בין מן השלימה בין מן הפרוסה יצא. (חזו"ע ב/קנז)

ט. מי שטעה ובירך על המצה, לאכול מצה, אין זה מעכב, אבל כבר נהגו לכתחילה לברך על אכילת מצה, ואין לשנות. (חזו"ע א/ל)

י. מי שטעה ואכל מצה בלי ברכת "המוציא" וברכת על אכילת מצה, יצא ידי חובתו. ומ"מ אם יש לו עוד מצה, ראוי שיחזור לאכול עוד כזית עם ברכת המוציא, אבל לא יברך על אכילת מצה. (חזו"ע א/שצח)

יא. העיקר להלכה להחמיר לאכול כזית של מצה בליל פסח, לפחות כשיעור עשרים ושבע גרם (ויותר). ומצה אחת רגילה של מכונה בלאו הכי שוקלת כ- 27  גרם, וכן למרור. אבל חולה או זקן יש להקל לאכול כזית מצה בשיעור שהוא כ- 18 גרם, וכן במרור. (יחו"ד א/טז)

יב. יש לאכול בליל פסח לכל הפחות ד’ כזיתים מצה, ומ"מ זקן או חולה, די שיאכל כזית מצה בתחילה, בברכת על אכילת מצה, ואחריה כזית מרור. ולכורך יקח חתיכה קטנה של מצה, וחתיכה קטנה של מרור, ולאחר מכן יאכל כזית אפיקומן. (חזו"ע א/מד)

יג. כשחל ליל פסח בשבת, אין צריך לאכול עוד כזית מצה, בשביל כבוד שבת. (ילקו"י ה/שצח)

יד. לכתחילה ראוי לאכול ב’ כזיתים, או כזית א’ לכל הפחות בבת אחת, ואם קשה לו לעשות כן, יוכל לאכול כרגיל, מעט מעט, כדרך אכילת הרשות, שאין חובה לאכול דוקא בבת-אחת, ובלבד שלא ישהה באכילת הכזית כשיעור כדי אכילת פרס, דהיינו שיעור אכילת כג’ ביצים. והשיעור הממוצע הוא ו’ דקות עד ז’ דקות וחצי. (חזו"ע א/שסו. יחו"ד א/יז. חזו"ע ב/קנט)

טו. יש לכוין קודם אכילתו לצאת ידי חובה של אכילת מצה. ובדיעבד אם לא כיון, יצא. ואם בירך על אכילת מצה, אין לך כוונה גדולה מזו. (חזו"ע א/תקסד. ב/קנט)

טז. יש נוהגים לומר "לשם יחוד" קודם אכילת המצה והמרור, וכן לכל מצוה ומצוה, ואע"פ שהאומרם ומכוין לבו לשמים, בודאי שיש לו על מה לסמוך, אבל אין בזה שום סרך של חיוב כלל. ואם יודע שיכול לכוין לשם מצוה גם בלי אמירת ה"לשם יחוד" אינו צריך לאומרו. (חזו"ע א/כט. וח"ב עמ’ קנט. ושארית יוסף א/קא)

יז. מי שבירך על המצה בליל פסח, והתחיל לאכול, והתינוק טינף, מותר לו להמשיך ולאכול במקום המטונף, אלא שלפי הזוהר לכתחילה צריך להיות המקום שבו מקיים את המצוה נקי וטהור. (יבי"א ו/כט יו"ד)

יח. צריך להסב לצד שמאל בעת אכילת המצה, ואם לא היסב, צריך לחזור ולאכול בהיסבה, אך לא יברך, אפילו אם הפסיק בשיחה בטלה בינתים. (חזו"ע ב/קנט)

יט. אם אכל המצה בלי היסבה, אינו מועיל לחזור לאוכלה בהיסבה עם המרור, אלא יאכלנה שנית בהיסבה, בפני עצמה, ואחר כך שוב יקיים מצות כורך בהיסבה. (חזו"ע א/מב)