אלול – הגיע הזמן לקום
הקב"ה ברוב אהבתו אותנו, מחפש אותנו ממכון שבתו בגובהי מרומים. הוא מצפה לנו בכל השנה, ובמיוחד בימי אלול שהם ימי רחמים. מה הוא מצפה לראות אצלנו?
הקב"ה ברוב אהבתו אותנו, מחפש אותנו
ממכון שבתו בגובהי מרומים. הוא מצפה לנו
בכל השנה, ובמיוחד בימי אלול שהם ימי
רחמים. מה הוא מצפה לראות אצלנו?
בספר "סביב שולחנו של המגיד" מובא המשל הבא, המבטא במילים קצרות את עיקר עבודת חודש אלול:
על שפת הים עמד נער בודד, כשהוא מחזיק דגל בידו, ועיניו נשואות לעבר הים. במרחק מסויים ממנו שיחקו בשובבות- נעורים חברי הנער הבודד, אך הוא לא שם ליבו אליהם והביט כל העת לכיוון הים הפתוח.
ניגש אליו אדם מבוגר ושאל אותו: "נער צעיר, מדוע אינך מצטרף אל חבריך המשחקים ומשתעשעים לא הרחק ממך?". השיב הנער: "אין שעתי פנויה למשחקים, אני ממתין לאוניה העתידה לעבור כאן. כאשר האוניה תגיע, אניף את הדגל שבידי, ורב החובל ישיב לי בנפנוף דגלו".
לשמע הדברים חייך האיש ואמר לו: "איך אתה מעלה על דעתך דבר כזה? הרי האוניות אינן יכולות כלל להתקרב אל החוף! אומנם יש ספינת נוסעים גדולה מאוד העוברת בלב הים, אך אין שום טעם שתמתין לה, רב החובל לא יבחין בך כלל, ובודאי לא יגיב להנפת הדגל שלך. לך, אם כן, ושחק עם חבריך".
"זוהי בדיוק הספינה שאני מחכה לה!", השיב הנער בלהט, "אני מצפה בקוצר רוח לרגע שבו אוכל להניף את הדגל שלי, ואני גם בטוח שרב החובל של הספינה הגדולה הזו ישיב לי בהנפת דגל". "זה מגוחך", אמר האיש, "כי רב החובל של האוניה הגדולה הזו הוא אדם חשוב מאוד, אני מסופק אם הוא יכול לראות אותך ממרחק כה רב, ומכל מקום אינני יכול להעלות בדעתי סיבה כל שהיא שבגללה הוא יסתכל לכיוון הזה בכלל!".
"ברור לי", התעקש הנער, "שלא זו בלבד שהוא יחפש אותי, אלא שכאשר יראה אותי מניף דגל לעומתו הוא ישמח מאוד. כי הוא יבין שהדגל הינו ביטוי לגעגועי אליו, וכביטוי לשמחתו ואהבתו שתתפרץ – גם הוא יניף לי בדגלו", אמר הילד בבטחון רב.
"כיצד הינך יכול להיות בטוח כל כך במה שאתה אומר?", התפלא האיש. הביט הילד בעיני האיש התמה, ובבת צחוק על פניו אמר בפשטות: "מפני שרב החובל הוא אבא שלי"…
בספר "משנה ברורה" נאמר: "אני לדודי ודודי לי" – ראשי תיבות ‘אלול’, וסופי תיבות עולה במניין מ’ (40), כנגד ארבעים יום מראש חודש אלול עד יום הכיפורים. כי באלו ארבעים יום התשובה מקובלת להיות ליבו קרוב אל דודו בתשובה, ואז דודו קרוב לו לקבל תשובתו מאהבה.
כולנו בנים למקום, כדוגמאת הנער שעל חוף הים, בנו של רב החובל. הקב"ה ברוב אהבתו אותנו, מחפש אותנו ממכון שבתו בגובהי מרומים. הוא מצפה לנו בכל השנה, ובמיוחד בימי אלול שהם ימי רחמים. מה הוא מצפה לראות אצלנו? ביטוי של געגועים ורצון להתקרב אליו, וזוהי המשמעות "אני לדודי". ככל שנשכיל להתעלות ב"אני לדודי" ובכל המשתמע מזה, נזכה ל"דודי לי" – להתקרבות הבורא אלינו.
אכן, אין כמו ימי חודש אלול להתעלות רוחנית ולשיפור המעשים בעניינים שבין אדם למקום ובין אדם לחברו. בימים אלה מושפעת ממרומים סייעתא-דשמיא (עזרה משמים) מיוחדת, ולא בכדי הם נקראים "ימי הרחמים". בראש חודש אלול עלה משה רבינו ע"ה פעם נוספת לשמים, ולאחר ששהה שם ארבעים יום והתפלל, נאמר לו "סלחתי כדברך". ארבעים הימים שבין ראש חודש אלול ועד יום הכיפורים, סללו את הדרך אל הסליחה. לפי זה יוצא, שלכל יום מימי אלול יש את הכוח ליצור את הסליחה שביום הכיפורים. ממילא, כל יום שעובר מבלי שננצל אותו להתעוררות, הוא הפסד ללא תקנה.
חודש אלול הינו נכס יקר, אשר רק עם ישראל זכו בו. אפשר לומר שזהו אחד הדברים המייחדים את ישראל מהעמים, ובעזרתו עם ישראל שומר על מעלתו. לעומת זאת, העמים שלא זכו לסגולה יקרה זו, מתדרדרים והולכים. הסיפור הבא ימחיש את דברינו:
דני ויוסי היו ידידים בלב ובנפש. יום אחד רכשו השניים מכוניות חדשות. שתי המכוניות היו זהות לחלוטין בכל פרטיהן: תוצרת המפעל, דגם זהה, צבע זהה וכדומה. ביום רכישת המכוניות נפרדו דרכיהם, ובמשך שנים אחדות לא התראו ולא פגשו איש את אחיו.
יום אחד דני נוסע במכוניתו, והנה לקראתו מגיעה מכונית הדומה במקצת למכוניתו. אך בניגוד למכונית שלו שהיתה במצב תקין ונאה במראיתה, נראתה המכונית שבאה לנגדו מיושנת ובוקשי רב נסעה על הכביש. עודנו מתבונן ב"גרוטאה", בחין לפתע כי הנוהג בה הוא יוסי, ידידו משכבר הימים. חיש מהר החנו השניים את מכוניותיהם בצד הכביש, ויצאו מתוכן לפגישה נרגשת אחרי פרידה של כמה שנים.
השיחה בין הידידים התארכה, ולבסוף אמר יוסי לדני: אני רואה שמאז שקנינו את המכוניות הזהות, רכשת לעצמך מכונית חדשה. אני לא יכול להרשות לעצמי רכישה כזו, לכן אני נוהג עדיין במכונית הישנה. השיב דני: אתה טועה, מכוניתי היא אותה המכונית הישנה. תמה יוסי: איך יכול להיות? תראה את המכונית שלי לעומת המכונית שלך?!
השיב לו דני: בוא ננסה לרדת לפשר הדבר. אמור לי בבקשה, כיצד אתה מתכונן בכל שנה לקראת יום חידוש רשיון הרכב? הרי כידוע אין מחדשים את הרשיון למי שמצב מכוניתו אינו תקין?. פרץ יוסי בצחוק ואמר לידידו: אין לי כל קושי לחדש את הרשיון, כי יש לי "ידידים" טובים שעוזרים לי לחדש את הרשיון, מבלי להתייחס כלל למצב המכונית.
כאן טמון שורש ההבדל, אמר דני והמשיך, בוא ואספר לך מה אני עושה כשמתקרב יום חידוש הרשיון: אני מכניס את המכונית למוסך למשך ימים אחדים, ומבקש מהמכונאים שיתקנו את כל הדרוש תיקון. בנוסף, אני גם מבקש מהם שיסרקו את כל חלקי המכונית ויבדקו אם יש בה חלקים שמתפתח בהם פגם כלשהו. כשהם מגלים חלק שמתחיל להחליד או להיסדק, הם מחליפים אותו בטרם יגיע למצב שאין לו תקנה. למעשה הם מחזקים כל בורג שמבקש להתרופף, מחליפים חלקים, צובעים ומשמנים את כל מה שנחוץ ודרוש. רק אז עובר הרכב את בדיקת חידוש הרשיון ללא תקלות, ואני הרווחתי אריכות ימים למכונית שלי.
אתה צודק, השיב יוסי, הזנחתי את הטיפול במכונית שלי ואת ההשגחה עליה במשך כל השנים, הבאתי אותה לידי התדרדרות שאין לה תקנה. עכשיו קשה מאוד לתקן ולשפץ אותה, ובודאי שאי אפשר להחזיר אותה למצבה הקודם. אך אתה שהקדשת זמן, בכל זמן ובכל שנה ושנה, לשמירה על מכוניתך בטרם התדרדר מצבה, הצלחת לשמור על מצבה התקין.
הנמשל –
ימי אלול הם הימים שבהם עלינו להכין את עצמנו לקראת יום "חידוש הרשיון" לשנת חיים נוספת. "בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון, מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו". כדי לזכות בדין ולקבל שנת חיים נוספת, כדי שתחל שנה וברכותיה, עלינו לדאוג שביום הדין נימצא ראויים לחסדיו של הבורא ולברכותיו. מה עלינו לעשות כדי שנזכה ב"רשיון" המיוחל?
התשובה נמצאת במשל המכוניות: יש להתכונן לקראת הבדיקה המדוקדת הנעשית בדין. כי הקב"ה "בוחן לבבות ביום דין", "יודע מחשבות ביום דין", "צופה נסתרות ביום דין" (מתוך תפילת הימים הנוראים). ולצורך זה יש להכניס את עצמנו ל"מוסך". אחד הפסוקים שבו נרמז אלול בראשי תיבות הוא הפסוק: "והאלוקים אינה לידו ושמתי לך מקום" (שמות). יש כאן רמז לחודש זה להתבוננות וחשבון הנפש, זהו הזמן לתקן את מה שטעון תיקון. מי שמנצל ימים אלה כראוי, בא ליום הדין כשהוא מוכן וזוכה להיחתם לחיים טובים.
בנוסף להכנה זו, אנו מרווחים גם את השמירה על המידות ועל טוהר הנפש, שכן גם אם במשך כל השנה אין אדם שם ליבו על דרכו בחיים, הרי שלכל הפחות בחודש זה הוא עושה זאת. ההתבוננות מועילה כדי לבלום את ההתדרדרות הפוקדת את כל מי שאינו חי עם חשבון הנפש. בדרך זו שומרים עם ישראל על מעלותיהם ומחזקים את עצמם ועולים במסילה העולה בית א-ל.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור