אם תחייך אבוא

כל העולם רודף אחריה ומבקש אותה. היא כל כך פופולארית ומבוקשת עד שהוציאו לה אינספור חיקויים בכל מיני צורות וגוונים, בעיקר אלה המפעילים את החושים. עם הזמן היא רק הולכת וגוברת, וככל שרוצים למצוא את הגברת היא פשוט נעלמת. משחקת אותה קשה להשגה?

ממש לא. היא חיה, קיימת ונושמת ותמיד איתנו ובינינו. היא לא השתנתה. אנחנו אלה שהתשנינו.

אז איפה היא, השמחה, למען השם?

משנכנס אדר – מרבין בשמחה!

השמחה, הגברת הכי שמחה ומאושרת, מחייכת ומעודדת, מבוקשת בלב של כל אחד מאיתנו. קשה בלעדיה. במיוחד כששובבות הנעורים והילדות שליוו אותנו ביחד נעלמו להן. פתאום, אנשים מבוגרים נהיים רציניים ובעלי דעה. כבר לא מרשים לעצמנו 'להשתטות' קצת, בטוב טעם, כדי לעשות את המהפך המיוחל.

ילדים, לעומתם, הם יצורים מקסימים מלאי שמחה, מדלגים וקופצים. רק תראו אותם הולכים בבוקר לגן או לבית הספר. על הגב התיק הקטן ולפעמים גם עוגייה או כריך בידם הקטנה. הם קופצים מאושר. שמחים. לא יכולים ללכת רגיל כמונו 'הגדולים', הם מתוזזים. זה טבע ראשון אצלם.

אבל מבוגרים אוהבים ללכת עם ארשת פנים רצינית. קצת שפופים, עם משא החיים שמכביד (וברור שזה מה שיקרה אם שמחה לא תהיה חלק מהתפריט היומי שלנו). מה קרה למשובת הנעורים המיוחדת שפעמה בנו? לשמחת הילדות? איך 'התייבשנו' פתאום?

אמרתי לשמחה "אם תבואי אחייך", והשמחה השיבה לי בנימוס: "אם תחייך אבוא!"

אז מי קדם למי? הביצה לתרנגולת או ההיפך? הלב למוח? השמחה הפנימית או החיצונית? ומה הקשר לחיוך 'המאולץ'? האם צריך קודם לחייך מבחוץ, לאלץ ולעשות פייק סמייל (FAKE SMIL) ולאט לאט זה יהפוך לדבר האמיתי? או שקודם היא צריכה להיות שם בפנים, השמחה בלב שלנו, ואז נהיה שמחים ומחויכים?

אז ככה, מחקרים מראים שגם פייק סמייל עושה את עבודה מצוינת. המוח לא יודע להבחין בין חיוך אמיתי או לא, לכן ברגע ששרירי הפנים מחויכים המוח מפריש הורמונים ואדרנלין שמשפיעים לטובה על הגוף, דבר שגורם לשמחה.

מאמרים נוספים בנושא:

עניין של גישה

אני, הסיפור החדש

להחזיר את הרוח למפרשים

בצעדים קטנים אל האושר

תגיד, אתה מאושר?

אתם חייבים לעצמכם שמונה

אל תדאגו, תהיו שמחים

הכי קשה זה להיות שמח

שנים חיפשתי אותה
זה חיוך
כנסו לתמונה
לשמחה שלי שלושה עמודים

עשרים ואחת נקודות לשמחה

המומלץ: השמחה שלנו – יניב בן משיח

תעשו הכל כדי להיות בשמחה. זה לא משהו חד פעמי או קבוע. אין רצף של שמחה, כשם שאין רצף של עצב. אבל יש לנו בחירה. כן, לבחור להיות בשמחה. כי היא רגש שנמצא בלב. ואין מה לעשות, כמו בכל דבר בחיים, גם את הרגש הזה צריך לטפח, לעבוד ולרצות אותו. זה נשמע קשה, אבל זה לא באמת כך. אם מניחים לקלילות והנעימות לקחת חלק גדול בפעולה הזו, זה הופך להיות קל יותר.

"הכל בראש" אמרו לנו מביני עניין. כשאדם מתאמץ להיות בשמחה, היא כבר מעצמה מתפשטת בתוכו לבד. מחשבות חיוביות בונות ומעצימות, מלמדות אותנו להסתכל על חצי הכוס המלאה (וגם על זו שנדמה לנו שהיא ריקה) ולומר תודה. להעריך. לפרגן לעצמנו על הדברים הנפלאים שזכינו לקבל מבורא עולם. תהפכו אותה למנת חלקכם. לא רק לרגעים בודדים. גם לחלקים ניכרים בימים ובלילות.

כי הכל עניין של בחירה. מה שתבחרו זה מה שיהיה. עצובים או שמחים? זו הבחירה שלכם. זה איך שתרצו לפעול ולפי זה כך ייראה היום, השבוע והחיים בכלל. אז תבחרו בשמחה. תבחרו אחרת ויהיה אחרת. תרצו להיות בשמחה ותהיו אנשים שמחים.

שוב, זה לא קל. אבל אם מאפשרים לזה לקרות, זה קורה. נכון, זאת עבודה שצריך להתמיד בה, לשים את הפוקוס חזק על השמח שבלב העניין, להאמין ולרצות. החיוך כבר יבוא.

ויש גם עצה נפלאה. מורה הדרך הרוחני והנפלא – רבי נחמן מברסלב, השיק כבר לפני יותר מ-200 שנים את עצת העצות בנושא השמחה.

השמחה החיצונית והפנימית, כפי שמסביר רבי נחמן, הן שני מסלולים שאנו אמורים להפעיל בו זמנית. להפעיל – משמע שהדברים נמצאים בשליטה ובבחירה שלנו. השמחה בתוכנו, אצלנו ואיתנו. חפשו אותה והשפיעו ממנה על כל תחום בחיים. הפכו אותם למאוזנים, בריאים, מוצלחים ומתוקים.

וזה עובד.

לא צריך לחכות לחודש אדר כדי לשמוח, אבל אם הוא כבר בא ועוד במנה כפולה אז לכו על זה!…

ממשיך ואומר רבי נחמן, שטובה ועדיפה שמחה 'מזויפת' על פני מרה שחורה אמיתית. כלומר, עצת המילי דשטותא. מילים מצחיקות ובדיחות, קצת השתטות לא תזיק. למשל, לרקוד עם מטאטא כמו מיקרופון, גיטרה או כל מה שעולה לכם בראש. תשירו, תרקדו. כן, אתם יכולים לעשות גם פרצופים (לא רק לנטע ברזילי מותר…). לא, לא השתגעתם. אתם פשוט מפעילים את מנגנון השמחה הפנימי. אם תזרמו עם זה תגלו שזה משעשע. מחשבות טובות מיד יתפסו את מקום השליליות, הקלילות את מקום הכבדות, השמחה תחליף באחת את העצבות והמרה השחורה.

ובום! בהירות. דברים נראים אחרת. שתי מחשבות לא יכולות להיות שם בבת אחת. אז אחת צריכה לפנות את מקומה. וודאו שהשלילית עושה דרכה החוצה, ומהר! הלב נמס מהכבדות? נהדר. אתם בדרך הנכונה.

הפנים משפיע על החוץ, אבל גם ההיפך. לכן נצלו את העצה המדהימה הזו, במיוחד השנה שקיבלנו שני אדרים – מנה כפולה של שמחה – והפכו אותה לטבע ראשון אצלכם. כי זה מה שרבי נחמן מברסלב אומר, ספרו בדיחה טובה, אל תהיו כאלה רציניים וכבדים. החיים יפים. קצת מילי דשטותא, כל זה עדיף על יום שנצבע בגווני השחור והאפור. ומשם, הופ אתם מגיעים בקלות למנגנון הפנימי, לשמחה הפנימית שהיא העיקרית. "הכל בראש?" אז שנו כיוון חשיבה. אתם יכולים לשלוט במחשבה. אתם לא חייבים להשתעבד לזו שמצליפה בכם בלי הרף. תרפו, תנו לה ללכת. הרשו לעצמכם לחשוב טוב ולהרגיש טוב.

קחו את זה גם לתפילה האישית שלכם. בקשו מבורא עולם שייתן לכם טונות של שמחה. תגידו לו שאתם ממש לא רוצים להיות בעצבות. ואז? אז תראו איזו הצפה של שמחה תקרה בתוככם. אמיתית, כזו שתתפשט ותגיע לכל איבר בגוף ותחיה אותו. פתאום תראו טוב, ולא רק את עצמכם אלא גם את הסובבים אתכם. תחוו חיוניות, התעוררות והתחדשות.

כל המחול הנפלא הזה מתחבר להרמוניה מושלמת שמטהרת ומזככת את הנשמה, ממלאת אותנו בשמחה ואהבה ועל ידי זה זוכים לטפס בסולם הרוחניות הכי גבוה שאפשר, כפי שאומר האריז"ל הקדוש, שהשמחה הייתה הקרש קפיצה שלו לדרגות הרוחניות הנעלות שלו.

מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד! נכון, לא צריך לחכות רק לחודש אדר כדי לשמוח, אבל אם הוא כבר בא ועוד במנה כפולה, לכו על זה!