אמונה

 

עיקר מצוות קריאת שמע בכל יום ערב ובבוקר – שהוא כלל ויסוד כל התורה כולה, שתלויה באמונה – הוא מחמת שאנו צריכים לקבל עלינו אמונתו הקדושה בכל יום ויום מחדש, בחינת: חדשים לבקרים רבה אמונתך, וכמו שאמרו חז"ל על הכתוב הנאמר בקריאת שמע: "אשר אנוכי מצווה היום" – בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, שלא יהיו בעיניך כדיוטגמא (פקודת מלך) ישנה, אלא כחדשה.

 

כי אף על פי שהאמונה ירושה היא לנו מאבותינו, וזהו עיקר האמונה לסמוך על אבותינו הקדושים וללכת בדרכיהם, למרות זאת, צריכים לחדש עצמו בתשוקת האמונה בכל יום מחדש, ולהכניס כל ליבו ונפשו ולהגדיל דעתו בזה בכל יום מחדש. וזה בחינת מה שקבלת אמונת יחודו יתברך אומרים תחילה אלו שתי התבות: "שמע ישראל", שלכאורה היה די לומר רק עיקר היחוד, שהוא "ה’ אלוקינו ה’ אחד". אך באמת זהו עיקר שלמות האמונה, כי כשרוצים להודיע דבר חדש ונפלא אומרים: שמע נא מה שאדבר ואספר לך חדשות גדולות נפלאות. וזה ובחינת אלו שתי התבות: "שמע ישראל" שאומרים קודם היחוד, כי בהם מעורר את לבבו ולבב כל ישראל שיטו אוזנם וישמעו היטב מה שמספר להם חדשות גדולות ונפלאות.

 

 

בעיירה הייסין השוכנת ליד אומן, היה גר מפורסם אחד בשם שלמה, והציק מאוד לאנשי שלומנו ובפרט לרבי ראובן יוסף, דודו של רבי נחמן מטולטשין ז"ל, שהיה תלמיד חכם מופלג כידוע, וגרם לקלקול שלום ביתו. רבי ראובן היה נוהג לבוא אל רבנו בכל ראש השנה.

 

פעם לאחר ראש השנה, בעת שהיו אנשי שלומנו נפרדים מרבנו וכל אחד נסע חזרה לביתו, נכנס הוא אל רבנו בפחד גדול, כי פחד להיפרד מרבנו ולחזור לביתו ביודעו מה מצפה לו בעירו, והבחין ברבנו שרצונו הוא, שלא יסע ויחזור לביתו, ונשאר אצל רבנו עוד שבוע. לאחר שבוע, כשבא להיפרד מרבנו, הבחין שוב, שאין לו רצון שרבנו יחזור לביתו, ונשאר עוד, וכך מפעם לפעם דחה את נסיעתו עד שנשאר אצל רבנו שנה תמימה.

 

אחר ראש השנה של השנה השניה, כשנכנס לרבנו אמר לו רבנו: "לך, סע לביתך ותציע שידוך לזוגתו של שלמה" (כי הוא כבר נפטר), והוסיף רבנו: "אף על פי שכתוב "גם ענוש לצדיק לא טוב", אולם מהשמים נלחמו בעדי".

 

 

פעם אמר רבנו לאדל בתו: "אל תתני לקחת ממך את נשמתך לפני שתראי אותי". לפני פטירתה, בשנת תרי"ד, שמעו איך שהיא אומרת: "ברוך הבא אבא", ותיכף נפטרה.