אמת

 

מכל המקומות יכולים לחזור להשם יתברך על ידי האמת, דהיינו כשיודעים את האמת לאמיתה וכל אחד מכיר את מקומו. כי עיקר הפגם הוא על ידי השקר, שהוא בחינת היכלי התמורות, שממירין טוב ברע ורע בטוב, שזה בחינת ‘עושה מעשה זימרי ומבקש שכר כפנחס’, אבל כשמכיר את מקומו ומשים נפשו כעפר ורואה שפלותו באמת וגודל ריחוקו מהשם יתברך, אף על פי שבאמת הוא כך, אף על פי כן יכול על ידי זה לחזור ולשוב להשם יתברך.

 

***

 

עיקר חידוש מעשה בראשית, שבכל יום נתחדש העולם לגמרי בבחינת ‘ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית’, העיקר הוא בחינת בירור האמת מן השקר שנתברר בכל יום, ומשם עיקר האור של כל המאורות, שיוצאים ומאירים בכל יום מחדש.

 

הרב המהרש"א ז"ל כיהן כרב באיזו קהילה והיה יושב ולומד עם הישיבה שלו כל היום כולו. אז היה נהוג, שרב העיר היה כפוף תחת ממשלת רב המדינה, שהיתה מרותו על כל רבני העיירות, והיו מוכרחים כל הרבנים של כל הקהילות השייכים לרב המדינה לבוא לפניו ולקבל פניו וליטול ממנו רשות מפעם לפעם, כנהוג בדורות הקודמים.

 

כשבאו כל רבני הקהילות לקבל את פני רב המדינה, לא הלך עימהם הרב המהרש"א, רק ישב ולמד כמנהגו. רב המדינה דן אותו לכף זכות ואמר: "אולי מחמת שטרוד הוא בלימוד, על כן לא בא לקבל פני". ונסע רב המדינה אל המקום, אשר היה שם הרב הקדוש המהרש"א.

 

כשבא אל העיר, חרדו לקראתו כל תושבי העיר כנהוג, ובאו כולם לקבל את פניו. והנה הרב המהרש"א, שוב לא הגיע לקבל את פניו, ודנו שוב רב המדינה לכף זכות, ותלה גם זאת בצידקתו מחששו לביטול תורה, שאינו רוצה לבטל מלימודו.

 

אולם בסופו של דבר החליט רב המדינה ללכת בעצמו אל בית הכנסת, שם ישב ולמד המהרש"א עם תלמידיו. כשהגיע לבית הכנסת, לא זז המהרש"א ממקומו ולא הפסיק מלימודו ולא נתן לו שלום כלל, ואף על פי כן דנו לכף זכות גם עכשיו…ואמר: "אולי גם זה מחמת שאינו רוצה להפסיק לימודו".

 

תוך כדי שהרב דן את המהרש"א לכף זכות, נכנס לבית הכנסת בחור יפה תואר, ומיד חרד המהרש"א לקראתו וקם מלפניו מלא קומתו וחלק לו כבוד ודיבר עימו הרבה מאוד. אז כעס רב המדינה מאוד על המהרש"א ז"ל כל כך, עד שביזה אותו, ואמר לו: "בתחילה, כשלא באתם אלי לעירי לקבל פני דנתי אתכם לכף זכות ותליתי זאת בביטול תורה, אחר כך כשבאתי למקומכם ולא באתם אלי, שוב דנתי אתכם לכף זכות ותליתי זאת גם כן בביטול תורה, אחכ כך, כשבאתי לבית הכנסת ולא נתתם לי שלום שוב דנתי אתכם לכך זכות ותליתי זאת גם כן בביטול תורה, מחמת שאין אתם רוצים להפסיק מן התורה כלל וכלל, אולם עכשיו אני רואה ששקר הדבר, כי הלא את הבחור כיבדתם ודיברתם עימו הרבה ועוד באמצע הלימוד?" – וכעס עליו מאוד.

 

אמר לו המהרש"א: "עתה תראה מופת, שהבחור הזה יהרג בעוד שתי שעות". רב המדינה, מרוב כעסו על המהרש"א, לא האמין לזה ורצה להכחיש זאת לפני כל, ולקח את הבחור הנ"ל והלך עימו אנה ואנה ודיבר עימו הרבה, כדי שיעברו שתי השעות ולא יהרג, וכך יכחיש את דברי המהרש"א ז"ל.

 

והנה בעוברם בעיר, חלף לידם איזה אדון נוכרי וירה, לפי תומו, באיזה עוף, אולם טעה ופגע בבחור הנ"ל ונהרג מיד בסוף שתי השעות כדברי המהרש"א.

 

רב המדינה רץ אל המהרש"א במורא. אמר לו המהרש"א: "עתה תראה, שעוד מעט יביאו לפה הרוג", ותוך כדי שהיו מדברים, נשמע קול בעיר שהביאו איזה הרוג אל העיר. נבהל רב המדינה מאוד ושאל את המהרש"א לפשר הדבר, והמהרש"א גילה לו: "היות שהבחור הנ"ל, הוא גלגולו של אחאב מלך ישראל, ועונשו של אחאב הוא, שנולד בכל שנה ושנה ונהרג, ומחמת זה חלקתי לו כבוד גדול, ותיכף שבא בחור זה לעולם מיד נברא משחית ומזיק כדי להרגו, והיה המזיק עומד במקום ההוא, כלומר: מחוץ לעיר, והיה מצפה שיגיע זמנו של זה הבחור הנ"ל, כדי שיהיה נהרג על ידו. ועתה מחמת שאתם עיכבתם אותו, ונהרג כאן בעיר על ידי האדון הנ"ל. על ידי זה היו מוכרחים לתת למשחית הנ"ל איש אחר במקומו. וזהו הנהרג, שנהרג על ידו, והביאו אותו עתה לעיר. וכעת צריכים אתם לקבל תשובה, כי על ידכם נהרג זה ההרוג, כי אתם סיבבתם זאת על ידי העיכוב שעיכבתם את הבחור פה".

 

נפל רב המדינה לפני רגלי המהרש"א ופייס אותו והתחנן לפניו שימחול לו, וביקש ממנו שיתן לו תשובה. אמר לו המהרש"א: תשובתך היא, שתסלק ותעביר מידך את כתר הרבנות מהמדינה" – וקיבל על עצמו רב המדינה את הדבר.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.