אני או המסכה?
אם זה לא פורים אין לה מקום בזוגיות גם לא לתחפושת! כי כמו בכל דבר בחיים האמת מתבקשת. האני המקורי חייב לתפוס את כל התמונה, לא השקר. זה לא יעבוד.
כשהיינו ילדים, פיתחנו דרכים שונות להתמודד עם ליקויים משפחתיים. אבל לא משנה באיזה תסריט היה מדובר ואיזה דפוס התנהגות הוא יצר, העצמי השקרי נכנס לתמונה על חשבון האמיתי. ולא פעם, בגדול.
וכאדם מלאכותי, או אם תרצו מזויף, אין ביכולתנו לפתח יושר וכנות קל וחומר קשרים ממושכים.
בנקודה זו, לרוב, אנשים פונים לקבל עזרה (את זה אני כותבת מניסיוני כמטפלת). בכל המקרים, מטרתו של המטופל היא – להתמודד עם עצמו ולהשליך את התדמית השקרית שיצר לעצמו כדי לקבל אהבה וכבוד להם השתוקק.
ככל שאנו בריאים בנפשנו כך הקשרים שלנו עם הסובבים איתנו יהיו בריאים וטובים יותר. כי כמו שכולנו יודעים – – קשר בין בני אדם יכול להיות אמיתי רק אם אנחנו לוקחים את הסיכון של חשיפה עצמית. וסיכון אחד הוא יכול בהחלט ליצור: דחייה או התעלמות של אנשים מאיתנו. למה? כי הם פשוט לא יראו בנו את השותפים לכוס התה של שעה חמש. אבל זה ממש לא אמור להדאיג אותנו או לגרום לנו לא לעשות את הצעד המתבקש. לכו על זה!
ולמרות שהקב"ה אוהב אותנו בלי שום תנאים, וכך גם בני אדם צריכים לנהוג, אבל יש כאלה שבוחרים לאהוב אותנו או לא מסיבה כזו או אחרת, או כמו שאומר הפתגם העתיק, 'חלק כן, חלק לא וחלק למה לא…'
לפני שנים רבות עבדתי עם זוג צעיר שלא הסתדרו ביחד. זה היה סיפור מעניין והוא לימד אותי מסר גדול.
הבעל, רוני, יצא למפגשים במשך כמה שנים אבל לא הצליח למצוא "את האחת". הוא היה עדין ורצה סגנון חיים דתי פשוט וקליל. בשלב מסוים הוא החליט למקום הולדתו, קליפורניה, לצורך הפסקה מהלימודים ולנסות שם את מזלו בשידוכים.
מאמרים נוספים בנושא:
דברו על זה: הדרך לזוגיות מושלמת
לראות טוב: תהפכו את זה למקצוע!
שניים זה ביחד
זוג טוב עושה שיעורי בית
לומדים לאהוב
כאן בונים גן עדן
למה התאהבנו? שאלה טובה!
סוד הזוגיות המוצלחת
איך נשמור על זה?
למרות שבארץ רוני הצליח להתחזק מעט ביהדות שלו, שם הוא הסתובב עם החבר'ה הישנים שהתרחקו מהדרך והחלו לשכנע אותו להצטרף אליהם למקומות בהם הסתובבו, אל חיי הלילה הפרועים שאימצו. כך גם היה כשביקשו ממנו להצטרף להופעה של להקת רוק מוכרת. במהלך ההופעה הוא הכיר בחורה מאוד יפה שהייתה מאוד 'לייט' בכל הנוגע ליהדות. במשך כמה שבועות הם נפגשו ורוני החליט שזו האחת. הוא ניסה בכל דרך לכבוש את ליבה, וכל דרך הייתה גם דברים שהוא לא נהג לעשות.
לא עבר זמן רב ודבי, כך נקרא לה, הסכימה להצעתו של רוני והם נישאו. אחרי החתונה הם הגיעו לישראל מאושרים ורק חיכו לרגע בו יתחילו את חייהם.
ולזה דפי לא ציפתה.
רוני לקח אותה לגור בישוב מרוחק בקרוואן שהיה ברשותו וחזר 'לעצמו', זה שהיה לפני שנסע לארצות הברית. הוא החל ללמוד בחלק מהיום ובחלקו השני עבד כטכנאי. סגנון חיים רגוע מזה שדבי הכירה ומזה שהציג בו את עצמו.
אז מה הפלא שהיא רתחה מזעם? שהיא כעסה והייתה המומה?! זה לא האיש שהכירה וגם לא האיש שהתחתנה איתו, ואלה לא החיים אליהם ציפתה! היא רצתה את מה שהיא הכירה – את הבילויים, חיי הלילה, המסעדות… אבל הוא לא. החריקות החלו להישמע בקול צורם. דבי חשה נבגדת במידה מסוימת. החיים האלה שיעממו אותה והיא גם לא יכלה לסבול את המגורים בישוב המרוחק. אף אחד לא הבין אותה.
למרות ההתנצלויות הרבות של רוני שלא הציג את עצמו באמת, הנזק כבר נעשה. דבי רצתה להתגרש. עברו עוד כמה חודשים ועוד כמה ניסיונות מצד רוני, אבל הכל נגמר.
העובדה שרוני לא סמך על בורא עולם שיפגיש אותו עם מי שמתאימה לו באמת, הובילה אותו למקום אחר ושונה לגמרי ממי ומה שהוא, ועם ההתנסות הכואבת של חיי נישואין קצרים שהסתיימו בטון צורם אותם לא לקח בחשבון כלל. לא היה שם חשבון נפש, גם שום שינוי. נראה לי שבורא עולם אפשר להם להיפגש ולהתחתן כדי ללמוד מסר מאוד חשוב לחיים.
ככל שאנו מגלים ומקבלים את עצמנו, כך נהיה מרוצים ונהנה מחיינו. נחווה את התענוג של להיות אהובים כפי שאנחנו ולא המסכה ששמנו על הפנים כדי לספק את רצונם של אחרים.
אל תתפשרו על פחות מהאני שלכם!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור