אשליית העשן

העשן הזה שעוטף את המעשנים
גורם להרגיש שזה הדבר הכי טוב
שקרה להם. רגע לפני שאתם מדליקים
סיגריה, תקראו מה יש לרב שלום
ארוש לומר על אשליית העשן.
 
 
זה נושא שחייבים לגעת בו. לדבר עליו. ובעיקר, להימנע ממנו. כן, אותו נושא כואב (תרתי משמע) שמזיק מאוד לגוף ולנפש – העישון. והמשוואה מאוד פשוטה וברורה: אם בתחום התזונה הנכונה אנחנו צריכים לפקח על ענייננו שיהיו במידה נכונה ובצורה בריאה, כל שכן וקל וחומר כאשר צריך להפסיק לעשות דברים שגורמים נזקים ברורים לגוף.
 
כולם יודעים שהעישון הוא אחד מהגורמים הגדולים ביותר לבעיות בלב ולעוד מחלות קשות, לא על עלינו. ובכלליות, העישון גורם לנזקים בעולם, למשפחה, לחברה ולפרט. כולם גם יודעים שהעישון הוא התמכרות לניקוטין, ושהתמכרות זו הינה מיותרת לחלוטין, כי אם אדם לא היה מרגיל את עצמו לעשן הוא לא היה רוצה לעשן, זה לא משהו שהוא נולד איתו, לא תאווה שאו מידה רעה שנולדת איתה ואתה צריך לעבוד עליה תוך כדי חייך, אלא דבר שנרכש במהלך החיים. ורוב הפעמים זה קורה בגלל דחפים ולחצים חברתיים.
 
בכל אופן, ברוב החברות המתקדמות העישון נחשב כבר לדבר מגונה, ותודה לא-ל, במקומות רבים מסתכלים עליו ועל העוסקים בו, המעשנים, בעין לא יפה, עד שזה מרגיש מבזה להיות מעשן.
 
אלא, כמו שרואים היום לצערנו, הרבה אנשים מכורים לעישון סיגריות, או גרוע מכך – לסמים, שהשימוש בהם מחדיר חומרים נרקוטיים לדם והם מזיקים מאוד לעצמם ולסביבתם. ופלא גדול הוא, כי למרות שאנשים מודעים לסכנות הכרוכות בעישון, זה לא מספיק מכניס בהם את הכוח והרצון להשליך מעליהם את ההרגל הרע הזה ולהתחיל לחיות חיים נקיים ובריאים. 
 
תנשום ותירגע!
 
אם הגעתם עד לפה, ואתם מעשנים, אז חשוב מאוד שקודם כל… תירגעו. למה? כי בדרך כלל כשאדם מעשן מבין שהולכים לדבר איתו נגד העישון, או להוכיח לו על נזקי העישון וכדומה, התגובה המיידית שלו היא… להדליק עוד סיגריה. למה? כי הוא נכנס ללחץ, שהנה, הולכים לקחת לו את הדבר שהוא חושב שכל חייו תלויים בו ונראה לו שאי אפשר ליהנות מהחיים בלעדיו.
 
כאן אני פונה למעשנים: החיים הטובים של אדם לא תלויים בסיגריות, נקודה. והעובדה היא שכל מי שלא מעשן לא מרגיש שחסר לו משהו. אדרבה, טוב לו בחיים בלי הסיגריות והוא פחות מוגבל ותלוי בהן. הוא יכול התרכז בכל מה שהוא עושה. הוא לא חושב באובססיה מתי תהיה הפסקה כדי שידליק את הסיגריה עליה הוא חושב כבר שעה ארוכה. הוא גם לא חנוק בסוף יום לחוץ מעישון שתי קופסאות. טוב לו בלי הסיגריות!
 
מעשן יקר, אם תפזר קצת את ענני העשן במוחך אולי תצליח לזכור את הזמנים של חייך טרם העישון, מן הסתם, תגלה שהדבר הזה לא היה חסר לך בכלל.
 
אם באמת נדמה לאדם שאי אפשר ליהנות מהחיים בלי סיגריה אחרי ארוחה טובה במסעדה, כשהוא מתבונן בנוף היפה הנשקף מחלון הצימר או המלון, סיגריה 'לרגל המאורע' המלהיב הזה בשביל "האווירה". ובכן, מצבו קשה מאוד, ורואים עד כמה הוא שקוע בדמיונות שהחדירו בו את התדמית השקרית של ההנאה מהעישון, שהיא, כמו שכל בר דעת יודע, אינה הנאה בכלל.
 
אתה לא נהנה – אתה רק מפסיק לסבול!
 
אין שום הנאה בעישון. מה שנותן למעשן את הדמיון שהוא נהנה הוא אחד התרגילים הכי מתוחכמים של היצר הרע, וזה עובד כך:
 
אדם, בתחילת 'חניכותו' לעישון לא סובל את העישון כלל. ובכל זאת, מסיבות חברתיות ושאר דמיונות הוא מכריח את עצמו להתמכר לניקוטין שיש בסיגריות, וההתמכרות של האדם המעשן לחומר זה גורמת לו, כשהוא לא מעשן זמן מסוים, להרגיש חסרון – שחסר לו משהו, והמשהו הזה הוא פשוט הניקוטין. וזה משהו שגורם לו סבל. ואז, כשהוא סוף סוף מניח את ידיו על הסיגריה הסבל אומנם נפסק, אבל לזמן מוגבל, ומיד כשפג הזמן הוא שוב מרגיש את הצער והייסורים בצורך ניקוטין, ואז הוא מתגעגע וחושק לרגע בו שוב יעשן ושוב הצער ייפסק וחוזר חלילה.
 
מסקנה: בהתמכרות לעישון האדם נידון לחיים של סבל והרגשת חסרון תמידית, שפוסקים מדי פעם לזמן מסוים עד להדלקת הסיגריה הבאה. אלא, שהסיגריה הבאה מבטיחה לו רק דבר אחד: חיי ייסורים מתמשכים. העישון ממשיך את ההתמכרות לחומרים שיש בה, בעיקר לניקוטין, וכך, במעגל שטני ואיום, היצר הרע מטעה את האדם וגומר לו את החיים.
 
אשליית העשן
 
זה דמיון שיש לכל מעשן, שהסיגריה תרגיע אותו בזמני לחץ ועצבים. אשליה שגורמת ההתמכרות לניקוטין. אולם, הסיבה שהוא לא רגוע היא הרגשת החיסרון התמידית שהוא חש בגלל חוסר ניקוטין בגוף, מה שגורם לו להיות עצבני. הצורך בעוד סיגריה הוא כמו הרגשת רעב שמנקרת עד כדי עצבים בלתי נסבלים, והעצבנות הזאת מתלבשת כמובן על כל מיני דברים בחיים, שגם הם מעצבנים אותו, ואז הפתרון "האידאלי" למצב של עצבים כאלה הוא – לעשן ולהירגע…
 
טעות.
 
אשליה איומה.
 
העישון לא ירגיע אותו בכלל, גם לא את העצבים שמתעוררים על עוד דברים אחרים אלא רק, וגם בצורה מועטת, את ההתמכרות שלו. כי באמת, אם הוא לא היה מעשן הוא לא היה מתעצבן. וגם אם כן, אז מעט מאוד והיה לו מאוד קל להירגע מעצבים כאלה, שהנשימה בהם היא של אוויר נקי עם ישוב הדעת.
 
"וכי לא די לכם בתאוות שכבר יש לכם שמוציאות את האדם מהעולם וצריך התגברות ומלחמה גדולה נגדן, עוד אתם מוסיפים לכם תאווה זו לעישון שהיא לא נצרכת כלל ואפשר בלעדיה?!"
 
את הדברים האלה אמר רבי נחמן מברסלב לתלמידיו, ועל אנשיו הוא ממש אסר לעשן. שהרי, כמו שרבי נחמן אומר, נולדנו עם תאוות בעל כורחנו – תאוות אכילה, ממון, כבוד ועוד, וכמה אנחנו צריכים לעבוד ולעמול כל חיינו כדי להתנקות מהן, אז למה להוסיף עוד, ועוד כאלה שהיצר הרע הוא זה שעושה את ההכרות בינינו? תאוות העישון היא אחת ההמצאות הגדולות שלו.
 
את הדברים הנ"ל אמר רבי נחמן כשדיבר עם תלמידיו נגד העישון רק מצד התאווה שיש בו, אז עוד לא ידעו על הנזקים האיומים וההשלכות הנוראיות של העישון על בריאות האדם. היום, ברוך השם, ישנה מודעות עצומה והיא מציאות שאי אפשר להכחיש אותה כלל – העישון גורם נזקים איומים לאדם! מקצר את ימיו בוודאות מוחלטת. וכבר הוכח מדעית, שתשעים אחוז מחולי המחלה האיומה, מחלת הסרטן, בריאות הם מעשנים. לא צריך להוסיף עוד מילים כדי להבין שהעישון בפשטות הורג אנשים.
 
לכן מעשנים יקרים, אתם לא הולכים להפסיד כלום, רק להרוויח! והרבה מאוד – חיים יפים, אוויר נקי, רעננות, שמחת חיים, עור פנים בריא יותר, ריח טוב בגוף, בבגדים ובעיקר בפה, פחות תאווה מרשימת התאוות ש"צריך התגברות ומלחמה גדולה נגדן", איכות ואריכות ימים, והרשימה עוד ארוכה.
 
להפסיק לעשן זאת מתנה נפלאה. רק עצם הידיעה שאדם הצליח להתגבר על תאווה ממכרת זו היא מתנה בפני עצמה, שמחה עצומה שתגרום לכם לרקוד כל היום.
 
למה אתם מחכים?