בגדים חדשים
"קח את בגדיי הישנים - המעיל והכובע, ושים אותם בתרמיל והנח אותו בעליית הגג במקום בטוח שתמיד תוכל למצוא אותו". מי יודע מה יילד יום...
"קח את בגדיי הישנים – המעיל והכובע,
ושים אותם בתרמיל והנח אותו בעליית
הגג במקום בטוח שתמיד תוכל למצוא
אותו". מי יודע מה יילד יום…
המלך ואיש היער, חלק 2
בפרק הקודם, המלך הלך לאיבוד בעומק היער ונחטף ע"י חבורה של שודדים שרצו לחסל אותו. ראש החבורה, בחור מוכשר ואמיץ, הציל אותו מידם ועתה מנסה להבריח את המלך מן היער…
* * *
המלך הופתע – אמנם שמח ביותר – שאיש היער החסון הכיר אותו. הוא עשה כל מאמץ להדביק את קצב הליכתו של הבחור עם הזקן האדמדם, שניווט את דרכו ביער בקלות ובזריזות של יעל סלעים. כל פעם שהמלך מעד, ווסילי בא לעזרתו אך גם גער: "אדוני המלך, אתה חייב למחול לי על שאני מריץ אותך בצורה כה אכזרית. אך דע, כל שודדי היער כבר רודפים אותנו – יותר מאשר הם רוצים את דמך, מבקשים הם את ראשי בגלל שהוצאתי אותך מידם".
השניים הלכו ורצו לסירוגין במשך כל הלילה. כאשר הגיעו לנחל, ווסילי הרכיב את המלך על גבו וצלח אותו. היה זה מסוכן ביותר משום שהזרם סחף בחוזקה והמים הגיע עד צווארו. בכוחות על-אנושיים, הצליח ווסילי להניח את המלך על הגדה ממול. המלך אף הוא היה מותש מן המאמץ המסוכן. אך לפום צערא אגרא, הגיעו לחוף מבטחים. בעבר השני של הנהר לא היה יער, רק דרך המלך שהובילה הישר אל הארמון.
"אדוני המלך", אמר ווסילי, "הסכנה חלפה. תוכל לפוש כאן קמעה…"
"לפוש כאן קמעה?" חשב המלך בליבו. כך מדבר שודד יער? בודאי שלא. המלך ידע היטב שווסילי איננו בחור גס או פשוט כלל וכלל. הוא התייתם בגיל רך וגדל ביער, אך הסתבר שיסודתו בהררי קודש. כל תנועה של ווסילי הייתה אצילית. הוא נהיה ראש השודדים כדי שיוכל לשרוד, אך עינו הנבונות דיברו כביכול ואמרו: "אל תראוני שאני שחרחורת…"
המלך התעורר כמו מחלום. הוא לא זכר שום נהר בדרך אל היער, אך אין זו ראיה – כל יום האתמול היה כמו זיכרון מעורפל מן העבר. הוא אפילו לא זכר כיצד יצא מגינות הארמון. כעת, ריכז המלך את מבטו לעבר ווסילי. היה קשה להבין את הניגוד בין הגוף הקשוח והשרירי לבין פנימיותו העדינה והאצילה. המלך התרשם מאוד מהאינטליגנציה מחדות שכלו ונימוסיו הטבעיים של ווסילי. כיצד למד את כל זה בעומק היער כשבילה את כל ימיו בחבורת אינשי דלא מעלי, שודדי היער המגושמים? המלך הגיע למסקנה שיתום זה, שגדל ביערות של מזרח אוקראינה, אינו אלא בן מלכים מצד הייחוס שלו. המלך חש חיבה יתירה כלפי הבחור המיוחד הזה…
מגדלי הארמון נראו באופק. "אדוני המלך, לפניך הארמון. מכאן והלאה, תוכל להגיע בכוחות עצמך. עלי להיפרד…"
"אנא ממך, ווסילי, אינך יכול לשוב ליערות. קלקלת את ציפיית הכנופיה להרוויח מאה רובל, ואתה יודע היטב שהם מוכנים להרוג בשביל רובל אחד בלבד. אלה לא ינוחו על שלא יקלפו את עורך מעליך. אנא, בוא לגור איתי בארמון".
"בארמון?!"
"כן," ענה המלך בהחלטיות. "עם כישרונותיך, מי יודע עד להיכן תוכל לעלות. אני חוזה עתיד מזהיר בשבילך. אצמיד לך חבורה של מלמדים ממיטב החכמים של המלוכה. תלמד מדעים, מדיניות וכלכלה. אתה תהיה לי לבן ממש, אפילו תסעד על שולחני".
* * *
בחזרה לארמון.
אווירת החרדה, לגורלו של המלך הנעלם, התחלפה לחגיגה רועשת של שאגות שמחה וצהלה, כאשר המלך הגיע מלווה באיש היער לבוש המכנסיים מעור צבי ומעיל מפרווה של כבש. עוד בטרם דאג המלך לצרכיו האישיים, הצמיד משרת אישי לווסילי. המלך נתן הוראה שיספרו וירחצו אותו, יכינו לו חדר רחב ידיים לכל מה שהוא צריך, וילבישו אותו בבגדי שש ומשי של מלכות כיאה לבן מלך. ללא כל דיחוי, חכמי המלך החלו ללמד את ווסילי. הוא שתה בצמא את כל לימודיו, קרא ושנה עשרות ספרים. תוך זמן קצר היה בקי בכל רזי המתמטיקה, הכלכלה ומדעי המדינה.
בוקר אחד, מספר ימים לאחר הגעתו לארמון, ישב ווסילי בחדרו לבוש בגדי נסיך ועיין בספר אודות המלוכה. משרתו האישי נכנס לחדר ושאל: "אדון ווסילי, איך אוכל לשרת אותך הבוקר? הזקוק אתה למשהו מיוחד?"
"כן", ענה ווסילי. "אנא, קח את בגדיי הישנים – המעיל והכובע, ושים אותם בתרמיל והנח אותו בעליית הגג במקום בטוח שתמיד תוכל למצוא אותו". מי יודע מה יילד יום, הרהר ווסילי. אולי אזדקק לבגדיי הישנים באחד הימים. לעולם לא חוסן…
לא עברו חודשיים, ולווסילי כבר לא נותר מה ללמוד מן המלמדים והחכמים. הוא פשוט עלה על כולם. כתב חכם המתמטיקה באיגרת למלך: "ווסילי קלט את עקרונות ההנדסה תוך שלושה ימים ואת כל משוואות האלגברה עם תורת הנעלמים תוך שבוע. טריגונומטריה אצלו התבררה היטב תוך שבועיים נוספים וכעת הוא עוסק במשוואות דיפרנציאליות. אדוני המלך, אף פרופסור למתמטיקה לא מסוגל להדביק את קצב שכלו. אין לי כבר מאומה להוסיף לו…". איגרות מן המלמדים האחרים שוגרו אל המלך עם תוכן דומה. אך יותר משכלו העצום וכישרונותיו הנפלאים, הצטיין ווסילי בכושר ניתוח, מנהיגות, מוטיבציה וכוח ליישם הלכה למעשה את כל מה שלמד.
החלק האהוב מסדר יומו של המלך היה שעת סעודת-הערב עם ווסילי. המלך נהנה מכל דקה, כאשר הוא מספר לווסילי את הרהורי ליבו ומסכם לו את כל אירועי היום. יותר ויותר, התייעץ המלך עם ווסילי. המלך נדהם ונפעם מעצותיו של הגאון הצעיר. מי היה מאמין שלפני חודשיים עדיין היה ראש כנופיית שודדי יער? במהרה, נהיה ווסילי ליועץ הקרוב ביותר של המלך. כפי שווסילי הכיר את המלך ביער, הוא ידע היטב ליישב את עצמו ולחתור אל האמת בכל עניין ובכל סוגיה. לא עברו ימים רבים עד שהמלך חדל להתייעץ עם שר כלשהו, לא לפני שהתייעץ תחילה עם ווסילי. מאחר שווסילי כבר לא הזדקק למלמדים, הוא החל לבלות את רוב יומו במחיצתו של המלך.
שנה בלבד לאחר הגעתו לארמון, הוכתר ווסילי באופן רשמי כשר הפנים של המלוכה. המוני נתיני המלך התאהבו בו משום שהתייחס לכל אדם בצורה שווה. ולא כמו יתר השרים, היה עניו בתכלית שמקשיב לכל אחד ועושה את הכל כדי לעזור, הן ליחיד והן לכלל. מכתבי שבח אודות פעולותיו נשלחו אל המלך מארבע כנפות המלוכה.
למרות שווסילי כעת שר שעל פיו קם כל דבר בממלכה, אין הוא שוכח את מוצאו לרגע, וגם איננו משיח את דעתו מבגדיו הישנים המונחים בעליית הגג של הארמון…
ההמשך בעז"ה בשבוע הבא.
* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת www.lazerbrody.net
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור