ביחד ולחוד

איך אפשר לצאת מלופ המחלוקות, השנאה והפירוד? שרון רוטר הבינה שלהרבות באהבת חינם, כזו שאינה מבוססת על תנאים ואינה תלויה בדבר, היא הפתרון המושלם. שווה לנסות!

3 דק' קריאה

שרון רוטר

פורסם בתאריך 16.03.21

גדלתי בבית שדוגל בשוויון – בין המינים ובין העמים, ואפילו בין בני האדם לחיות אחרות. במילים אחרות, היינו שמאלניים, פמיניסטים וטבעונים ואי אפשר היה להאשים אותנו בגזענות. עד היום אני משתדלת לא לעשות סיפור מהקטע העדתי, ונדמה שהוא הדבר המונע מאיתנו לעיתים לחוות תחושת אחדות.

 

ההפגנות של בני העדה האתיופית שוב העלו את שאלת הגזענות על הפרק – האם אנחנו באמת מפלים עדה שלמה? האם במקרה שלהם אנחנו מונעים מלכתחילה על ידי דעות קדומות רק בגלל צבע עורם?

 

כשהסתכלתי פנימה לבדוק את התחושות שלי, לא הרגשתי שיש בי אליהם דעות קדומות (לא יותר מכל עדה אחרת שכבר נדבקו אליה סטיגמות). יתירה מזו, נזכרתי שלא פעם קיבלתי השראה מנשים אתיופיות – במיוחד מבחינה יצירתית ואסתטית. כשאני רואה ילדים אתיופיים בא לי לחבק אותם (וזה לא קורה עם כל ילד) וכשאני רואה את נערים צעירים יושבים בלילה ליד הקיוסקים, מעשנים ושותים, אני נחרדת.

 

אז אני גזענית? ומה זו בכלל גזענות? האם אפשר לחיות בלעדיה?

 

חברותיי החילוניות טוענות שאנחנו הישראלים סופר גזעניים. בכל הרשתות החברתיות כל מי שנחשב "פלורליסטי" שם את תמונתו של הנער סלומון טקה ז"ל. אומנים כמו אסף אמדורסקי העלו לסטורי ביום ההפגנה ומספר שהם עומדים בפקקים ומנועים מלהגיע להופעה, יורד הערב והוואן עדיין תקוע. אסף מדבר ברוגע יחסי על המצב הלא נעים, עד שמגיע אופנוע לחלץ אותו ולהביא אותו למופע ללא הלהקה. בדרך, על האופנוע, הכביש חסום ומלא במדורות. הסוף של הסטורי הוא עם תמונתו של סלומון טקה ז"ל. אז גם אסף לא גזען, ואפילו שההפגנה הייתה אלימה וגרמה לו צער הוא עדיין מאמין במטרה.

 

כך גם חנן בן ארי בסטורי שלו, בו הוא עונה על שאלות של מעריצים שלא נתנו לו להתחמק מתשובה. אבל הוא מצידו לא הסכים להיגרר לאמירות של גזענות ואומר שהוא לא שופט או מבקר אף אחד, רק מתבונן בעצמו ובמה שהוא יכול לשפר בגישתו למצב. אמירה יפה וגם נכונה!

 

מאמרים נוספים בנושא:

לדבר מהלב

חייבים לאהוב

דעות שונות

שונים ואוהבים

הגלגל מסתובב

תגובות

מילה טובה או תרופה?

מילה, לא מסכה

הכובע של מירי

חלון יפה

לאמץ את ג'וי

הגישה המנצחת

מכה עוברת, אבל מילה נשארת

 

"גזענות" על פי הגדרת ויקיפדיה: גִּזְעָנוּת היא עמדה שלפיה בקרב בני אדם מתקיים קשר הכרחי בין מוצאם לבין תכונות אופי מסוימות, או לעיתים גם כישורים שכליים. היחיד אינו נשפט על פי ייחודו האישי, אלא על פי השתייכותו לקבוצה בלבד. ברוב המקרים משתמעת מהגישה גם עליונותה של קבוצה אחת על האחרת, והיא משמשת צידוק למעשים ולהתבטאויות שעיקרם העדפה של בני קבוצה אחת על בני הקבוצה האחרת. על פי חוק העונשין בישראל, גזענות מוגדרת כרדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור בני אדם או חלקים של האוכלוסייה או יחידים, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני.

 

ואני שואלת את עצמי, האם אפשר בכלל לעשות הבדלות או להתייחס לקבוצה מבלי להיגרר לגזענות? הרי רק מעצם ההכללה אנחנו נחשבים גזעניים כי אין בה התייחסות ליחיד. המוח האנושי בנוי בצורה שהוא חייב להכליל, ואחר כך הוא יכול להפריט.

 

האם קבוצה של תימנים שמקימה לעצמה בית כנסת היא גזענית כי היא לא רוצה להתפלל עם האשכנזים? אולי מעצם המעשה הם מרגישים עליונות על האשכנזים? ואולי זה אומר שהנוסח שלהם יותר טוב משל כל עדה אחרת? שהדרך שלהם לעבוד את ה' היא הכי נכונה?

 

 

התשובה הפשוטה לכל השאלות הכואבות הללו היא – רק להרבות באהבה!

 

ואולי עצם ההכללה שלנו כגזעניים היא גזענות לשמה הכוללת בתוכה גם מודעות והאשמה – זה כאילו גזענות עם מצפון, "גזענות מותרת", כי היא על העם שלי (למרות שכמובן כל מי שמאשים את העם שלנו בגזענות מוציא את עצמו מהכלל – ובכך הוא נחשב גזעני למהדרין).

 

אז ברמה האישית אני משתדלת לא לשפוט כל אדם באשר הוא, אבל ברגע שיש אמירה, הבחנה או ביקורת על ציבור שלם (החרדים/ המתנחלים/ החילונים/ המסורתיים/ הימניים/ השמאלנים/ התל-אביבים/ הישראלים) – הרי גם אני נחשבת גזענית…

 

אז איך אפשר לצאת מהלופ הזה בכלל, במיוחד בחודש כה מועד לפורענות כמו תמוז?

 

התשובה הפשוטה (שהיא גם לא פשוטה) היא – להרבות באהבת חינם, כזו שאינה מבוססת על תנאים ואינה תלויה בדבר. ואם בכל זאת יש ביקורת? אז להפנות את המבט פנימה ולבדוק האם אני כזו מושלמת? ואיפה גם אני נגועה באותה מידה לא מאוזנת?

 

כשאני מצליחה לראות בי את אותה הנקודה שמפריעה לי אצל האחר, היא מיד מתפרקת. וכמו שאומר רבינו נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן בתורתו המרכזית רפ"ב (אזמרה) – "ועוד מעט ואין רשע, התבוננת על מקומו ואיננו…"

 

 

* * *

שרון רוטר, מוסיקאית יוצרת זמרת וכותבת, מקדמת נשים יוצרות. רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה