בלי להתחרט

ברשותכם, הפעם אני רוצה לפתוח את המאמר עם שתי שאלות:
 
האם התחרטתם על החלטה שקיבלתם בחיים?
 
האם בחרתם פעם את צד שמאל (לא מפלגה), רק כדי להבין שאלה שבוחרים בצד ימין מרוויחים יותר?
 
פעם קראתי על כמה עובדים במקום מסוים שקנו כרטיס לוטו במשותף. הכרטיס זכה וכולם הפכו למיליונרים בין-לילה. ברוב המקרים, תמיד יהיו אחד או שניים שיסרבו להשתתף מהסיבות שלהם, וכך יפספסו את ההזדמנות האדירה להרוויח סכום אגדי בלי להתאמץ, ואחר תראו אותם באיזו פינה, כמו שנוהגים לומר, 'אוכלים את הלב'…
 
ויש גם את השחקים/שחקניות שהייתה להם הזדמנות להיות כוכבים עולים עם תפקיד שהיה הופך את קריירת המשחק שלהם על פיה. אבל, משום מה, הם דחו את התפקיד על הסף. הסרט הפך לשובר קופות והשחקן/שחקנית שקיבלו את התפקיד הפכו למפורסמים מבוקשים לראיונות ותמונות .
 
ומה קורה כשאנו מקבלים את ההחלטה הנכונה, אבל, ושוב פעם משום מה, מוותרים עליה בגלל חוסר אנרגיות, זמן או כל סיבה אחרת, ואז מגלים שאחרים, מי שכן היו מסוגלים ללכת בעקבות החלטה זהה, הצליחו בגדול בחיים?
 
התגובה המקובלת והמוכרת במקרה כזה היא פשוט לבעוט בעצמנו (לאן? רק השם יודע). כשדברים לא עובדים כמו שצריך, או שכן, אבל בעינינו זה נראה שרק אצל ההוא וההיא זה יעבוד כמו שצריך, הכי טוב. לנו, מתאים יותר לבכות בתוך הלב על איך שיכולנו להיות במצב שלו/שלה אם רק היינו לוקחים את הפנייה בכיוון השני.
 
זאת ברכת האמונה. גם ברגעים כאלה, כשאנו נופלים למלכודת הרחמים העצמיים, עלינו להבין שכל הרגעים הללו, כל מה שעובר עלינו, הם זרז אדיר לחיזוק האמונה ולקרבת הבורא.
 
ומה נעשה כשהחרטות מציפות אותנו?
 
דבר ראשון – לדעת, בראש ובראשונה, שכל מה שקורה לנו בחיים – הכל מגיע אלינו בצורה ישירה מבורא עולם, ולטובתנו הרוחנית והגשמית. החרטה עצמה היא קריאת התעוררות מדהימה שמזמינה אותנו לפגישה עם עצמנו, לחשבון נפש שיעזור לנו לפתור כמה דברים חשובים על סדר היום. אנחנו מחויבים לשאול את עצמנו אם אנו מרוצים מכל מה שאנו עושים היום, או שיש מקום לשיפור מיידי. גם אם אנו מגיעים למסקנה שיש דברים בחיינו שעליהם חייבים לעבוד, אנחנו עדיין יכולים להחליט, אפיו בנחישות, שהדרך בה אנו פוסעים בחיים מקרבת אותנו לבורא עולם.
 
ומה יכול להשתוות לזה בעולם הזה?
 
דבר שני – אין שום צורך להרגיש שההזדמנות הראשונה "לעשות את זה" החליקה לנו מבין האצבעות. כשאנו רואים מישהו קולע בול למטרה ובגדול, במיוחד אם היינו יכולים להיות חלק מזה, הדחף הראשוני שלנו הוא להרגיש שלעולם לא נצליח עם ההחלטות שאנו מקבלים. אנחנו רואים רק ערוץ אחד של ההצלחה, אבל לבורא עולם יש אינסוף ערוצים ודרכים ונפלאות להצלחה – ברוחניות ובגשמיות.
 
ביל גייטס ומארק צוקרברג רצו להיות בוגרים מוצלחים של אוניברסיטת האוורד. רונלד רייגן רצה להיות שחקן. הרב שלום ארוש רצה להיות כלכלן, והרב אליעזר רפאל ברוידא רצה להיות חקלאי. כמה אנשים אתם מכירים שהתחילו עם 'תוכניות גדולות לחיים' והבינו, בסופו של דבר, שהדרך האמיתית שמחכה להם היא הרבה יותר גדולה ומוצלחת, זו שבורא עולם סלל להם? אתם חושבים שהם מתחרטים?
 
דבר שלישי – אתם נמצאים בדיוק במקום שאתם צריכים להיות בחיים היום. ועד כמה שאתם מרגישים חרטות שאתם לא עושים את זה או את זה, מן הסתם, תתחרטו עוד יותר אם כן הייתם עושים את הדבר. בורא עולם שם אותנו בדיוק במקום בו אנו צריכים להיות כדי להשלים את התיקון של נשמתנו ולמלא את המשימה של חיינו. העובדה שמסלול אחר נראה לי קורץ ומושך יותר על פני השטח אינה אומרת שזה מה שאני צריך עכשיו, או שאצטרך בעתיד. זה גם לא אומר שהמסלול שאנחנו כבר צועדים עליו לא יניב תוצאות טובות או נפלאות יותר. ברכת 'עדיין לא הצלחנו' בדבר מסוים נועדה לזרז אותנו להמשיך לנסות, לא לוותר. מאמץ הוא הדרך הראשית להצליח בכל תחום בחיים, בעיקר כשזה מגיע לעבודת השם של האדם.
 
אם בורא עולם נותן לנו דרך בחיים, בה נצטרך להשקיע ולתת הכל מהיום שנולדנו ועד ליום האחרון שלנו עלי אדמות – דעו שזאת האהבה הכי גדולה שלו אלינו. הוא נותן לנו את כל מה שאנו צריכים והוא מכין אותנו לא רק לזמן בו לא יהיו לנו חרטות על העבר, אלא גם לרגעים הנפלאים בהם אנו נתקלים במחסומים בחיים כשאנו מודים לו על כך. בדרך זו לא נדרוך במקום, אלא תמיד נמשיך לצעוד קדימה, קרוב אליו, עם כל צעד שנעשה.