בן אדם, לעבוד נולדת!

העבודה היא חיינו אומרים כולם, אבל השאלה היא למה הם מתכוונים, האם לעמל המפרך והמאמץ, או לעבודה המתוקה והמהנה שלשמה נוצרנו?

4 דק' קריאה

הרב שלום ארוש

פורסם בתאריך 18.03.21

העבודה היא חיינו אומרים כולם,
אבל השאלה היא למה הם מתכוונים,
האם לעמל המפרך והמאמץ, או
לעבודה המתוקה והמהנה שלשמה
נוצרנו?
 
 
"אדם לעמל יולד"… 

כאן הרבה אנשים טועים באותה טעות נפוצה, כאשר חושבים שמדובר בעבודה עם המאמץ המפרך, כמו זה המתבטא בקללה של "בזיעת אפיך תאכל לחם". אלא, שהכוונה היא לעבודה הראשונה שצווה בה האדם, עבודה שלא כרוכה במאמץ ואפילו מהנה, שהרי לשם כך נוצר האדם. "אדם לעמל יולד", ו"אשרי מי שזכה ועמלו הוא בתורה" – הגאון מוילנא זצ"ל מפרש את המילה 'זכה' מלשון זיכוך, שמזכך את עצמו.

זו העבודה המהנה והמתוקה שלשמה נוצר האדם בעולם הזה. זה העמל המתבקש מאיתנו.
 
אומר רש"י (על הפסוק הראשון בפרשת בחקותי): "אם בחקותי תלכו" – שתהיו עמלים בתורה. זה רצון הבורא מכל אדם בישראל – שיעמול בתורה, ואשרי מי שזוכה לזה. כלומר, שמזכך את עצמו ונהנה מהעבודה הראשונה שלשמה נברא כאשר הונח בגן עדן.
 
ואיך מתחילים? קודם כל, כאשר אדם זוכה לקבל על עצמו עול תורה מתוך ישוב הדעת, מתוך על העולם סביבו, על האנשים שחיים בו, כדי להבין שאין מה לעשות, כי כולם עמלים, בלי יוצא מן הכלל. ואז, ישאל את עצמו – האם הוא מעוניין בעמל שנעשה תחת השמש, כלומר להיות עסוק ברדיפה אחר הנאות ריקניות וחולפות, מה שנקרא רעל מצופה בשוקולד, תאוות מלאות מרירות וצער שאחריתן תוגה, או – לבחור בעמל המתוק והטוב של התורה הקדושה, ששום מילה לא תוכל לתאר הטוב הגנוז בה, את הברכות והשמחה שהיא מאירה בעולם?
 
זה התנאי הראשון להתקרב לתורה, כפי שכותב רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן ב, י) – ליישב את הדעת ולהתבונן – מה יש לעשות בזה העולם החולף? ואלה דבריו: "מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך, הוא רק מחמת שאין להם ישוב-הדעת, ואינם מיישבין עצמן, והעיקר – להשתדל לישב עצמו היטב, מה התכלית מכל התאוות ומכל ענייני העולם הזה, הן תאוות הנכנסות לגוף, הן תאוות שחוץ לגוף כגון כבוד, ואז בודאי ישוב אל ה'!"
 
בהמשך, הזיכוך בדרך לקבלת התורה הוא העמל על תיקון המידות – להכניע את המידות הרעות, להשליך את התאוות שקושרות אותו לעולם הזה ומונעות ממנו להתחבר לקדושה. והעיקר, לקבל על עצמו עול תורה באמת. כלומר, לא לבחור בדרך התורה מתוך עצלות – ללמוד קצת תורה, קצת להתפלל, תוך שהוא שקוע בתאוות כולן. אלא, להיות זריזים, לקום מוקדם בבוקר, למעט במותרות, להתרחק מתענוגות הגוף ולנצל את הזמן הכי טוב ויעיל שאפשר.
 
הכניסה לעולם התורה בלי לקבל עול תורה באמת לא קלה בכלל, משום שבשלב מסוים 'יעיפו' אותו משמים לעמול במשהו אחר. למה? כי אם הוא לא עמל בתורה מכריחים אותו משמים לעמול במשהו אחר. העמל הוא חובה. בודאי שמאריכים אף עם מי שרוצה אך קשה לו, אבל אם רואים שהמטרה שלו אינה קשורה לקבלת עול תורה, אלא לחיות חיי מנוחה אומרים לו 'לך לעבוד!'… כי תורה בלי קדושה, בלי עמל אמיתי, אין בה כוח כדי להגן עלינו. לכן אומר רש"י על הפסוק "ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" – שיהיה העמל שעמלים בתורה על מנת לקיים את התורה, שאז יהיה לה את הכוח להגן על עם ישראל ולהביא את הגאולה.
 
על מאורעות חיינו אנחנו חייבים להסתכל בעין האמונה. להבין שכל מה שקורה היום – מהמצב הביטחוני ועד לגיוס בני הישיבות, הכלכלה וכדומה – מצריך הסתכלות עם אמונה. לבדוק מה המסר של בורא עולם אלינו. בעבר, התורה הייתה עם יותר עמל ומסירות, לכן משמים אפשרו לבחורי ישיבה להגות בתורה. אבל היום אנחנו צריכים להתעורר ולקבל את עול התורה מחדש וביתר שאת, כך יתבטלו הגזירות מעל עם ישראל. לכן מי שרוצה להטיב עם עצמו ועם כלל ישראל צריך להוסיף עוד על לימודו – בתוספת התמדה, רצון וכוונה לקיים את מה שלומדים, ולא רק להתפלפל ולדקדק בהלכות. בפרט עכשיו, שאנו נמצאים עם הפנים לחג  השבועות – חג מתן תורה. זה הזמן לקבל את התורה ולקיים את רצון השם, שאמר: "והיה אם בחוקתי תלכו" – שתהיו עמלים בתורה, "ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" – שתהיו עמלים כדי לקיימה באמת.
 
נכון, כמו על כל דבר שבקדושה, ובחיים בכלל, גם על נושא יקר זה נפגוש בדרך מניעות, שעליהן ניתן להתגבר עם תפילות. שאלו אנשי אלכסנדריה את רבי יהושע בן חנינא (נדה סט-ע): 'מה יעשה אדם ויחכם? אמר להם ירבה בישיבה וימעט בסחורה ויבקש רחמים ממי שהחכמה שלו'. וגדולי ישראל כולם מעידים שזכו לתורתם על ידי שהתייגעו והתפללו הרבה.
 
וכשאומרים תפילה, הכוונה בעיקר להתבודדות. זאת, משום שבהתבודדות התפילה יוצאת מהלב, היא בונה את הרצון שהוא העיקר בעבודת השם, ורק על ידי רצון חזק ותקיף אפשר באמת להתמיד ולעמול בתורה. כי בכל עבודה מעבודות השם, אם אדם נופל באמצע עבודה על נקודה מסוימת – זה בגלל שהרצון שלו לא חזק. נכון, הוא רוצה, אבל זה לא ממש רצון חזק ותקיף, לכן במשך הזמן רצון זה פוחת ולעיתים אפילו נשכח, ואז האדם פונה לעבוד על נקודה אחרת. כמובן שהכל טוב, גם אם הוא 'קופץ' מדבר לדבר, כי בסופו של דבר הוא רוצה ומבקש דברים שבקדושה. אבל חשוב מאוד ללמוד לקנות את הדבר בשלמות, להגיע לתוצאות ממשיות בעבודת השם. לשם כך צריך לאחוז חזק מאוד ברצון ולא לעזוב – בעזרת התפילה – עד שזוכה לקנות את הדבר ולתקנו בשלמות.
 
בדרך זו אדם זוכה לרצונות טובים בכל תחומי התורה והקדושה, וגם בחייו. כאשר אדם בונה את הרצון, כשהוא מגביר ובונה אותו חזק – הרצון הזה הופך למהות שלו, למציאות שלו. ואז, התפילה שלו מתחזקת משום שהיא באה ממקום של רצון חד-משמעי. לכן עיקר קבלת עול התורה הוא לעבוד על הרצון. לרצות כל מצווה וכל נקודה קדושה. בדרך זו אדם יכול לקיים את כל התורה כולה על כל פרטיה וסעיפיה, לרדת לעומקה – בפשט, רמז, דרש וסוד. ובנוסף לעמל שלו בכל כוחו, בכל מה שבורא עולם מזכה אותו, הוא זוכה שנחשב לו הדבר כאילו קיים את כל התורה כולה וקיבל על עצמו עול תורה בשלמות.
 
יהי רצון שנזכה לזה כולנו, ושאור התורה והתפילה יאיר בכל העולמות, ונזכה לקבל את התורה בשלמות בחג השבועות הבא עלינו לטובה, ולגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה