ברוך הבא למשפחה הברוכה

זה כבר לא דבר חדש, תכנון המשפחה.
אנשים מצדיקים את הגבלת הילודה
עם אלף ואחת סיבות, רק שוכחים דבר
חשוב: ילדים בבית – יש בברכה בבית!
 
 
דוד המלך, עליו השלום כתב בתהלים: "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך". בפסוק זה הוא מתאר מצב אופטימאלי של חיי משפחה מקסימים. לכאורה, הכל נראה טוב ויפה, עד שבאו אנשים בדורנו הנוכחי והחליטו לצמצם את הנחת. ולמה אני מתכוון? הם סוברים שילדים הם מטרד וקושי המהווה נטל מכביד. לדעתם, אפשר ורצוי לתכנן מראש את המשפחה. לא להביא הרבה ילדים ולעשות הפסקות של כמה שנים ויותר, ורק אחר כך ללדת עוד ילד. האמצעי שהיה אמור להוות סיוע לנשים שחוו מצבים קשים, כמו הפלות, לא עלינו, והיו זקוקות לפסק זמן בכדי להחלים ולהתחזק, הפל לאמצעי מצוי למדי שכל אישה שנייה משתמשת למניעת היריון.
 
וזה כל כך כואב, במקום לראות את הברכה הגדולה, האושר והשמחה שמצויים בבית מרובה בילדים. וכבר אמר רבי יהושע על הפסוק: "הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן", היו לו בנים בילדותו, יהיו לו בנים בזקנותו. מי שטרח וגידל ילדים לרוב, השקיע וטיפח, חינך ושוב חינך, אזי כשיתבגר יזכה בפירות הילולים, משפחה ענפה ומפוארת שמקיפה אותו באהבה והערצה, כאותו אחד שהקים אימפריה מקסימה ומאוחדת. חייו רצופים בשמחות. לזה נולד ילד, וזה התארס. השני עורך מסיבת חומש לילדו והחמישי עושה חלאקה. פה חתונה ושם ברית או בר-מצווה. בקיצור, הוא לא צריך להסיר מעליו את בגדי השבת והשמחות מרוב שמחות… כל שכן שאין לו זמן לזכור את הכאבים ולרוץ איתם לרופא, כי השמחה היא מרפא בשבילם.
 
וכשרואים אותו חבריו צועד ברחוב גאה ומוקף בנכדים מתוקים לעבר בית הכנסת, בודאי הם חשים נקיפות מצפון על שמנעו מעצמם את הנחת הזו במו ידיהם.
 
מי שמתכנן את משפחתו ומגביל את הילודה מסיבה כלכלית, דואג שמא יחסר לו ולא יצליח לפרנס את ילדיו, צריך להביט על הדבר המופלא ביותר שקורה על פני האדמה – על יצירת הוולד. כאשר יתבונן בעובר הנמצא ברחם אימו, ידע בבירור שפרנסתו ומזונותיו מוכנים לו. שהרי הוא לא יכול לעסוק במלאכה כדי להתפרנס ממנה, איבריו חלשים ואפילו לדבר אינו יכול. ומהיכן יתפרנס ולא ימות ברעב? אבל אנו רואים שהוא כלל לא מודאג ומעולם לא עברה עליו שעה אחת ללא שקיבל את ארוחתו, שהרי ידוע שכל מה שהאם אוכלת הופך מיד למזונו. אין מה לעשות חוץ מלהתפעם ולומר: "מה רבו מעשיך ה'". אם כן, למה לדאוג על פרנסתו בזמן שיגדל? הרי כל עוד הוא עושה רצון השם, בודאי שהקב"ה ימציא לו את מזונותיו. ובכן, מי שזוכה להאמין בקב"ה מבין שהבורא זן ומפרנס לכל – מקרני ראמים ועד ביצי כינים, והוא הנותן לחם לכל בשר. ואם אותו בורא ציווה לאדם שיביא נשמות לעולם, אז הוא גם יספק את כל הדרוש להם, ואין זה מעשה חכם כלל לעשות 'הבה ונתחכמה לו'.
 
מסופר על אדם שהיו לו עשרה בנים והיה מפרנס אותם בקושי רב ובצמצום. כשראה שאין באפשרותו לפרנס את כולם, מסר אחד מבניו לעשיר אחד כדי שיעבוד אצלו ובשכר זה העשיר יפרנסו. בלילה חלם העני שיש עשרה צינורות בגג ביתו. בתשעה מתוכם זורמים מים ובעשירי הם לא זורמים. כשהתעורר העני בבוקר, הלך לרב לשאול לפשר החלום. אמר לו הרב: "תשעת הילדים הנמצאים בביתך, הקב"ה נותן לך עבורם פרנסה ואתה מעביר להם. ואילו הילד העשירי, הקב"ה מעביר את הפרנסה לעשיר שמגדלו בביתו". כששמע העני את דברי הרב מיהר להחזיר את בנו לביתו, שכן לא רצה שפרנסתו תגיע דרך העשיר.
 
ופירשו חז"ל את הנאמר: "עושה צדקה בכל עת" – וכי איך אפשר לעשות חסד בלתי פוסק, ממש בכל רגע? והסבירו: מי שזן ומפרנס את ילדיו הקטנים שלא יכולים לדאוג לבד לצורכיהם ובזכותו הם מתקיימים.
 
ילדים בבית – ברכה בבית! ושוב, חבל שזוהי לא התחושה אצל כל אחד מאיתנו. כל השפע והטוב בא מהתמימות והטוהר שלהם, כל האושר והשמחה שבעולם מתנקזים לתוך העיניים הטהורות שלהם, אז מדוע למנוע בשתי ידיים את הנחת הזו?
 
מותר לרצוח?
 
היום, אחד הדברים שפעם היה נחשב למעשה מזעזע ביותר, הוא דבר שבשגרה. כמובן, רצח. מה העונש על עבירה שכזו? מאחורי סורג ובריח כל החיים, לפחות. רצח – פסגת הרוע והרשעות. לקחת חיי אדם – שום סיבה לא מצדיקה דבר נורא שכזה. והשערות עוד יותר סומרות כאשר שומעים שרצח הוא לא רק בין אדם לחברו, אלה גם הורים שרוצחים את ילדיהם. ואם נדע שרוצחים אלה מסתובבים חופשי ברחובות ולא נותנים את הדעת על מעשה הזוועה שביצעו, מה תהיה התגובה שלנו? זעזוע עמוק. נצעק לכל עבר שיש למצות איתם את הדין ולהענישם כראוי, נכון? אז למה זה נשמע נורמאלי כשזה מגיע לרציחת עובר, מה שנקרא הפלה? למה זה לא מזעזע את כל אמות הסיפים? הלא הפלה היא רצח במלוא מובן המילה, בדיוק כמו לכוון אקדח לראשו של אדם. הזוהר הקדש אומר, שאחד מתוך השלושה דוחים פני השכינה, וזהו מי שהורג את בניו. והוסיף, שעם ישראל זכאים אף שהיו בגלות מצרים מפני שנזהרו מלהרוג עוברים ועסקו במצוות רפיה ורבייה.
 
עוד מאמרים בנושא:
אמא, גם אני רוצה לחיות
דברים שלא חווים כל יום
ילדים זה שמחה
תכנון המשפחה ואמונה
 
העובר שבמעי אימו, כבר בחודשי חייו הראשונים, חי ונושם, אוכל ומתפתח, יש לו עיניים ותחושות. כשעושים הפלה, פשוט רוצחים אותו. כי מה ההבדל בינו לבין זה שכבר חי וקיים, חמוד בן שנתיים או שלוש שגורם לכם נחת ושמחה? האם אדם לא יזדעזע אם מישהו ייקח סכין וירצה להרוג אותו? בודאי שכן. אז איך לא מזדעזעים כשסכין כזו מכוונת כלפי עובר חי ונושם, נשמה שירדה לעולם הזה בשליחות הבורא?
 
יהי רצון שנמשיך ביתר שאת ובמשנה אהבה לקיים את רצון הבורא, להוריד עוד נשמות טהורות לעולם שימלאו את בתינו באושר ובשפע עד בלי די, אמן.
 
כאן המקום לציין דיסק מפי מורי ורבי הגה"צ רבי שלום ארוש שליט"א – ילדים זה שמחה. אם אתם מכירים או שמעתם על נשים שמתלבטות אם להפיל את עובריהן, מצווה עצומה לתת להן את הדיסק הזה. ייתכן ותזכו להציל חיים, וכל המציל נפש בישראל כמציל עולם מלא. שנזכה לבשורות טובות, אמן!
 
 
* * *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס"