גמרתי עם הדת!

"למה לעשות את זה?"

זה היה כשאכלנו ארוחת צהריים בחדר האוכל בחברה בה אני עובד, אישה צעירה ממחלקת המכירות ניגשה אלי ושאלה אותי שאלה פשוטה מאוד.

"אתה יודע, אני ישראלית (אני (ד.ב.) במקור מארצות הברית). וזה אומר, שאני מכירה הרבה מאוד אנשים מהמגזר הלא דתי (היא לא דתייה) אבל גם לא מעט אנשים מהמגזר הדתי. אני מכירה אנשים שעושים את הדברים האלה בלי לחשוב הרבה על מה שהם עושים. אז תגיד לי אתה, למה אתה עושה את זה?"

לקח לי קצת זמן לארגן לה תשובה טובה.

האמת, התשובה שלי הדהימה אותי לא פחות מאיך שהיא הפתיעה אותה. זה נחת עלי עם ההבנה שאני כבר לא מקיים מצוות בשביל הדת.

"אשתי ואני עושים את זה בגלל שזה עושה אותנו אנשים שמחים. פעם התפללתי, שמרתי שבת, הלכתי לשיעורי תורה, הכל בלי רגש אלא רק מתוך מחויבות. אבל היום זה אחרת, היום אני עושה את זה כי זה ממש משמח אותי. אשתי ואני אנשים שמחים, הילדים שלנו אנשים שמחים".

הפנים שלה אמרו הכל. התשובה הייתה טובה והיא מאוד שמחה.

האמת, גם אני.

החיים שלי, על פני השטח, לא צריכים להיראות יפים יותר מאלה שלפני 15 שנים. כמו אז, אני עוד מתנדנד עם עניין הקריירה וההוצאות בבית גדולות יותר מההכנסות. וכן, אני עדיין גר בשכירות.

המחויבויות היומיומיות של המשפחה, העבודה וקיום המצוות לוחצים יותר מתמיד. וגם כשיש קצת יותר כסף בקופה, האם האחריות שמתחלקת לכמה ערוצים – בית, אישה, ילדים, עבודה והרשימה עוד ארוכה – נגמרת? האם מישהו רוצה שהיא בכלל תיגמר?

מאמרים נוספים בנושא:

לא רובוטים

יהדות? השתגעתם?!

עושה לי כנפיים

יהדות על רגל אחת

יהודי פשוט

היופי שבפשטות

מפת דרכים יהודית

יהודים פשוטים – סדרה שכיף לקרוא!

קשיים ואתגרים בלתי צפויים צצים תמיד, החל מסכומי כסף שצריך להשקיע פה ושם בכל מיני דברים שנדחפים לחיים, פגישות בבתי הספר של הילדים ועד לחולי או התמודדות לא קלה של אחד מבני המשפחה, כזו שמצריכה הוצאה כספית או התרוצצות שלא נלקחו בחשבון.

וזה לא משנה שום דבר.

החיים יפים.

כל יום מלא בהרבה מאוד שמחה.

אנחנו חיים בארץ ישראל. אנחנו נלחמים על מצוות הקדושה האישית שלנו. אנחנו דוחפים את עצמנו, ולא משנה עד כמה זה קשה, לראות קושי וצרה כמתנה אישית עטופה בנייר עטיפה מבריק עם סרט צבעוני שקיבלנו מאבא האוהב בשמים.

החיים מתוקים.

אנחנו אוהבים לטייל. כל מקום עם שמים כחולים, עצים, פרחים קול ציוץ הציפורים ועוד יצורים מחיים לא רק את הגוף, אלא גם את הנשמה. זה משהו שכל אחד מרגיש. פעם פגשתי בחור שקצת (הרבה) פספס את הקשר שלו עם ארץ ישראל. אז מה הוא עשה? הוא עזב את העבודה כדי לתור ברחבי הארץ במשך חודשיים מקצה לקצה. "הנשמה שלי הייתה צריכה לנשום" היה ההסבר שהדהד לי בראש לא מעט זמן, המילים שכולנו מרגישים כאן.

אשתי ואני אוהבים מאוד אחת את השני. הודות למצוות שלום בית שהקב"ה מצווה עלינו – לשמור על הבית מכל משמר, והודות לספרו היקר של הרב שלום ארוש – בגן השלום, אנחנו אוהבים אחת את השני הרבה יותר, אפילו יותר מהרגע בו התחתנו. אני מקבל כוח עצום מאשתי. היא מדריכה אמיתית – מובילה אותי על השביל הנכון והבטוח, עוזרת לי להימנע מטעויות עד כמה שאפשר ולתקן את אלה שכבר עשיתי. בטח, יש לנו את הרגעים הקשים בזוגיות. היא לא תהיה זוגיות נורמאלית בלי הקשיים הללו, או כמו שאמרו הזקנים החכמים 'אם לא רבים לא אוהבים…' אבל בקיום המצוות שעוזרות לנו להתמודד עם מצבים ורגעים כאלה בחיים, הקב"ה הופך את הרגעים האלה לרגעי אושר מבורכים. אנחנו רווים נחת ושמחה עצומה מהילדים, מהחיים ביחד, ואחת מהשני.

אנחנו אוהבים את השבת. אנחנו אוהבים את הזמן של הביחד שלנו. אנחנו אוהבים את הטיולים בעיר בה אנו גרים. אנחנו אוהבים את האוכל שאשתי טורחת ומכינה לנו. אנחנו אוהבים את אחר הצהריים עם הילדים, את הרגעים בהם אנו יושבים, נחים, משחקים איתם, קוראים. זה כיף טהור. גם החיים כאלה.

פעם, עשינו את כל הדברים היפים האלה מתוך מחויבות. היו זמנים שעשינו את זה בגלל שזה היה חדש ומרגש. גרנו ביהודה ושומרון תקופה מסוימת, אז הנה עוד היבט – אידיאולוגי-פוליטי.

אבל לא עוד.

רמת השמחה שלנו לא תכתיב יותר משוואות של 'לעשות או לא לעשות', הסיבה שאנחנו אוהבים את אלוקים והתורה היא הרבה יותר פשוטה ונעימה: הקב"ה משמח אותנו!