דברים המותרים והאסורים בחנוכה ועוד

 

א. יש נוהגים לאכול גבינה בחנוכה, לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב.

 

 

 

 

ב. צריך להזהר מאד בהדלקת נרות חנוכה, כי היא מצוה חביבה עד מאד, לפרסם את הנס בהודאה לה’ יתברך על הנסים שעשה לנו, והעושה כן זוכה לבנים תלמידי חכמים (שבת כג:). ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה מוכר כסותו או נותנן בעבוט שלם כדי להשיג דמי שמן את נרות חנוכה. וכן חייב להשכיר עצמו לפועל כדי שיוכל ליקח שמן להדלקה, כדי שיעור נר אחד לכל לילה. לכן מצווים כל גבאי צדקה להשגיח על העניים, ולתת להם שמן להדלקת נרות חנוכה, אלא שאינם מצווים לתת להם יותר מנר אחד בכל לילה, כפי עיקר הדין של המצוה.

ג. וכן אלמנה הניזונית מנכסי יתומים, צריכים לתת לה לקניית שמן לנרות חנוכה, כיון שאף הנשים חייבות בנר חנוכה. אולם גם בזה אין לחייב את היתומים לתת לה יותר מכדי נר אחד לכל לילה, ואין לכוף את היתומים לשלם לה להידור מצוה.

ד. כמה נרות צריך להדליק בחנוכה? מעיקר הדין די בנר אחד לכל בית ובית מישראל, בין שבני הבית מרובים, בין שהם מועטים. אולם נהגו להדר במצוה זו, ומנהג הספרדים שבלילה הראשון מדליקים נר אחד לכל בני הבית, ומכאן ואילך מוסיפים והולכים להדליק נר אחד לכל לילה, עד שבלילה האחרון יהיו שמונה נרות, ואפילו בני הבית מרובים אין מדליקין יותר.

ה. מי שאין לו שמן לכל שמונת ימי חנוכה, אלא רק כדי הדלקת לילה אחת, לא יחלק את השמן כדי להדליק מעט בכל לילה לפרסם הנס, אלא ידליק כשיעור בלילה הראשון, ואם לא ישאר ללילות אחרים, אין בכך כלום, דאנוס רחמנא פטריה. ומכל מקום אם בליל ב’ או ליל ג’ והלאה יש לו שמן כשיעור החיוב וההידור, וחושש פן לא ישאר לו למחר, מוטב שידליק רק החיוב, ואת הנר של ההידור יניח למחר. ומי שאין לו שמן הרבה בליל שמיני כדי שיספיק לשמונה נרות, יתן באחד שמן כשיעור, כדי שיוכל לברך עליו, והנותר יחלק לכולם, שאם יתן בכולם שוה בשוה, לא יוכל לברך, הואיל ואין באף אחד מהם כשיעור.

ו. אם בליל שני או יותר מכן, הדליק רק נר אחד, מפני שלא היה לו יותר שמן, ושוב נזדמן לו עוד שמן שיוכל להספיק לשיעור של המהדרין, ידליק ההידור בלי ברכה.

ז. אם מילא קערה שמן והקיפה פתילות, יש לו לכוף עליה בתחילה כלי, ורק אחר כך להדליק, ואז כל פתילה עולה לנר אחד. ואם לא כפה עליה כלי, אפילו לאחד לא עולה. ואם הדליק ואחר כך כפה עליה כלי, יכבה הנר, ויחזור להדליק נר חנוכה, אך לא יברך. (יבי"א ד/נב סק"ה)

ח. מצוות הנחת נרות חנוכה, היא בתוך עשרה טפחים (שמונים סנטימטר) מקרקע הדירה, ואם הניחם למעלה מעשרה טפחים יצא. ויש להניחם למעלה מג’ טפחים, ואם הניחם למעלה מעשרים אמה מקרקע הדירה, (9.60 מטר) לא יצא אף בדיעבד. וצריך לכבות את החנוכיה ולהניחה במקום הכשר ויחזור וידליקנה, אך לא יברך שנית.

ט. הדר בעלייה, מצוה שיניח נרות חנוכה בחלון או במרפסת, או בגזוזטרא הסמוכה לרשות הרבים, כדי לקיים פרסומי ניסא. וטוב להניח נרות החנוכה בתוך פנס של זכוכית ולהעמידם באויר המרפסת, כדי שייראו לעוברים ושבים שברשות הרבים. ואם הוא גר בקומה שהמרפסת גבוהה מקרקע רשות הרבים עשרים אמה, יניח הנרות בפתח הדירה מבפנים, הואיל ואין בזה היכר כל כך לבני רשות הרבים.

י. מצוה להניח נרות החנוכה בטפח הסמוך לפתח משמאל הנכנס, כדי שתהיה המזוזה מימין, ונרות חנוכה משמאל, וכשהוא נכנס ויוצא, הרי הוא מוקף במצוות, וביחוד כשנכנס בטלית קטן מצוייצת כהלכתה, אשר עליו יכון מה שכתוב "והחוט המשולש לא במהרה ינתק".

יא. דירה שיש לה שני פתחים משתי רוחות, צריך להדליק נרות חנוכה בשתיהן, מפני החשד, שיסברו שלא הדליק נר חנוכה כלל. ויש אומרים שבזמן הזה שכולם מדליקים נרות חנוכה בפנים ממש ואין שום היכר לבני רשות הרבים, אין מדליקין אלא בפתח אחד.

יב. אורח שמייחדים לו חדר בפני עצמו ללון שם, אף שיש לחדר פתח בפני עצמו, אינו צריך להדליק נרות חנוכה בחדרו, שבזמן הזה אין חוששין לחשד שיחשדוהו שאינו מדליק נרות חנוכה, שבלאו הכי כל ההיכר הוא רק לבני הבית, והם יודעים שהוא יצא ידי חובתו בהדלקת הנרות של בעל הבית. ואם ירצה להחמיר על עצמו ולהדליק בחדרו, אינו רשאי לברך. (שו"ת יחוה דעת חלק ד’ סימן מג)

יג. הנוסע בספינה או ברכבת, ואפשר להדליק שם נרות חנוכה, נכון להדליק, שאין צריך בית קבוע לכך, כל שלא יגיע לביתו באותה לילה, וכן אין מדליקין עליו בביתו.

 

 

 

יד. המנהג פשוט להדליק נרות חנוכה גם בבתי הכנסת בברכות, משום פרסומי ניסא. ונהגו להדליק נרות החנוכה שבבית הכנסת, בין מנחה לערבית, ואף על פי שעדיין לא הגיע זמן צאת הכוכבים, מדליקים בברכות, שאילו היו צריכים להמתין עד אחר ערבית, לא היה פרסומי ניסא כל כך בהדלקתם בבית הכנסת, כי מיד הקהל יוצאים לקיים מצות הדלקת נר חנוכה בביתם.

טו. אין יוצאים ידי חובה בהדלקת נרות חנוכה שבבית הכנסת, ואף המדליק בברכות בבית הכנסת, חוזר ומדליק בביתו. ומכל מקום לא יחזור לברך בביתו שעשה נסים ושהחיינו, אלא אם כן הוא מוציא בברכתו את בני ביתו. אבל רווק שאין איש אתו בבית, לא יברך רק ברכת להדליק נר חנוכה. (יחו"ד ב/עז)

טז. מצוה על כל אחד להמציא עצמו להדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת, ולברך עליהם בציבור. ואף מי שהדליק בברכה בבית הכנסת, וגם בביתו, אם נזדמן לו להיות בבית כנסת אחר לתפילת ערבית או לשיעור תורה יומי, רשאי לחזור ולהדליק בבית הכנסת האחר בברכה, לכבוד הציבור שבבית הכנסת כי פנים חדשות באו לכאן.

יז. יש מי שאומר שאין צריך לתת שמן כשיעור הדלקה של חצי שעה בנרות חנוכה שבבית הכנסת, אלא כדי שיעור תפילת ערבית, שנמצאים הקהל בבית הכנסת, ואיכא פרסומי ניסא, ואפילו אם נתן בה שמן הרבה, מותר לשמש לכבותה מיד לאחר שהקהל עזב את בית הכנסת, ואין צריך להניחה עד שתדלק חצי שעה. ונכון להחמיר שלא לכבות נרות החנוכה שבבית הכנסת, עד כלות הזמן של חצי שעה אחר צאת הכוכבים.

יח. יש מתירים להדליק נרות חנוכה שבבית הכנסת על ידי קטן שהגיע לחינוך.