דין כותב בשבת,דין תופר ומתיר

 

 

א. הכותב בשבת ב’ אותיות, חייב משום כותב. וכן הכותב במכונת כתיבה, חייב משום כותב, וחכמים אסרו לכתוב אף ביד שמאל. (ילקו"י ד/ה קיח)

ב. יש להזהר שלא לכתוב באצבעו במשקים שעל השולחן, דהיינו שטובל אצבעו במשקה ומלחלחו וכותב בו על השולחן. (ילקו"י ד/ה קבו)

ג. מותר לקרב בשבת חתיכת נייר כתובה הקרועה באמצע הכתב, לחתיכה השניה, כדי שיוכל לקרוא. שמעיקר הדין אין בזה איסור משום כותב. אבל פשוט שאסור לחבר בשבת את חלקי הנייר בנייר דבק, וכדומה. (ילקו"י ד/ה קכז)

ד. דלתות של ארון קודש שמוטבעים עליהם פסוקים וכדומה, וכאשר פותחים את הדלתות התיבות נפרדין, וכשסוגרן מתחברין, אין בזה חשש של כותב ומוחק, ומותר לפותחן ולסוגרן בשבת אף אם נפרדים שני חלקי האותיות. ולכתחילה מהיות טוב נכון שלא לעשות כן.

ה. מותר לרשום באויר כמין אותיות כדי לרמוז לחבירו איזה דבר. וכן מותר להוליך את אצבעו על שולחן נגוב כמין צורת אותיות, כיון שאין רישומו ניכר כלל. (ילקו"י ד/ה קכט)

ו. מותר לרשום בציפורן לסימן על גבי קלף, כמו שרושמין לסימן, שאין זה דבר המתקיים. וכן מותר לקפל דף בספר כדי לסמן את המקום אף שבמקום הקיפול נוצר רושם שניכר ומתקיים.

ז. במקום צורך גדול יש לסמוך על הפוסקים הסוברים שכתב שאינו כתב אשורי, אינו אסור אלא מדרבנן, ולכן במקום הפסד גדול מותר לומר לגוי לכתוב בכתב שלהם, כגון אנגלית וערבית, דהוי שבות דשונות במקום הפסד. (ילקו"י ד/ה קל)

ח. ספר שכתוב עליו בראשי חודי הדפים שלו, וכאשר פותחים את הספר ומפרידים את דפיו, אין האותיות ניכרות, וכאשר סוגרים את הספר חוזרות האותיות וניכרות, מותר לפתוח ולסגור ספר זה בשבת, ואין לחוש בזה לא משום מוחק כשפותח את הספר, ולא משום כותב כשסוגר את הספר. ומכל מקום לכתחילה אין לרשום או להחתים איזו חותמת על חודי הדפים, כדי לחוש לפוסקים המחמירים בזה. (ילקו"י ד/ה קל)

ט. כבר ביארנו לעיל, שבמקום צורך מותר להשתמש בשבת במד-חום העשוי כרצועת סרט, ואם יש לחולה חום, נראות אותיות, וכשמסירים אותו מעל מצח החולה, האותיות נעלמות כלעומת שבאו, ואין בזה לא משום כותב ולא משום מוחק. (ילקו"י ד/ה קלא)

י. הנועל מנעלים שבסוליה שלהם חקוקים אותיות וצורות בולטות, ובדרך הילוכו על אדמת החול, או השלג, נחרטים האותיות והצורות בקרקע, ונראין לעין, יש להתיר ללכת במנעלים אלה בשבת. (ילקו"י ד/ה קלב)

יא. מנעול מספרים הבנוי באופן שעל-ידי כיוון נכון של הגלגלים לספרות מסויימות ניתן לפתוח את המנעול, מותר להשתמש בו בשבת, ואין בזה חשש כותב. (ילקו"י ד/ה קלג)

יב. הכותב בשבת על נייר כשיש מתחתיו נייר קופי, ובשעת הכתיבה נחקקות האותיות גם בנייר שמתחת לקופי, יש אומרים שחייב מן התורה משום כותב גם על מה שנכתב על-ידי הנייר קופי. ויש אומרים שעל הנייר התחתון אינו עובר אלא מדרבנן, כיון שאינו רק גרסא.

יג. אסור לדבר בשבת כנגד מכונת טייפ באופן שקולו נקלט, אף אם הדליקו את הטייפ מערב שבת, או שהופעל על-ידי שעון שבת, ואף שאין לאסור בזה משום רושם אפילו מדרבנן, מכל מקום יש בזה איסורים אחרים. (ילקו"י ד/ה קלד)

יד. הדבר פשוט שאסור לצלם בשבת במצלמה, שמלבד איסור הבערה של מעגל חשמל והבזק האור, יש אומרים שחייב גם משום כותב. וכן אסור לצלם במכונת צילום בשבת.

טו. מותר ללמוד בדפי הגה"ה בשבת, ואין לחוש שמא יבוא לכתוב ולתקן הטעון תיקון, ובלבד שיכוין בדעתו גם ללמוד בדפים אלה, ובדרך אגב אם ימצא שם טעות יסמן אצלו על-ידי קיפול הנייר וכדומה. [וטוב שכלי הכתיבה לא יהיו מונחים לפניו בעת הלימוד בדפי ההגה"ה].

טז. יש ליעץ לרופאים הצריכים לכתוב בשבת [לצורך טיפול בחולים שיש בהם סכנה] בעט מיוחד שהדיו מתנדף מאליו לאחר כמה ימים, ללא מחיקה ביד. וכן חיילים ואנשי בטחון הצריכים לכתוב בשבת לצורך בטחוני, יכתבו בדיו הנ"ל. (ילקו"י ד/ה קיט)

 

 

 

 

יז. התופר שתי תפירות בשבת, חייב. [והיינו שמכניס את המחט עם החוט ותוקעו לתוך בד, ומוציאו, וחוזר ומכניסו]. והוא שקשר את ראשי החוט מכאן ומכאן כדי שתתקיים התפירה ולא תישמט. [ואף שקשר בקשר שאינו של קיימא חייב משום תופר, שסוף סוף התפירה מתקיימת. ואם קשר בקשר של קיימא חייב גם משום קושר]. ואם תפר שתי תפירות ולא קשר את ראשי החוט, פטור, כיון שאין התפירות מתקיימות. ומכל מקום אסור מדרבנן. אבל אם תפר יותר משתי תפירות אפילו שלא קשר חייב, שהרי התפירה מתקיימת. (ילקו"י ד/ה קלז)

יח. אסור למתוח חוט של תפר שנתרופף כדי להדק את התפר, ויש אומרים שאסור גם למתוח את החוט המחבר את הכפתור לבגד כשנתרופף. (ילקו"י ד/ה קלח)

יט. מותר לחבר בשבת במחט בלבד [ללא חוט] שני חלקי בגד, ואין לחוש בזה לאיסור תופר. ואפילו בשלש תכיפות או יותר מותר. ויש להקל בזה גם בסיכת בטחון. ולכן אם רוצים להחזיק כפתור שנפל על-ידי סיכת בטחון, או לאחות קרע שבבגד על-ידי סיכה, מותר לעשות כן בשבת.

כ. שרוך המושחל בקצה כובע של מעיל גשם, מותר למותחו או להרפותו בשבת, אף שבמתיחתו הכובע מתכווץ ומתהדק סביב לראש, ובהרפייתו נפתח הכיווץ וההידוק. ואין לחוש בזה לאיסור תפירה בשבת. (ילקו"י ד/ה קמ)