דין ספינה בשבת,מלאכת גוזז ועוד

 

 

א. במקומות שאי אפשר ללכת להתפלל בצבור אלא ע"י העברה בספינה, וכמו בעיר ונציה, יש מתירים לעבור בספינה בשבת, אף אם המנין יתקיים גם בלעדיו, ויש חולקים. (ילקו"י ד/ה קד)

 

 

 

 

ב. אסור ליטול שערו או צפורניו בשבת, בין ביד בין בכלי ובין בשיניו. בין לעצמו ובין לאחרים, ואם נטל שתי שערות בכלי חייב. והמלקט שערות לבנות מתוך שערות שחורות אפילו שערה אחת חייב. (ילקו"י ד/ה קה)

ג. יש להקל לקנח את צואת החוטם בשבת גם כשהיא יבשה, ולא חיישינן בזה משום תולש השערות. וכן מותר לקנח עצמו היטב במים בשבת, דהוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן. ומה שכתבו כמה אחרונים להזהיר בזה אינו אלא ממידת חסידות בעלמא, והמיקל לא הפסיד. ומיהו המחמיר לקנח בנחת שלא יתלשו שערות, תבוא עליו ברכה. (ילקו"י ד/ה קז)

ד. מותר לשפשף את שערות הזקן בעת שרוחץ פניו בשבת, ולא חיישינן שמא ייתלשו שערות, דהוה ליה דבר שאינו מתכוין ואינו פסיק רישיה שהשערות ייתלשו. ומכל מקום המחמיר תבוא עליו ברכה, והמיקל לא הפסיד. (ילקו"י ד/ה קז)

ה. מה שנוהגות קצת נשים לפלות את ראש בנותיהן מלכלוך בשבת, אף על פי שיש להן שערות ארוכות, והוי פסיק רישיה בתלישת השערות, יש להן על מה שיסמוכו, ומה שהזהירו בזה הפוסקים אינו אלא ממידת חסידות בעלמא. (ילקו"י ד/ה קח)

ו. מותר ליקח הכינים ושאר הלכלוכים מתוך בגד של עורות של שועלים, אף כשהוא מנתק מן הצמר, מאחר שאינו מתכוין לתלוש את הצמר. (ילקו"י ד/ה קח)

ז. אם יש צורך להסיר את הפלסטר בשבת, מותר להסירו אף כשהודבק במקום שער.

ח. אסור להסתרק במסרק בשבת, שהרי בהכרח נתלשות שערות, אבל מותר לסדר השערות במברשת רכה. [ומכל מקום האיסור להסתרק בשבת אינו אלא מדרבנן, ולא מדאורייתא]. וכבר התריעו הפוסקים, על מה שאנו רואים במקצת אנשים המקילים ראש לסרוק את ראשם בשבת, והדבר נעשה אצלם כהיתר, ואוי לעיניים שכך רואות שעוברים על איסור שבת, ומן הראוי שכל חכם יזהיר על כך לאנשי קהילתו, אולי ישמעו ויקחו מוסר. (ילקו"י ד/ה קט)

ט. חייל הנמצא בצבא של גויים, וקיבל פקודה לגלח את זקנו בשבת כדי לקבל פני שר נכבד, ואין לו אפשרות לסרב לפקודה, עדיף שיתגלח בשבת ע"י גוי, מאשר יגלח בעצמו על-ידי סם.

י. עוף מבושל שנשארו בו נוצות קטנות שלא נמרטו קודם הבישול, מותר לתולשן בשבת בשעת האכילה, ואין בזה לא משום גוזז ולא משום בורר. (ילקו"י ד/ה קיא)

יא. אסור לחתוך יבלת מגופו בין ביד בין בכלי, בין לו בין לאחר. (ילקו"י ד/ה קיא)

יב. אשה ששכחה לגזוז את צפורניה מערב שבת, וחל זמן טבילתה בליל שבת, מותר לה לזמר לנכרית לגזוז את צפורניה בכלי בשבת, וטוב להחמיר ללמד את הנכרית שתמשוך את ידי האשה כדי לגזוז את צפורניה, ולא תושיט האשה את ידיה אליה. ואם אין שם נכרית, נראה שיש להתיר לה לטבול על-ידי ניקור יפה תחת הצפורנים. (ילקו"י ד/ה קיב)

 

 

 

 

יג. המוחק בשבת דיו שעל הקלף, או שעוה שעל הפנקס, אם יש במקום המחיקה כדי לכתוב ב’ אותיות חייב. (ילקו"י ד/ה קיג)

יד. עוגה שכתוב עליה כמין אותיות, מותר לשבור את העוגה כדי לאוכלה, ואין לחוש משום מוחק בשבת, ואין הבדל בזה בין אם האותיות הם מגוף העוגה, בולטות או שוקעות, כגון ביסקויטים, או סוכריות ושוקולד, לבין אם האותיות נעשו מצבע מאכל או מקרם [ביצה טרופה וסוכר]. ואפילו כששובר את האותיות בידו לשם אכילה, יש להקל. ומכל שכן באותיות שנכתבו בלועזית, שאינו בכתב אשורי. (ילקו"י ד/ה קיג)

טו. מי שנתלכלכו ידיו בדיו מערב שבת, מותר לו לשוטפם במים ואין בזה חשש מוחק. (ילקוט יוסף שבת כרך ה’ עמוד קטו)

טז. דפי ספר שנדבקו זה בזה, שלא בשעת עשייתן, אם זה במקום שאין שם אותיות, מותר לפותחו בשבת כדי לקרוא בו. אבל אם נדבקו במקום הכתב, יש אומרים שאין לפותחו בשבת. ויש חולקים. (ילקו"י ד/ה קטז)

יז. מותר לקנח בשבת בנייר שיש בו צורת אותיות בלועזית [דברי חול], ואין לחוש בזה משום מוחק בשבת. (ילקו"י ד/ה קטז)

יח. קורע שקיות ניילון שיש בתוכם דברי מאכל, מותר לו לקורען אף במקום האותיות, ואין זה נחשב כמוחק במה שקורע במקום האותיות, שאין דרך מחיקה בכך, וגם אינו מתכוין למחיקה.

יט. מותר לדרוך בשבת על ציורים או אותיות שנעשו על הכביש בגיר, וכדומה, אף שעל ידי דריכתו הגיר נמחק. (ילקו"י ד/ה קיז)

כ. גרביים או נעליים, שרשום עליהם מספרים או אותיות, ובמשך זמן לבישתם וההליכה בהם האותיות נמחקות ונעלמות, מותר ללובשם בשבת, ואין בזה איסור מוחק כלל.