דיני הדלקת נרות יום טוב,הוצאה ושמחה ביום טוב

 

 

א. מצוה להדליק נרות בליל יום טוב. וצריך לברך לפני ההדלקה: "להדליק נר של יום טוב". וגם ביום טוב הברכה קודמת להדלקה. (יחו"ד א/כז)

ב. אשה מיוצאי תימן שנהגה כשאר בנות עדתה בחוץ לארץ, שלא לברך על הדלקת הנרות בליל יום טוב, ובאה לשכון כבוד בארץ ישראל לצמיתות, הנכון הוא שתנהג ככל תושבי ארץ ישראל, לברך על הדלקת נרות בליל יום טוב. (יחו"ד א/כז)

ג. נשים שנהגו לברך שהחיינו בעת הדלקת הנרות של יום טוב, אין למנהגם זה כל יסוד בהלכה, ומן הראוי שיפסיקו לנהוג כן, ויכוונו לצאת ידי חובת ברכת שהחיינו בקידוש של יום טוב כתקנת חכמים. ואם קדמו הנשים ובירכו שהחיינו בעת הדלקת הנרות, יש להזהירן שלא יענו אמן על ברכת שהחיינו בעת הקידוש. ובליל פסח, רשאיות מן הדין לענות אמן באופן שקדמו ובירכו שהחיינו בהדלקת הנרות. ומכל מקום אין למחות בחוזקה בנשים הנוהגות לברך שהחיינו בעת הדלקת הנרות, רק שיברכו ברכה זו אחר שידליקו לפחות נר אחד, כדי שלא יהיה הפסק בין ברכת הדלקת הנרות למצוות ההדלקה. (יבי"א ד/כד סק"י. יחו"ד ג/לד. חזו"ע ב/קלב)

ד. יש מהדרים להדליק נרות של יום טוב מערב יום טוב, כשם שצריכים להיזהר להדליק נרות שבת מבעוד יום, אבל לא נהגו להקפיד על זה, אלא המנהג להדליק נרות יום טוב אחר שתחשך לפני הקידוש שעל הכוס, ויש להם על מה שיסמוכו. והרוצות להחמיר ולהדליק הנרות מבעוד יום, תבוא עליהן ברכת טוב. (יחו"ד א/כח)

 

 

 

ה. הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, וכן העברה ברשות הרבים מותרת ביום טוב, שמתוך שהותרה לצורך אוכל נפש הותרה גם שלא לצורך אוכל נפש. אבל צריך שיהיה קצת צורך בדבר. ומותר להוציא שעון מרשות לרשות ביום טוב בין שעון יד בין שעון כיס. (ילקו"י ה/תצג)

ו. אף הנשים חייבות בשמחת יום טוב, והחיוב הוא על הנשים עצמן לשמוח ביום טוב, ולא על הבעלים לשמחן. אלא שאם יש באפשרותם צריכים לקנות להם בגדים כדי לשמחן. (יבי"א ד/כה סק"ג חיו"ד)

ז. גם בזמן הזה מצוה מן התורה לקיים מצות "ושמחת בחגך" באכילת בשר ושתיית יין. ואף על פי שעיקר המצוה בבשר בהמה, מי שאינו יכול לאכול בשר בהמה מטעמי בריאות או כשרות, יכול לקיים מצות שמחה בבשר עוף. ומצוה לשמח את הנשים בראוי להן, דהיינו בבגדים ותכשיטים נאים, ואת הקטנים בראוי להם, בקליות ואגוזים מגדנות וממתקים. (יחו"ד ו/לג)

ח. אסור לטפח ולרקד ביו"ט, זולת בשמחת תורה שהתירו לכבוד התורה. (יבי"א ג/כב סק"ה)

ט. יו"ט שחל בשבת, יש נוהגים שלא לומר לכה דודי. ומנהגינו לאומרו. (ילקו"י אתצה)

 

 

 

 

י. יום טוב שחל להיות בערב שבת אסרו חז"ל לבשל בקדרה בפני עצמה, או לאפות לצורך השבת, אלא על ידי עירוב תבשילין, דהיינו שיניח פת ותבשיל מערב יום טוב לשבת, בכדי שיהיה ניכר שאינו מתחיל בבישול ובאפייה שאינם לצורך יום טוב בעיצומו של היום, אלא הוא רק כגומר מלאכת אוכל נפש, לאחר שהתחיל בה מערב יום טוב. ולכן צריך להניח לכתחילה פת ותבשיל מערב יום טוב, ובדיעבד אם לא הניח לצורך העירוב אלא תבשיל בלבד, מותר לאפות ולבשל ביום טוב לצורך השבת. אבל אם הניח פת בלבד, יש אומרים שאפילו לאפות ביום טוב אינו רשאי. ויש מתירים על כל פנים לאפות. (ילקו"י ה/תצה)

יא. שיעור התבשיל שמניח לצורך העירוב הוא כזית (כ27- גרם). ואפילו בני המשפחה מרובים די בכזית תבשיל לצורך העירוב. ואם הניח תבשיל בשיעור 18 גרם בדיעבד יוכל לסמוך על זה. (ילקו"י ה/תצו)

יב. שניים או שלשה בעלי בתים שגרים בדירה אחת, צריכים לעשות כל אחד עירוב בפני עצמו. אבל בני ביתו הסמוכים על שולחנו, אפילו אם הם נשואים אינם צריכים לערב באופן נפרד. ואם הם חלוקים בעיסתם, וכל אחד סועד על חשבון עצמו, כל אחד יערב בפני עצמו, וטוב להחמיר להניח פת העירוב בשיעור כביצה. (שם)

יג. לכתחילה צריך להניח העירוב דוקא מליל ערב יום טוב עד שקיעת החמה של ערב יום טוב. ואם הניחו קודם ערב יום טוב, יחזור ויטלנו בערב יום טוב ויאמר שהוא סומך עליו לשם מצות עירוב, לאפות ולבשל מיום טוב לשבת. ואם לא עשה כן בכל זאת מותר לאפות ולבשל על סמך העירוב הזה. (ילקו"י ה/תצו)

יד. התבשיל של העירוב יוכל להיות צלי או שלוק או כבוש או מעושן, ואפילו תפוח מבושל, ובלבד שיהיה ראוי ללפת בו את הפת. ולכן אין לערב בדייסה ושאר מיני קטניות שאין רגילים ללפת בהם הפת. ואין לערב בדג מלוח, ובמקומות החמים נוהגים לקחת ביצה שלוקה שמחזיקה מעמד ואינה באה לידי סירחון כשאר מיני ליפתן. (שם)

טו. אחר שהכין כל צורכי שבת ביום טוב יוכל לאכול את הפת והתבשיל של העירוב, ואפילו ביום טוב עצמו, וטוב לאוכלו בליל שבת. (שם)

טז. אין לעשות עירוב תבשילין בדגים מלוחים הנקראים הירינג. (יחו"ד ו/לא)

יז. אף על פי שהכין עירוב תבשילין כדת, ישתדל להקדים לבשל ביום טוב את צורכי השבת בשעות המוקדמות של היום, כדי שיסיים האפייה והבישול בעוד היום גדול, שאילו יזדמנו לו אורחים ביום טוב יוכל להגיש התבשילים לפניהם. ומכל מקום אם נתעכב מפני איזה אונס רשאי להמשיך ולבשל ביום טוב עד סמוך לשקיעת החמה. (ילקו"י ה/תצז)

יח. בשעה שמניח העירוב בערב יום טוב מברך ברוך אתה ה’ אלקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו וציוונו על מצוות עירוב, ויסיים: "בדין עירובא יהא שרי לנא לאפויי ולבשולי ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת". (בעירוב זה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהדליק הנר ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת), וצריך שיבין מה שאומר, ואם אינו מבין בארמית או בלשון הקודש, יאמר הנוסח הנ"ל בלועזית בשפה שמבין. (ילקו"י ה/תצח)

יט. לכתחילה צריך להניח עירוב תבשילין מבעוד יום בערב יום טוב, וכמבואר, ומכל מקום מי ששכח להניח ונזכר אחר שקיעת החמה בתוך זמן בין השמשות, יניח העירוב ויברך עליו ויוצא בו ידי חובתו. ואם ענה "ברכו" יניח העירוב. (יחו"ד ו/לא)