דיני תפילה בציבור

  

א. המתפלל תפילת שמונה עשרה בלחש עם חזרת השליח ציבור, כשמגיע למודים יאמר עמו מודים הרגיל ולא מודים דרבנן. ואם השליח ציבור מוציא אחר השומע את כל החזרה ממנו, היחיד יאמר רק תיבות מודים אנחנו לך, וישמע כל היתר מהשליח ציבור.

ב. אם המניין מצומצם, ואחד מהם בא מאוחר, ומתכונן להתפלל שמונה עשרה עם חזרת השליח ציבור מילה במילה עם הקדושה, שפיר דמי לצרפו, כדי לומר החזרה עם הקדושה וברכת כהנים, אף על פי שאין שם אלא שמונה אנשים העונים אמן אחר השליח ציבור.

ג. מניין שיש שם תשעה ישראלים ואחד כהן, ויש מת בבית, צריך הכהן לצאת לחוץ אף שהמניין יתבטל על ידי זה.

ד. מי שהיה חבוש בבית האסורים , ואין שם מניין יהודים להתפלל בציבור, ונתנו לו זכות לבחור חופשה ליום אחד כדי להתפלל בציבור, ויש בידו האפשרות לבחור לצאת לחופשה ביום הכיפורים או בפורים, או בשבת זכור, יש להעדיף לצאת מיד לחופשה, כי מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה, ואין אתה יודע שכרן של מצוות.

ה. חולה שאינו יכול לצאת מביתו על פי הוראת רופא אלא לחצי שעה, יעדיף להתפלל בציבור, ולא להמתין לקריאת ספר תורה.

ו. אין לצרף למניין מי שמחלל שבת בפרהסיא. ויש שמקילים בזה בשעת הדחק, ומכל מקום אם האומרים קדיש הם בחזקת מחללי שבת בפהרסיא, צריך השליח ציבור או ישראל כשר אחד לומר עמהם את הקדיש.

ז. מי שאינו מניח תפילין, אבל אינו מחלל שבת בפרהסיא, בשעת הדחק אפשר לצרפו למניין.

ח. מי שאינו מניח למול את בניו, יש אומרים שאין לצרפו למניין, והוא הדין בבן עצמו אם לא ימול את עצמו בגדלותו. ויש אומרים דאינו אלא כמומר לעבירה אחת, ומצטרף למניין. וממזר וכל שאר פסולי קהל מצטרפים למניין.

ט. יש אומרים שאף שאין האישה מצטרפת למניין, מכל מקום יש לה מצווה להשתדל להתפלל במניין. אך אם הליכתה לבית הכנסת גורמת לדיבורים והפרעות במהלך התפילה בבית הכנסת, על האישה להמנע מללכת לבית הכנסת במשך כל ימות השנה.

י. צריכים כל העשרה המתפללים לעמוד במקום אחד, ואלו העומדים בחדר סמוך, אפילו רואים אלו את אלו, אינם מצטרפים למניין. וגם מחיצה של זכוכית מעכבת את העומדים משני צידיה מלהצטרף.

יא. ומכל מקום העומד בעזרת נשים ובמחיצה המפסקת יש חלון ומראה להם פניו משם, נחשבת תפילתו בציבור. אבל אי אפשר לצרף את מי שנמצא בעזרת נשים למניין עשרה. וכן כהן הנמצא בעזרת נשים אינו יכול לישא את כפיו משם.

יב. המתפללים בשדה פתוח מצטרפים למניין, אם שומעים את השליח ציבור ורואים זה את זה. ומיהו צריכים להתפלל (חוץ מהדרך) במקום שלא יפסיקו אותם עוברי דרכים.

יג. יש להזהר שלא לעמוד משני צידי רשות הרבים, שאז אין העשרה יחד בצד אחד, שכביש מפסיק ביניהם. אולם אם עומדים בצד אחד של הכביש, ואחד מהעשרה עומד אחר גדר, מצטרף למניין עשרה, שהרי אינו עומד ברשות אחרת, ורואים אלו את אלו.

יד. שליח ציבור שעומד על תיבה גבוהה עשרה ורחבה ד’ אמות על ד’ אמות, ותשעה עומדים על גבי רצפת בית הכנסת, מצטרפים למניין.

טו. בית כנסת שחילקוהו לשנים על ידי מחיצה גבוהה עשרה טפחים, וחלק מהעשרה עומדים בצד השני, מצטרפים אלו לאלו למניין עשרה. והנמצא בעזרת נשים ומתפלל עם הציבור, אף שאינו מצטרף למניין, מכל מקום תפילתו חשובה כתפילה בציבור, אך עדיף יותר להתפלל בבית הכנסת עם הציבור ממש.

טז. המתפללים ברכבת או במטוס, אף שהספסלים גבוהים ומפרידים, מצטרפים הנוסעים למניין עשרה. וכל המניין יתרכז במקום אחד, כדי שישמעו את השליח ציבור.

יז. השוכח להזכיר יעלה ויבא בתפילת ראש חודש (שחרית ומנחה), או בחול המועד, וחוזר להתפלל, יש מקום לומר דאינו מחוייב לילך כדי להתפלל בציבור עד מהלך מיל. וכן לעניין תפילת תשלומין, אלא יתפלל מיד, דחשיב כהמשך לתפילתו הראשונה.

יח. המסוגל לכוין פירוש המילים במניין, יתפלל שם, אף אם בביתו הוא מסוגל לכוין יותר.

יט. מי שאינו יכול להתפלל בציבור בבית הכנסת, אם יכול לאסוף מניין בביתו ולהתפלל הנה מה טוב, ואותם הבאים אצלו להתפלל אף שמבטלים על ידי כך מצוות ברוב עם הדרת מלך, מכל מקום כדי לזכות את אותו שאינו יכול להתפלל בבית הכנסת, עדיף שיתפללו עמו.

כ. תלמיד חכם שהליכתו לבית הכנסת בשעה מאוחרת להתפלל ביחידות יש בה חשש לחילול ה’, יש מי שאומר שיתפלל בביתו. אולם בן ישיבה שאירע לו אונס והוצרך להתפלל ביחידות בשעה מאוחרת, עדיף שיתפלל בית כנסת, ולא בביתו.