דיני תפילה שונים ,להפסיק בתפילה החיבים בתפילה ועוד

 

א. אם יש לפני המתפלל תיבה גבוהה י’ טפחים, (כגון תיבה של הש"צ וכו’, או ספסל גבוה קבוע), אין ראוי להקל לעבור לפני המתפלל, שסוף סוף מפריע כוונת המתפלל הרואה את העובר לפניו. ובפרט שעל פי הסוד היום לעבור לפני המתפלל אף אם הוא משלשל הטלית על פניו.

ב. המסיים תפילתו ביום הכיפורים, ומחמת חולשתו רוצה לישב, ואין לו מקום אחר לישב זולת מקום שהוא כנגד המתפלל, המיקל בזה יש לו על מי שיסמוך, שהרי הדבר ניכר שהוא יושב מפני חולשת הצום. והוא הדין בזה בזקן או חולה, אפילו בשאר ימות השנה.

 

ג. אסור להפסיק באמצע תפילת שמונה עשרה לשאלת שלום, ואפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו. וכן דרשו חז"ל: ודברת בם ולא בתפילה. ופירשו התוספות: כלומר, בם, בקריאת שמע, מותר להפסיק בדיבור לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד, אבל לא בתפילה, שאפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו. ומכל מקום בזמן הזה אין להשיב שלום גם למלך גוי, שהרי אין בסמכותו להרוג מי שלא יענה לו שלום. ואסור גם כן להפסיק באמצע התפילה לענות קדיש וקדושה וברכו. ורק במקום שיש חשש סכנה מותר להפסיק אפילו בדיבור.

ד. העומד באמצע התפילה ושמע ציבור שעונים קדיש או קדושה, ישתוק ויכוין למה שאומר השליח ציבור, ויחשב כעונה. ואף על פי שלעניין איסור הפסק אינו נחשב כעונה, מכל מקום לעניין מצוות אמירת דבר שבקדושה נחשב כעונה. ומכל מקום השומע ומכוין לקדושה שאומר השליח ציבור, לא יגביה את רגליו כשאומרים קדוש, קדוש, וכו’, וברוך כבוד וגו’, כמו שהציבור עושים, מכיון שאינו עונה בעצמו עמהם. ואם השליח ציבור שאומר קדושה אינו שליח ציבור קבוע הבקי ורגיל להוציא את אחרים ידי חובה, אלא חזן שעמד להתפלל באקראי, שמסתמא אינו מעלה על דעתו לכוין להוציא אחרים ידי חובת קדיש וקדושה, אין לו להפסיק באמצע תפילתו אפילו בשתיקה, אלא ימשיך בתפילה כדרכו. וכן אם השליח ציבור אומר קדוש קודש וכו’, וברוך כבוד וגו’, ויהא שמיה רבה, יחד עם הקהל, ואין קולו נשמע לאחרים, לא יפסיק אפילו בשתיקה, אלא ימשיך להתפלל כדרכו, מכיון שאין תועלת בשמיעתו.

ה. הלומד תורה ושומע קדיש או קדושה יש אומרים שמחוייב לענות, ויש מחלקים זה בין אם לומד ביחידות בין אם לומדים ברבים. ויש אומרים שאם הדבר מפריע לו ברצף לימוד, רשאי להמשיך בלימודו גם אם לומד ביחידות.

ו. העומד בתפילה באמצע ברכת שמע קולינו, ושמע מהציבור שעונים "יהא שמיה רבה מברך", אינו רשאי להפסיק לענות עמהם, ואף על פי שרשאי כל אדם לשאול צרכיו באמצע ברכת שומע תפילה, מכל מקום עניית "יהא שמיה רבה" אינה מעניין שאלת צרכיו, ונחשבת להפסק. ואמנם גם בשאלת צרכיו של האדם צריכה להיות תכלית כוונתו לצורך גבוה, ולא לצורך עצמו בלבד. ולכן מתפלל על צרכי גופו, כגון רפואה שלימה, או פרנסה, יתכוין לצורך עבודת ה’, וכמו שאמר שלמה בחכמתו: בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. ומכל מקום הבקשה והתחנה עצמה שאומר באמצע שומע תפילה, היא על כל צרכי גופו, אבל אמירת יהא שמיה רבה, שהכל לצורך גבוה, אינה מעניין בקשת צרכיו, ולכן אינו רשאי לענות עם הציבור משום הפסק.

ז. מי שנסתפק באמצע התפילה באיזו הלכה השייכת למה שאירע לו בתפילתו, כגון ששכח לומר טל ומטר, או המלך המשפט, ואינו יודע אם צריך לחזור או לא, ורוצה ללכת ליטול ספר דינים כדי לעיין בו ההלכה ההיא, המיקל בזה כשאין לו אפשרות אחרת, יש לו על מה שיסמוך. ומכל מקום אין להתיר להפסיק בדיבור לשאול הדין מתלמיד חכם.

ח. מי ששהה בתפילת שמונה עשרה שיעור שיכל לגמור את כולה, אפילו בשתיקה בלבד, חוזר לראש תהפילה, ואינו רשאי להמשיך בתפילתו. ומחשבים זמן זה מתחילת השמונה עשרה עד סופה, ולא ממקום שנמצא בו. ומשערין במתפלל עצמו. ואם שהה כדי לגמור את כולה ועבר והמשיך בתפילתו ולא חזר לראש, וסיים תפילתו, אין מחזירין אותו.

ט. העומד באמצע תפילת שמונה עשרה ולפתע התחיל להרהר בדברי תורה בעומק העיון, בקושיות ותירוצים, וקשה לו להמשיך להתפלל בכוונה, אם יכול להתאמץ ולהסיח דעתו מדברי התורה, ולכוין בתפילתו, יעשה כן, אבל אם אינו יכול לכוין אלא אם כן ישהה מעט כדקה או שתיים, ויסיים הרהורו בדברי תורה, יש להקל לו להרהר בדברים ולסדרם אצלו במחשבה, כדי שיוכל להמשיך להתפלל. אך יזהר שלא יעבור זמן שישהה כדי לסיים את כל שמונה עשרה מתחילתה עד סופה.

י. המנהג בכל תפוצות ישראל שהשליח ציבור ממתין לחכם הקהל עד שיסיים שמונה עשרה. ותלמיד חכם שמאריך בתפילתו, והציבור ממתין לו, אינו רשאי לרמוז להתחיל לומר החזרה, אלא אם כן אינו יכול לכוין היטב בתפילתו, שאז רשאי הוא לרמוז לשליח ציבור שיתחיל החזרה, שהרי עושה כן לצורך תפילתו. ואם אמר יהיו לרצון הראשון, יכול לפסוע ג’ פסיעות לאחוריו, ובמקום שכלו הפסיעות יסיים שם אלהי נצור וכו’.

יא. היה מתפלל ובא נחש ונכרך על עקביו, אף שאניו רשאי להפסיק בדיבור, ורשאי להסיר את הנחש מעל עקביו, אף אם יצטרך לעקור ממקומו בשביל זה.

יב. מי שנאנס והוצרך להתפלל בביתו, ובאמצע שמונה עשרה התחיל הטלפון לצלצל, או הקישו בדלת, ימתין מעט אך שהצילצול יפסק, וימשיך בתפילתו. אך אם הצילצול אינו פוסק, ומחמת כן אינו מסוגל לכוין בתפילה, מותר לו ללכת באין אומר ודברים לטלפון ולנתקו, או לפתוח את הדלת ולרמוז לבא להמתין. ולהמשיך בתפילתו.

יג. והוא הדין בתינוק או ילד המפריעים לכוונת המתפלל, ואין הרמיזה מועילה להם לשתוק, ואינו יכול להתרחק מהם, מותר לגשת אליהם ולהשתיקם, באין אומר ודברים. וטוב למנות אנשים מיוחדים שישגיחו על השקט בבית הכנסת.

יד. ילד קטן המבקש מאביו או מאדם גדול הנמצא באמצע תפילת שמונה עשרה שיראה לו היכן להתפלל, והילד חוזר ושואל ומטרידו בכוונתו, רשאי לפתוח לו הסידור ולהראות לו מה להתפלל, כדי שיוכל להמשיך לכוין בשמונה עשרה, ומכל מקום לכתחילה ראוי להראות לקטן מה להתפלל בטרם מתחיל להתפלל שמונה עשרה.

  

טו. כתב הרמב"ם (פ"א מהלכות תפילה ה"א): מצוות עשה להתפלל בכל יום וכו’, ואין מניין התפילות מן התורה, ואין לתפילה זמן קבוע מן התורה, "לפיכך נשים ועבדים חייבים בתפילה, לפי שהיא מצוות עשה שלא הזמן גרמא". ומכל מקום אין הנשים חייבות מן הדין להתפלל שלוש תפילות, אלא חייבות רק בתפילה אחת בכל יום. ומה טוב שיתפללו תפילת שחרית, שאחר שיברכו ברכות השחר, וברכות התורה, יאמרו פסוק ראשון של קריאת שמע, כדי לקבל עליהן עול מלכות שמים, ולאחר מכן יתפללו תפילת שמונה עשרה. ואם היו עסוקות וטרודות בבוקר בצרכי הבית עד שעבר זמן תפילת שחרית, יתפללו תפילת שמונה עשרה במנחה, או בערבית. ואם ירצו הנשים להתפלל בכל יום שלוש תפילות, ערבית שחרית ומנחה, כעניין שנאמר ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי, תבוא עליהן ברכה, ואין בזה חשש ברכה שאינה צריכה, הואיל ותפילה בקשת רחמים היא.

טז. מאחר שנשים חייבות בתפילה אחת, לכך התקינו בכל בית כנסת יציע מיוחד לנשים, שאף שאינן חייבות בתפילה בציבור, וגם אינן מצטרפות למניין, מכל מקום יש להן שכר על מה שעונות אמן אחר השליח ציבור, ושומעות קריאת התורה.

יז. רוב הנשים האשכנזיות מתפללות שחרית ומנחה, שלא קיבלו עליהן להתפלל ערבית.

יח. נשים פטורות מתפילת המוספין של ראשי חודשים שבתות וימים טובים, לפי שתפילת מוסף אינה בקשת רחמים, אלא באה במקום קורבן מוסף, וכמו שנאמר ונשלמה פרים שפתינו. והרי היא ככל מצוות עשה שהזמן גרמא שהנשים פטורות. וטוב שישמעו התפילה מפי שליח ציבור. ומכל מקום אם מתפללות מוסף, אין למחות בידן, שיש להן על מה שיסמוכו. ויש מי שאומר שעל כל פנים חייבות להתפלל מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים, משום דרחמי נינהו, וכן חייבות בתפילת נעילה של יום הכיפורים.

יט. אישה שהתפללה שחרית בראש חודש, ואמרה "יעלה ויבא", ואחר כך בתפילת המנחה שכחה לומר "יעלה ויבא", אף על פי שלא היתה חייבת מן הדין להתפלל מנחה, מכל מקום כיון שקיבלה עליה עתה להתפלל, חייבת להתפלל כתיקון חכמים, ולכן כשטעתה ולא הזכירה של ראש חודש, דינה כדין איש שטעה בתפילתו, ואם נזכרה באמצע מודים או שים שלום, או אפילו באמצע אלוהי נצור, צריכה לחזור לברכת רצה ולומר יעלה ויבא. ואם סיימה תפילתה חוזרת לראש התפילה. ומכל מקום על הצד היותר טוב, נכון שתאמר קודם שתחזור ותתפלל: "אם אני חייבת לחזור ולהתפלל, הריני מתפללת לשם חובה, ואם לאו תהיה תפילה זו לנדבה". והוא הדין לאישה ששכחה להזכיר או לשאול טל ומטר, או שאמרה בעשרת ימי תשובה "האל הקדוש" במקום "המלך הקדוש", או "מלך אוהב צדקה ומשפט" במקום "המלך המשפט", דינה ממש כדין איש שטעה בתפילתו, וצריכה לחזור בהתאם למפורש בשולחן ערוך.