הדואט

טניה הקיפה בעיגול את יום ראשון בלוח השנה שתלוי במטבח שלה, ולא סתם.

יום ראשון, הוא יום הנישואין העשירי שלה ושל רובי שחל בראש חודש אדר, היום בו צעדו אל החופה והפכו לבעל ואישה אוהבים. גם רובי סימן לעצמו ביומן האישי והקטן שבכיסו את יום ראשון, כשהוא כותב בתוך קוביית היום שבלוח השנה "תודה לך, בורא עולם, על אשת החיל שנתת לי".

בחודש ה-120 מאז ליל הכלולות, טניה ורובי חוו 119 אכזבות אחת אחרי השנייה, ועם כל אכזבה הזוג המיוחד הזה הבין שהם לא עומדים לקבל את התואר הנכסף – הורים – אבא ואמא, לילד או ילדה המקסימים שמעולם לא היו להם. עד עכשיו, שום דבר לא עזר – לא טיפולי פוריות, לא המומחים, שום כלום. בורא עולם, בחכמתו האינסופית ומסיבותיו שלו, עדיין לא פתח את שערי ההורות בפניהם.

האמונה, כמו שאתם מבינים, שיחקה פה תפקיד חשוב, אחרת אי אפשר היה להמשיך אפילו עוד יום אחד. אבל למרות זאת, טניה לא הצליחה לעצור את הדמעות שזלגו מעיניה כל חודש כשהבינה שהיא לא בהיריון. ובדיוק ברגעים הקשים האלה, שהיא צריכה את הכתף הרחבה והחיבוק העוטף והמעודד של רובי, זה נמנע מהם. כיהודים שומרי תורה ומצוות, מצוות טהרת המשפחה הייתה יקרה להם מכל. רובי, בעל מסור ואוהב, עשה כל מה שהיה באפשרותו לנחם אותה ולעודד את האישה היקרה לו מכל. למנוע מטניה את התחושות הקשות שתפסו אותה באותם רגעים. אחת הדרכים שלו הייתה להכין לה ארוחת ערב רומנטית לאור הנרות עם תפריט של שף חמישה כוכבים, ארוחות גורמה מעשה ידיו האוהבות.

הדואט, כך הם קראו לה.

יום לפני יום הנישואין העשירי שלהם, הם חוו את האכזבה ה-120. אבל הפעם, את ארוחת הערב לאור הנרות לרגל יום הנישואין העשירי שלהם הם יציינו בצורה שונה, לא כמו בכל הפעמים.

"רובי, הפעם אני מבקשת שנעכב קצת את ארוחת הערב עד שאחזור מהמקווה, בוא נחגוג את יום הנישואין שלנו בעוד שבועיים מעכשיו".

"כל מה שמשמח אותך אשתי היקרה", השיב רובי.

מאמרים נוספים בנושא:

זוגיות מעל הטבע

הנסיכה ואיש המערות

שניים זה ביחד
זוג טוב עושה שיעורי בית
לומדים לאהוב

כאן בונים גן עדן
למה התאהבנו? שאלה טובה!
סוד הזוגיות המוצלחת
איך נשמור על זה?

הסיפור של התאומים

ילדי הדיסק

הנס של רבי נחמן

רובי היה אדם ירא שמים. הוא ידע שעל פי ההלכה, אחרי עשר שנות נישואים ללא פרי בטן, ההלכה מאפשרת לו לגרש את אשתו ולשאת אישה אחרת. הוא גם ידע שטניה מודעת היטב להלכה הזו. אבל לא רובי שיקום ויעשה מעשה שכזה. הוא כל כך אהב את אשתו שדבר כזה בכלל לא עלה בדעתו. מבחינתו, הם נועדו זה לזו והם הולכים לחיות ביחד עד 120, שנייה לא פחות. "כמו שאני לא יכול לוותר על הלב או המוח שלי, כך אני לא יכול לוותר על טניה" היה אומר לעצמו ולכל מי ששאל אותו. 'ובגלל זה אני חייב להראות לה עד כמה היא חשובה לי', סיכם את העניין עם עצמו.

רובי וטניה נפגשו בהרכב האורקסטרה הגדול של בוסטון – הפילהרמונית של בוסטון. שני צעירים רחוקים מתורה ומצוות. טניה ניגנה על חליל ורובי היה כנר מעולה. את דרכם לחיים הרוחניים הם עשו כשהגיעו לסמינרים של "אש התורה", עד שחזרו בתשובה. הם עלו לישראל, התחתנו וקנו דירה קטנה בירושלים. רובי השקיע את כל כולו בלימוד התורה וטניה הייתה מורה למוסיקה. בין התשלומים הכבדים למשכנתא על הדירה הקטנה שקנו וההוצאות השוטפות, הם בקושי הצליחו לגמור את החודש. באחת השנים בהן טניה לא עבדה היא מכרה את החליל שלה ורובי את הכינור שלו. "באך ומוצארט כבר לא חלק מהפלייליסט שלנו" הייתה המסקנה של שניהם. זה היה לפני שבע שנים.

לפני ארבע שנים, רובי התחיל לחסוך כל חודש סכום מסוים. הוא נתן את עיניו על חליל היינס מקצועי ומשובח שעולה 6,500 שקלים באחת החנויות היוקרתיות לכלי נגינה בתל אביב. החודש, הוא ישלם את התשלום האחרון והחליל יהיה בידיים שלו…

בינתיים, טניה ידעה שלמרות שבעלה לומד באהבה את התורה והגמרא, רובי מתגעגע מאוד לכינור. רובי, בכישרון הייחודי בו זכה, היה יכול לגרום לכינור לבכות או לצחוק. וגם היא, כמו בעלה, חסכה סכום מסוים כל חודש במשך ארבע שנים. היא רצתה שרובי ישמיע את קולו של כינור הסטנטור שהחלה לשלם עליו כל חודש. והכינור הזה, הפלא ופלא, כמו החליל עלה גם הוא 6,500 שקלים! והחודש, יהיה זה התשלום האחרון עליו והכינור יהיה בידיים שלה…

ארוחת הערב עם הנרות המסורתית החלה כבר ברגע שטניה חזרה מהמקווה. לפני שהם ישבו ליד השולחן להתענג מהמטעמים שרובי הכין, הם פתחו את בקבוק יין המלבק מיקב הרי יהודה והרימו "לחיים". ואז, כל אחד הוציא מהמקום בו החביא את המתנה היקרה והגיש לאדם היקר לו מכל…

בעדינות רבה, טניה הוציאה את חליל ההיינס מהקופסה שלו. "זה בטח עלה לך הרבה כסף" היא לחשה מרוב התרגשות.

מתוך זרם דמעות השמחה ששטפו את לחייו, רובי הוציא את הכינור מהארגז שלו. "עכשיו אני מבין למה לא רצית לקנות לעצמך דברים בשנים האחרונות, יקירתי. למה עשית את זה?"

"אני חצי ממך, בעלי היקר. שנינו חצאים של אותה נשמה. אתה כל כך אוהב אותי ומעניק לחיים שלי משמעות, חום ואהבה עצומה".

ההתרגשות שמילאה אותם השכיחה מהם את האוכל…

על המתנות שהם קנו אחת לשני לכבוד יום הנישואין העשירי שלהם, הם שילמו 13,000 שקלים. וכידוע, 13 ביהדות, הוא מספר בעל משמעות עצומה. בגימטרייה, המספר הזה שווה לערך המספרים של המילים "אהבה" ו"אחד".

"יקירתי, אני בטוח שהניגון של הרבי מקרלין – י-ה אכסוף, שאנחנו שרים ביום שישי יכול להישמע מוצלח אם הוא מתנגן בדואט של חליל וכינור". טניה החלה לנגן ורובי הצטרף. האהבה שלהם התבטאה כל כך חזק בניגון המשותף שלהם והם המשיכו עם שירו של הזמר יעקב שוואקי "אם אשכחך ירושלים", עברו לשיר "אין עוד מלבדו" של הזמר שלומי שבת, וסיימו כשהם מחובקים ודמעות שזרמו כמו נהרות מעיניהם. לאחר שנרגעו, הם ישבו לאכול, שתו מהיין וחגגו את היום הנישואין העשירי שלהם ממקום כל כך עמוק, עד שהחיבור המיוחד הזה בקע רקיעים ופתח את שער ההורות בפניהם. בתשעת החודשים הבאים, הם כבר לא יישבו לאכול את ארוחת העידוד והחיזוק שבאה כל חודש אחרי אכזבה קשה וכואבת.

לא עוד, הפעם הם מצפים לילד שבורא עולם נתן להם מאוצר מתנת חינם.