המורה שלי, מיסטר רימון

אם יש משהו שאנחנו אוהבים לעשות במשפחה שלנו, מעין זמן איכות שכזה עם הילדים, הוא לספר סיפורים מתוקים מימים עברו. הילדים שלי מאוד אוהבים לשמוע על סיפורי הילדות שלי, על השובבות שהם לא מכירים כל כך באבא שלהם.

אחד הסיפורים שסיפרתי לא מזמן לילדים הוא על גדעון ליכטמן – גיבור ישראל שהתנדב כטייס לצבא הישראלי וסייע במלחמת יום העצמאות והיה הראשון שהפיל מטוס!

עברו המדהים ומעורר ההשראה של מיסטר רימון/ליכטמן אולי מסביר את המסתוריות שאפפה את הסיפור שסיפרתי באותו יום לילדים שלי.

מיסטר רימון היה המוכר לילדים שלי בגלל “יום רימון”. בערך פעם בחודש, המורה להקלדה שלי היה נכנס לכיתה ומכריז על “יום רימון”, ומיד לאחר מכן יצא מהכיתבה. מהומה. חצי מהכיתה כבר הייתה מחוץ לשער בית הספר בדרך לאכול המבורגר עסיסי. והחצי השני, ואני ביניהם, פחדנו שישעו אותנו לכן חגגנו בפראות שעה שלמה של חופש ללא השגחה. תמיד תהיתי, וגם הילדים שלי, איך מר רימון התחמק מהחובה שלו כמורה כשהכריז על “יום רימון”?…

התשובה אולי טמונה בסיפור חייו של גדעון ליכטמן, אדם נפלא שנפטר ב-7 במרץ 2018, לפני כחצי שנה, כשהוא בן 94. מודעות האבל שלו גילו שעד לפני שלושים שנים, ליכטמן לימד תחת שם נוסף שנתן לו הנשיא עזר וייצמן ז”ל, אחרי שהזהיר אותו שהוא עלול חלילה להפוך למטרת התנקשות מצד מדינות האויב. המורה להקלדה שלי, גדעון רימון החביב, היה הטייס הקרבי הראשון בחיל האוויר הישראלי שהפיל מטוס אויב בשנת 1948, במלחמת יום העצמות.

ליכטמן נולד בניוארק, ניו ג’רזי. אחרי שהוסמך לטייס קרב בארצות הברית, הוא נשלח אל האוקיינוס השקט למלא כמה משימות. כעבר שנתיים השתחרר מהצבא, ואז שמע את הסיפור הכואב של ספינת “אקסודוס” בהרצאה בבית הכנסת. כאב לו מאוד שכל נוסעי הספינה – 4,155, ביניהם ניצולי שואה, לא הורשו להיכנס לארץ ישראל שנשלטה אז על יד המנדט הבריטי, ונשלחו בחזרה לגרמניה הנאצית. סיפורם הכואב של נוסעי “אקסודוס” גרם לו להתנדב לצבא הישראלי כטייס קרבי ולעזור לעם היושב בציון במלחמת העצמאות. מרגע ההחלטה הוא הגיע לאירופה תוך שבוע ומשם לישראל.

הנשיא וייצמן, גם הוא גיבור אותה מלחמה, אמר לליכטמן שמדינות האויב עוקבות אחרי הטייסים שעזרו לישראל ומתנקשות בהם, לכן הציע לו להחליף את השם ל”רימון” במקום ליכטמן. למה? כי רימון – הפרי, מלא מצוות. ורימון – רימון יד, הפתיל הקצר שדי הזכיר את אופיו של ליכטמן.

מאמרים נוספים בנושא:

מצאתי את הגיבור שלי

הגיבורים השקטים

הגיבור שלי – רבי נתן מברסלב

גיבורות אמיתיות

לא גיבורי על

הקפיצה החמישית

דוד וגלית הסורי

אנשי הדממה

ליכטמן השתתף ב-90 משימות במהלך המלחמה. אחרי שחזר לארצות הברית הוא השתתף במלחמה מול קוריאה וחזר אחר כך לישראל כטייס ניסוי. הוא לא רצה לקבל כסף על פעילותו בישראל וקיבל אות גבורה. בריאיון שהעניק לננסי ספילברג (אחותו של הבמאי סטיבן ספילברג) הוא אמר, “התערבתי בגלל שרציתי לעשות כל שהיה ביכולתי למען העם היהודי. לא עשיתי את זה בשביל תהילה כבוד או פרסום. אני יהודי ואני אוהב את ישראל. היה צורך אמיתי להקים את מדינת ישראל, ארצם של היהודים, כי יהודים נרדפים בכל מקום בעולם ולכן צריכים מקום משלהם לחיות בו”.

בסופו של דבר, הוא חזר לארצות הברית והפך למורה הוראה בתיכון סאות’-ווסט שבמיאמי, שם לימד תלמידים מתקשים משכבות חלשות. אני לא יודע בוודאות, אבל אני חושד שמא סיפור גבורתו של גדעון רימון ליכטמן העניק לו את הגיבוי להכרזה החודשית שלו “יום רימון”. האם התעלומה נפתרה? המסתוריות התפזרה?

אם הייתי יודע את הסיפור הזה של מיסטר רימון הייתי מודה לו באופן אישי. אני שמח שיש את אופציית ה”אף פעם לא מאוחר” ואומר לו ים של תודות גם עכשיו. בארצות הברית חלקו לו כבוד גדול והוא נקבר בבית הקברות הצבאי הלאומי בטקס צבאי גדול.

כשמיסטר רימון יקרא בשמים את המאמר הזה, אני מקווה שהמורה להקלדה המיוחד שלי ייתן לי ציון טוב. אנחנו מכירים כל כך הרבה אנשים שמסכנים את חייהם על מנת להגן עלינו מאויבים רעים. אל תשכחו אותם אף פעם. גלו הערכה והתפללו עליהם כל יום לפחות כמה דקות – שבורא עולם ישמור אותם מכל רע! עכשיו אני בטוח שמיסטר רימון ייתן לי ציון טוב…

אני מקליד את הסיפור הזה ומודה שוב ושוב למיסטר רימון על שלימד אותי לגעת במכונת ההקלדה, וגם לאבי היקר שהציע לי בכלל ללמוד משהו שלא חשבתי עליו – הקלדה.

ולקראת השנה החדשה, אני מאחל לכולנו להתחזק מסיפור גבורתו ועוצמתו הפנימית הנפלאה וממעשי החסד והצדקה של מיסטר רימון למען ישראל.