המלאך שלי

זה היה מפגש לחמש שניות, ואז
הוא נעלם, יש מאין. אבל מאז, אני
יודע שהמלאך הזה נמצא אתי
כל הזמן. יש מישהו שיושב לי על
הכתפיים…

הכל החל בריב גדול על שפת הכנרת. משפחתו של זיו קבעה לחגוג את חזרתה של אחותו מארצות הברית, בשילוב עם חתונתו המיועדת של אחיו. זיו הגיע יום לפני כולם עם רכבו המסחרי ודאג להכין את השטח מבעוד מועד.

ביום שבת בשעה 12 בצהריים, כאשר כולם נכחו במקום, הוא מצא זמן מנוחה להשתכשך במים. בדיוק אז החל בנו בן השנתיים לבכות. הסבא לקח אותו על ידיו וקרא לזיו מרחוק: "בוא, בוא תיקח את הבן שלך".

זיו שהיה מרוחק מהחוף לא יצא מהמים. הוא ראה שאביו מוסר לאשתו את הבן. גם אשתו החלה לקרוא לו. זיו התמהמה מעט, מכיוון שרצה להינפש במים הצוננים.

"למה לא יצאת מיד מהמים?!", גערה בו אשתו.

"תנו לי כמה דקות לנוח!" התקומם זיו, והרים מעט את קולו.

"תדבר אליה יפה!", ביקש אביו.

"אל תתערב!" ענה הבן. ובאחת, כל הסיטואציה תפסה פאזה אחרת כשהיא מלווה בצעקות ואיומים. "אני אתן לך סטירה!", אמר לו אביו בכעס.

"תן לי!" השיב זיו בלהט, כשהוא עולה נסער על רכבו המסחרי ונוסע מהמקום, מותיר את כולם נדהמים.

"אם אתה משאיר אותנו פה, אני שובר לך את כל האוטו!", צעק לעברו אביו כשהוא רודף אחריו עם ארגז.

מה שאירע זעזע את נפשו של זיו. לקראת השבת הבאה החליט לא לנסוע יותר בשבת. תמיד היו לו הרהורי תשובה. למרות שאביו תמיד נהג לומר לבניו "תעשו הכל, רק אל תחזרו בתשובה!" ידע זיו באיזה מקום בליבו שהוא רוצה להתקרב לה’. הוא הפסיק להדליק אש בשבת והחל לבקר בליל שבת בבית הכנסת ביישובו. במשך חודשיים לא דיבר זיו עם הוריו. לפני החתונה של אחיו, הגיע לבית הוריו לבקש סליחה ונכח בחתונת אחיו שעברה בשלום.

ואז הגיע יום כיפור. זיו חש בהתעוררות עצומה לכפר על חטאיו. הוא ידע שקריעת חולצה מבטאת אבל. כעת רצה להתאבל על כל העבירות שעשה בחייו. הוא שאל מישהו, שאמר לו כי אסור לקרוע חולצה ביום כיפור, אבל אם הוא חש שברצונו להתאבל על כל הרע שעשה בחיים, יוכל לעשות קריעה סמלית לפני יום כיפור. זיו קרע את החולצה בשרוול השמאלי, במקום שמניחים תפילין של יד כנגד הלב, במקום הכי קרוב ללב.

אחרי הארוחה המפסקת הלך זיו לתפילת "כל נדרי" וערבית, שארכה כשלוש שעות ולאחר מכן חזר לביתו. בשחרית הגיע בשעה שש וחצי בבוקר כדי לתפוס מקום, ואז החלה התפילה.

התפילה התנהלה כרגיל. הוא לא הרגיש שום דבר מיוחד, בסביבות שעה 12 הרגיש עייפות גדולה והלך לחפש מקום לישון. במועדון הנוער הצמוד לבית הכנסת היו כורסאות עם מזרנים קשיחים. הוא שכב לנוח שם עטוף בטלית. אשתו וילדיו היו עמו. אשתו בקשה ממנו שילכו לבית, והוא סירב. לאחר שילדיו החלו לשחק לצידו, שקע בשינה.

ואז חלם על מים. הוא למד לאחרונה את ספר ה"תניא" ונזכר במים העליונים שיורדים למים התחתונים. הוא התעורר בשעה שלוש אחר הצהריים, חזר לבית הכנסת וראה שני ספרי תורה מונחים על הבמה ופעמונים בראשיהם. הוא התיישב במקום כלשהו.

נערכה תפילת מנחה, קראו בתורה, והפטירו בספר "יונה", ולאחר מכן החזירו את הספרים לארון הקודש. לקראת תפילת הנעילה פתחו את ארון הקודש לרווחה.

זיו החליט להתקרב לארון ונעמד ליד הבמה. עמד שם מישהו שחסם את הכסא שהוא היה אמור לשבת עליו. "שב! זה המקום שלך!" פנה אליו האיש. "לא, אני לא רוצה לשבת", השיב זיו, אך המתפלל הפציר בו "שב, שב". זיו סירב שוב. משום מה, התעקש על כך שאינו רוצה לשבת, ואז עקף את המתפלל והתקדם לעבר ארון הקודש, עד שהגיע למרחק 2 מטר מארון הקודש שמולו ניצב. הוא החל להתפלל את תפילת הנעילה, החותמת את יום כיפור.

לפתע אירע דבר מדהים: זיו ראה בבירור מלאך צמוד לספר התורה שנמצא בארון, כאשר לחיו השמאלית צמודה לספר התורה והוא מתפלל יחד עם זיו. המלאך היה כולו בצבע לבן – כיפה לבנה, גלימה לבנה. הוא היה צמוד לספר תורה הימני והחזיק בו. היה לו גוף של אדם, אבל הוא היה שקוף כמו ענן דק ולא הסתיר את ספר התורה. המלאך כאילו חיכה לכך שזיו יבחין בו.

כל החיזיון נמשך כחמש שניות. ואז הוא נעלם, יש מאין. כשזיו הבין שהמלאך איננו, הוריד את הטלית על פניו וכיסה את עצמו. אז קלט שהתגלה לו מלאך. הוא הרגיש שזה המלאך שלו, שזו ההתחברות שלו עם הנשמה ועם הקדוש ברוך הוא. הנשמה התחתונה שאותה הוא חש, היא מזערית ביותר לעומת הנשמה העליונה. וכעת שתי הנשמות התחברו ביחד. באותן חמש שניות, הרע נמחק לחלוטין. זה מה שאפשר את ההתגלות.

זיו הוריד מעל פניו את הטלית. ביקש מול ארון הקודש סליחה מהוריו, מאחיותיו ומאחיו. סכר דמעותיו נפרץ והוא החל לבכות ללא הפסק.

כאשר הסתיימה התפילה, זיו יצא החוצה מבית הכנסת ופגש את הרב אהרון. הוא רצה לומר לרב "גמר חתימה טובה" כנהוג, ולהפתעתו הרב הקדימו ואמר: "הקדוש ברוך הוא מחל לך על הכל!"

זיו חש שדברי הרב נשלחו אליו משמיים.

"מה קורה לך, זיו? אתה נראה ממש זוהר! אף פעם לא ראיתי אותך ככה…" אמרה לו אשתו, שלא ראתה אותו כך אף פעם, בתדהמה.

מאז, במשך כל הזמן זיו חוזר וחווה את המלאך הזה. המלאך נמצא אצלו כל הזמן בתודעה ובזיכרון. מאז ההתגלות יש לו יותר שקט נפשי, הרהורי הדאגה סרו מליבו. והוא רגוע ושליו. גם כשהוא נוסע במכוניתו לצורך עבודתו, הוא מרגיש שיש מישהו איתו ומעליו, מישהו שיושב לו על הכתפיים.

המלאך הוביל אותו לחיזוק האמונה, יש לו יותר חשק להשיג את המצווה, יותר צורך להקפיד, יותר עומק.

לפני ההתגלות האמין שיהודי צריך לקיים מצוות ולחזור בתשובה. היום הוא יודע זאת בלב שלם. הוא יודע שההתגלות הינה מתנה משמים שנועדה לחזק אותו בהתמודדות החיים, המורה לו שעליו לחזור בתשובה.

* **
אם חוויתם סיפור מיוחד או שמעתם ממישהו על סיפור של השגחה פרטית ואמונה שיכול לחזק את הרבים, אתם מוזמנים ליצור קשר – odedmiz@actcom.co.il.

(ספרי "אור חוזר" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)