המלך בא לעיר

החיים מורכבים מהתמודדויות
וקשיים, אך לא תמיד יש צורך
בפתרון. לפעמים מספיק להכיר
ולטעום משמעות נעלה יותר.
ועדיין, זה לא לגמרי מספיק.
 
 
ראש השנה חולל בכל אחד מאיתנו משהו. נחלצנו למשך יומיים ממעגל החיים וקטנות הדעת, ונחשפנו למקום וזמן נעלה ונשגב יותר. עמדנו במשך ימי החג בהיכלו של מלך, ובמקום הזה מנשבות רוחות שונות לגמרי. שוררת שם הדרת מלכות, יראה, אהבה, ובעיקר כבוד לדבר גדול ונשגב מכל זוטות העולם הזה. יהודי של ימים נוראים אינו אותו אדם שחי כאן בימים אחרים. מבני היכלא דמלכא הוא. חי במושגים אחרים, נושם אוויר פסגות, חושב בדפוסים נעלים יותר.
 
זכינו, ובימי ראש השנה שהינו בצילא דמהימנותא (צל האמונה) אצל רבינו הקדוש – רבי נחמן מברסלב באומן. יכלו המון יריעות, תיבש צנצנת הדיו, ועדיין, אין אנו מספיקים לספר ולתאר את נפלאות ימי הקיבוץ הקדוש. ההתעוררות, הגעגועים, היראה, הבושה והשמחה, יחד עם רבבות סיפורי מופת ואירועי השגחה הנשמעים מפי המוני עמך ישראל.
 
החיים מקבלים משמעות
 
ההעפלה הזו אל הפסגה איננה רק חוויה עתירת רשמים. זאת התגלות. יהודי בימים נוראים חווה התגלות, מקלף שכבות עייפות של קטנות הדעת, וחושף משמעות פנימית עמוקה וטמירה הרוחשת תמיד מתחת לפני השטח. למה הדבר דומה? לבן הכפר שנקלע לפתע אל ארמון המלך. מימיו לא ראה, אף לא יכול היה להעלות על דעתו שגרת חיים רוחשת ומלאת עניין כמו זו. התגלית הזו מרגשת אותו, מרתקת ומסקרנת. בן הכפר נפעם ממראות העיר הגדולה ונפלאות ארמון המלך. ומה הלאה? בן כפר היה ובן כפר נשאר, איזו תרומה העניק לו הביקור בארמון המלך?
 
במילה אחת – משמעות.
 
תגלית שכזו עשויה להעשיר את חייו הכפריים בתבלין של משמעות ועניין. אחרי פסגת ראש השנה, חוזר מסלול החיים אל השגרה. הדרך חזרה מאומן הפלאית מחייבת נחיתה אל קרקע המציאות הקשוחה. לכאורה, חזרנו אל אותה נקודה. אך לא! ההתגלות הזו מפיחה בחיי השגרה משמעות חדשה. החיים אליהם אנו נאלצים לשוב עלולים להיראות כלפי חוץ אותו הדבר – אותן דאגות, טרדות, עיסוקים וזוטות. אך לא, כעת יש כאן בריאה חדשה לגמרי. חי כאן אדם עשיר במשמעות, מסתובב פה יהודי מאושר שיודע נאמנה כי כל העולם לא נברא אלא בשבילו. עם צידה שכזו, החיים מקבלים אופי שונה לגמרי. וכך גם הקשיים. על זאת יתפלל כל יהודי "זכרינו לחיים" – חיי משמעות. את החיות הזו יש להמשיך הלאה, אל מעגל השנה המחדש כעת את סיבובו.
 
הצעד הזה לא פשוט כלל. ראש השנה גבוה ונשגב. אומן פלאית וזורחת. אך איך מעבירים את האורות והגבהים הללו אל המציאות פנימה? איך הופכים את כל הדברים הנפלאים האלה נחלת השגרה.
 
בואו נתבונן. מה חסר לו ליהודי המרומם של ראש השנה, שכה מקשה עליו להתנחל לעד בגבולות הקדושה והשמחה? מחיצות ומסכים מבדילים, מן הסתם.
 
העוונות והמעידות יוצרים מסך מבדיל. נדרשת כאן כפרה, טהרה, תיקון ויישור הדורים. ויש משהו מעבר לזה. גם אחרי ההעפלה אל פסגות רוממות הרוח של ראש השנה, בלב עדיין מקנן חשש מעיק ומציק – שמא ואולי לא אצליח חלילה לעמוד בדרישות הקדושה והרוממות?… וככל שהעלייה גבוהה ותלולה, כך גובר החשש הזה ומתעצם.
 
ביטוח לחיי הרוח
 
ראש השנה אכן פתח בפנינו צוהר למשמעות וחיי טעם, אך עדיין אין כאן שלווה. החשש מנקר בלב, מטריד את הדעת. יהודי חושש למצוא את עצמו ביום מן הימים מגורש מהיכל המלך, מתבוסס שוב באותו רפש וטיט. את החשש הזה יכול למחות רק יום כיפור.
 
ביום אחד ומיוחד בשנה מופיע המלך בגבולותינו. היכל המלך הנשגב והמרומם יורד הנה, מופיע בגבולות חיינו. והמלך הרם והנישא מאיר פנים לכל אחד מאיתנו ומבטיח שאין ולא יהיה שום מצב או זמן שהוא יהיה, חלילה, רחוק מאיתנו. יהודי קרוב תמיד ובכל מצב להשם, האב הרחום והחנון לא יניח לאף אחד מבניו להתרחק, להיאבד או להישכח. את הידיעה החיונית הזו מנחיל לנו היום הקדוש בשנה, יום הכיפורים.
 
זהו יום פלאי הנושא הבטחה מפורשת, ביטוח נצחי לחיי הרוח שלנו. וזוהי החותמת המבטיחה את קיומם ונצחיותם של הימים הנוראים בתוך שגרת חיינו. אל יום הכיפורים אנחנו ניגשים מתוך שבת שובה, מתוך ההבנה וההרגשה בהפסד הנורא של כל עוון ופגם, ומתוך רצון לוהט לשוב בתשובה, לתקן ולרפא כל קלקול ופגם. יום הכיפורים כשמו כן הוא, מכפר ומנקה כל כתם ועוון מעיק, ומותיר אותנו כדף חלק ונקי, לקראת שנת משמעות חדשה חפה מכל משא של חטא ואשמה.
 
היום הקדוש בשנה הוא גם היום המשמח ביותר. שלוש מאות ששים וארבע ימים יונקים את שמחת החיים מאותו יום אחד נשגב ונבדל, אותו בחר בורא עולם לעצמו (עיין ליקוטי מוהר"ן סימן קע"ט). וכפי שדרשו חז"ל – "ימים יוצרו", כל יום יצירה הוא בפני עצמו, אולם "ולו אחד בהם" – יום אחד בלבד בחר בורא עולם לעצמו, והיום הזה כולל במהותו את כל השאר. זהו יום אחד שדרכו ניתן להשפיע, לתקן ולרפא את כל שלוש מאות שישים וארבעה הימים האחרים, להחדיר בהם שמחה, חיות והתחדשות.