המנקה הכי טובה בעולם

כך יצאו שני שחקני התיאטרון
עם הדלי, המטאטא והסמרטוט
לעבר רבי הקומות. "אני אהיה
המנקה הכי טובה בעולם! אנקה
את עולמי שהתלכלך לגמרי…"

החתונה באולמי "לרום" ברחובות הסתיימה מעט לפני חצות. נילי, אחותה של הכלה, יצאה עם אוריאל מהאולם ונסעה עמו לביתם בתל אביב. היא הרגישה הקפדה מהוריה על כך שהיא לא נישאת לאוריאל. שניהם היו שחקני תיאטרון וטיפוסים אנטי ממסדיים, ופרט לכך – אוריאל כבר היה נשוי וניכווה ולא היה מוכן לחיות שוב באופן מחייב.

הרכב התקרב לפאתי ראשון לציון ליד תחנת דלק, ואז לפתע הסתנוורה נילי שנהגה ברכב, ההגה ברח מידיה והחל לנוע בתזזית חזקה ימינה ושמאלה, כאילו שמישהו מנסה להוציאו בכוח מידיה, עד שאיבדה שליטה… לאחר שהרכב עבר את תחנת הדלק נתקל תחילה בעמוד בקול רעש גדול, לאחר מכן בגדר של בית עזוב בצד הכביש, ולבסוף נתקע בעץ תמר עבה וגבוה שהיה בחצר הבית העזוב. החיפושית נמעכה לגמרי… נילי חשה שהיא מרחפת ללא גוף בשמים, כשמסביבה משייטים בקלילות ענני צמר-גפן. למרות שריחפה ללא גוף, הייתה לה מודעות של קיום והיא חשה באושר עילאי. באותם רגעים נצחיים נמחק העולם. היא לא הייתה קשורה כלל לגוף שלמטה. היא לא ידעה כמה זמן הכל נמשך – שנייה, שעה ואולי שנה. בעולם השמימי הזה אין זמן ואין מקום.

לפתע, שמעה ממרחק קולות דקים שקוראים בשמה דרך צינור, שמחבר את העולם השמיימי, בו היא משייטת, אל העולם הזה. בתחילה לא רצתה לשמוע מפני שהרגישה נפלא, אבל לאחר מכן הבינה שקוראים בשמה והתרכזה בשדר. היא הייתה פאסיבית לגמרי, עד שחשה לפתע מעין קצר חשמלי מלווה בקולות של קריסת מערכות…

היא מצאה את עצמה בחזרה בתוך גופה המיוסר. כעת הרגישה כאבים עצומים. פניה זבי הדם היו חתוכות מרסיסי הזכוכיות שהתנפצו. שמעה במעומעם קולות של אנשים, אבל לא התרכזה בהם בגלל כאביה הנוראים. אוריאל, שישב מאחור, הצליח להיחלץ מהדלת השנייה כמעט ללא פגע. איש מבוהל יצא מהבית הבודד כשהוא לבוש בפיז’מה. אוריאל אמר לו שיעצור רכב חולף לעזרה בזמן שהוא ינסה לחלצה מהמכונית. חלפו כמה רכבים על פני האיש האומלל שקרא לשווא לעזרה. לאחר דקות ארוכות שב לאוריאל כשהוא מיילל על כך שאף אחד לא עוצר לו. לבסוף הצליחו לעצור מישהו, ולאחר שחילצוה, הסיעו אותה לבית-החולים "אסף הרופא" כשהיא מחוסרת הכרה.

בשלב מסוים, נילי התעוררה וראתה שמבהילים אותה לניתוח. היא הבינה משיחת הרופאים שפניה נפגעו קשה וכי חייבים לתפור את אפה וחלקי פנים נוספים. כאשר קלטה את חומרת מצבה, בחרה במודע לחזור למצב של חוסר הכרה. היא התעוררה מהניתוח הממושך כשפניה מכוסות לגמרי בתחבושות. לאחר שפקחה את עיניה, ראתה מעליה את הוריה מלאי הצער. מבטה של אמה שידר אכזבה וכאב. כאילו אמרה: "מה עשית לנו ולעצמך יום לאחר החתונה של אחותך?…" נילי שנאה את הצער והרחמים שהביאו עמם כל קרוביה ומבקריה.

כעבור שבוע, לאחר שהסירו את התחבושות מעל פניה, הגיע הרגע הנורא מכל. היא הביטה במראה והייתה מזועזעת מפניה שהושחתו. נילי לא הייתה מסוגלת לתפוס איך הם שונו ללא הכר. מבחורה יפה הפכה למפלצת. כל פניה היו מצולקות ומלאות תפרים.

לאחר שהחלימה חזרה לביתם, ולא ידעה מה תעשה. היא הביטה במראה ובכתה, הרגישה שנגמר המשחק של חייה. איך תחזור לתיאטרון, הרי אין לה פנים?! איך בכלל חיים עם פנים כאלה?! כאשר נסעה באוטובוס, אנשים קמו מפניה, למרות שהייתה בסך הכל בת 27!!! היא הזדעזעה: ‘אוי ואבוי, לאן הגעתי! אני נראית יותר גרוע מאנשים חרוכים לגמרי…’

נילי הגיעה למנתח פלסטי ידוע בשם פרופסור גלעדי, שהסביר לה, מאחר שהיא עדיין מלאה תפרים, כי אין מה לעשות כרגע עם פניה. רק לאחר שיגלידו הצלקות, תוכל לבוא אליו כדי שיבדוק מה ניתן לעשות. שוב חזרה לביתה בתחושה שחרב עולמה. היא הרגישה כמו ילדה קטנה שלקחו ממנה את הצעצוע היקר ביותר. שוב עמדה מול המראה ופרצה בבכי מר: "מה אעשה עם הפרצוף הזה? ריבונו של עולם, מה עשית לי? למה לקחת את פניי היפות ומה נתת לי במקומן? למי עוללתי רע? אולי רק לעצמי… ולמה חטאי גדול כל כך?… תציל אותי מהפנים המפחידות האלה… הן לא שלי… אבא…"

הפנים המכוערות הכריחו אותה להסתכל פנימה. היא הבינה שדרכה לא הייתה נכונה עד כה, ולכן הגיעה למבוי סתום. היא נולדה בבית עם שורשים. אביה היה צאצא של הגאון מוילנא. אמה הייתה תימנייה בעלת שורשים ענפים. מגיל שלוש לימדה אותה לומר קריאת-שמע על המיטה ושאר ענייני מסורת. רק בגיל 16, כאשר נכנסה הטלוויזיה לביתם, החלו לחדור השפעות זרות והחלה התרחקותה הגדולה. הוריה לא סבלו את העובדה שהיא חיה ללא נישואין והתרחקו ממנה.

לאחר חודש של בכיות ותפילות מול המראה, הגיע לביתם קבלן הניקיון של חדר המדרגות בבניינם, שהכיר את מצבה של נילי. הוא סיפר להם שהוא אחראי על ניקיון חמישה חדרי מדרגות של בניינים רבי-קומות ברמת-אביב ג’, וכעת קיבל עבודה אחרת, וברצונו להציע להם לעבוד במקומו בבניינים הללו.

"זאת פרנסה טובה, יהיה לכם כסף לחיות. החיים שלכם יתגלגלו לפחות לאיזה כיוון…" הוא פנה לנילי, "אל תדאגי, את לא צריכה להופיע בציבור, רק המדרגות יראו אותך… והעיקר – תצאי כבר מהראי הזה!"

וכך יצאו שני שחקני התיאטרון עם הדלי, המטאטא והסמרטוט לעבר רבי הקומות. נילי ניקתה במרץ את המדרגות האינסופיות ואמרה לקדוש-ברוך-הוא שחזר אליה דרך ייסוריה: "אני יודעת שאתה שלחת לי את הניקיון הזה, אני אהיה המנקה הכי טובה בעולם! אנקה את עולמי שהתלכלך לגמרי, ואתחיל לעלות מהמדרגה הראשונה לאן שתוביל אותי…". הם עבדו במרץ ונוספו להם עוד לקוחות. דיירי הבניינים שבהם עבדו, ביקשו מהם לנקות גם את דירותיהם. אמנם כמה מקרוביה התרעמו על כך שהיא חיה בצורה כה משפילה, אבל היא הרגישה שהקדוש-ברוך-הוא מוריד אותה למדרגה התחתונה ביותר, כדי שתתחיל לטפס על המדרגות באופן הנכון.

לאחר מכן התקדמו בענייני הניקיון ויצרו קשר עם סיטונאי של חומרי ניקוי, שהיה קשור למסעדות וחנויות רבות ברחבי תל אביב. הבית שבו התגוררו התמלא בחומרי ניקוי, עד שלבסוף שכרו הַאנְגֶר בנחלת-יצחק ומילאו אותו בסחורה. הם החלו לעבוד עם מסעדות, קיבלו סחורה ומכרו אותה במכונית המסחרית שהייתה להם, וכאשר התרחבו, החלו לצוץ ביניהם סכסוכים. דבר שגרם לכך שיחזרו לכיוון האמנותי. מישהו הציע להם שיעשו תיאטרון לילדים, והם הריצו הצגה בשם "תיבת הקסמים". לאחר מכן ארגנו תערוכות ציור שהצליחו מאוד. פעם הגיעה לאחת התערוכות אחותה של נילי עם זמר מלחין מרחובות בשם אלון. נילי שמעה שיר שכתב "כך ברא אותך הטבע", שדיבר לנפשה. לאחר מכן הכירו חסיד חב"ד חוזר בתשובה, במאי קולנוע לשעבר בשם מוטי גל מרמת-גן. הרב מוטי גל ואשתו הזמינו אותם להתארח בשבת. נילי הרגישה באותה שבת שנשמתה מרקיעה לשחקים. בהמשך, הם ניסו לשמור שבת בעצמם, אבל לא הצליחו ואז התרחבו הבקיעים ביחסיהם. נילי הצטערה על כך שלא תוכל להביא עם בן-זוגה ילדים לעולם.

ובינתיים, נרפאו פניה של נילי,. כל הצלקות הגלידו, ולא נותר כמעט זכר לתאונה הקשה שעברה. דווקא אז נפרדה מאוריאל, עברה להתגורר בגפה בשכונת נווה-צדק שבתל-אביב, כשהיא מנסה להתאושש מהפרידה. נפל עליה פחד מכל מיני שכנים מפוקפקים. היא הייתה מזמרת לעצמה את השיר "כך ברא אותך הטבע", שהחזיק אותה עד שהחליטה לחזור לרחובות עיר הולדתה, לשכונת שעריים, לביתם של סבא וסבתא שנפטרו.

באחת השבתות ראתה אישה נסערת ברוחה. האישה סיפרה לנילי כי איבדה את הדרך לביתה. היא רק זכרה שיש איזו מרפאת שיניים הסמוכה לביתה. נילי הסיעה אותה ברכבה לכיוון דרום רחובות באיטיות, כדי שהאישה תבחין במקומות מוכרים, וכך יגיעו לביתה שנשכח בסערת רגשותיה. הן הסתובבו עד שהצליחו להגיע לביתה. האישה, אסירת התודה, הזמינה את נילי לעלות לביתה. נילי ירדה מרכבה ולפתע ראתה את אלון, זמר השיר "כך ברא אותך הטבע". הם שוחחו והתוודעו זה לזו. גילו שהסבא שלה והסבא שלו, עליהם השלום, למדו בתימן אצל אותו מוֹרִי (מלמד תינוקות) והיו חברים קרובים עד יום מותם. נילי ואלון החליטו להקים משפחה, למרות הניסיונות הקשים שעבר כל אחד מהם בדרכו.

לאחר הנישואין, ששימחו מאוד את הוריה, הם עברו להתגורר בביתו של אלון בדרום העיר. אלון, שהיה זמר ומלחין, לא הצליח כל-כך להתפרנס. ואילו נילי, שהתעברה בינתיים, ראתה שחובותיהם תופחים במקביל לבטנה, לכן החלה למכור פרחים בדוכן. לאחר שילדה את בתם הבכורה, נתן להם חמיה חנות כדי למכור בה את פרחיהם. כך חלפו השנים ונולדו להם עוד שני ילדים. הם עזבו את החנות ברחוב, בנו לילדיהם עליית-גג והקימו חנות חדשה בתוך ביתם.

למרות שהייתה לנילי עבודה קבועה וילדים בריאים, הדברים לא התנהלו למישרין. נילי הרגישה שאף אחד לא שומע אותה, גם לא בעלה. היא ראתה שמנשבות רוחות רעות מבתי הספר של ילדיה. יום אחד אמרה לעצמה: ‘הם עדיין ילדים טובים, אבל מה יקרה כאשר יגדלו? בקצב הזה הם עוד ידרכו עלי!… ריבונו של עולם, מה עשיתי?! הנה יש לי בעל ושלושה ילדים, ובכל זאת אין לי נחת רוח ושום דבר לא הולך לי…’ היא הרגישה שהיא חייבת לקבל החלטה שתוציא את חייהם מהבוץ.

ואז החליטה לשמור שבת.

זו הייתה החלטה קשה ביותר. ראשית, בגלל היותה מעשנת כרונית, ושנית – איך תעסיק את הילדים בשבת? הם היו רגילים לראות טלוויזיה ולנסוע לים ולמקומות בילוי נוספים. ואכן, השבתות הראשונות היו קשות מנשוא. היא לא נתנה לילדיה תחליף לבילוייהם. מרוב לחץ הלכה לאיזו פינה נסתרת, הדליקה סיגריה ובכתה לה’: "אני הולכת להתפוצץ, תן לי לעשן רק סיגריה אחת! סלח לי, אבל זה ממש פיקוח נפש…" כעבור זמן, החלה למלא את השבת בתוכן. היא הלכה לטייל עם ילדיה ויצאה לשמוע פרשת שבוע בבית כנסת סמוך. ובנוסף, נילי העבירה את ילדיה לבתי ספר עם יראת שמים, וכאשר סייעה להם בהכנת שיעורי הבית, רכשה מחדש אט-אט את יהדותה. וכיום, כל מי שמבקר בחנות הפרחים שלה ומתבונן בזֵרים המקוריים שהיא שוזרת ובתמונות היהודיות הפזורות בחן על הקירות, מרגיש נשמה יתירה.

* * *
יצירת קשר לסיפור תשובה – odedmiz@actcom.co.il
(מתוך הספר "אור חוזר" 1 – ניתן לרכוש בחנות האתר את סדרת הספרים מאת המחבר)