המפתחות האבודים

אני לא יכולה לומר לכם כמה פעמים איבדתי את מפתחות הבית שלי. זה מדהים. עם הנייד שלי אפילו יותר מדהים, כי הוא נעלם מהרדאר שלי לפחות פעמיים ביום. אני באמת חושבת לקנות רצועת כלב לטלפון הזה, או אולי מגבת אדידס למצח עם סקוטש' שידביק את הטלפון לראש שלי. ואולי, רק אולי, אאמן את עצמי להניח את הטלפון במקום קבוע… הרבה היגיון יש בזה.

איך ירדתי ככה מהפסים? לא משנה. אז המפתחות שלי הלכו לאיבוד כמעט חודש ימים? כי רגע אחד הם היו על הדלת בחצר האחורית, וברגע השני נעלמו כלא היו כאילו בלעה אותם האדמה. חוץ מהעובדה שאני נהנית להשתמש בחצר הזו גם לכביסה שלנו, אני גם מאוד אוהבת לצלות שם לבבות עוף על הגריל. יש לי מנגל פחמים חביב עליו אני צולה את הלבבות שהוכנו מראש בשיפודים. רק מה, באותו יום הגחלים היו יבשים מהרגיל. חצי שעה של ניסיונות להבעיר אותם עלו בתוהו, קופסת גפרורים שלמה ירדה לטמיון ובסוף הרדמתי ידיים. זו הסיבה שנאלצתי להשתמש במנגל הקטן יותר, אותו הנחתי על המנגל הגדול ופשוט נפנפתי.

שעת ערב-לילה בביתי, אחרי שכולם סוף סוף נכנסו למיטות, ביקשתי מבעלי שינעל את הדלת של החצר האחורית, כי העצלנות השתלטה עלי ולא היה לי כוח לעשות את זה בעצמי. "מה, לא עשיתי היום מספיק דברים?" שאלתי ברחמים. ובנות, כאן אני חייבת לומר לכן – זו גישה שעובדת תמיד!!!… הוא גרר את עצמו לדלת, והפלא פלא! לא היו מפתחות בדלת. את חמש הדקות העברנו בשיחה רומנטית של "איפה המפתחות?" "לא יודעת!" "הם לא היו אצלך בפעם האחרונה?" "כן, אבל אני לא זוכרת מה עשיתי איתם!" "מה זאת אומרת את לא זוכרת?!?"

אני מנסה להיזכר מה קרה בהמשך, אבל הילד שמנסה פתאום לתפוס בועות סבון בפה (עם המשחק הזה שעושה בועות) הסיח את דעתי (ומה פתאום הוא מחוץ למיטה?!?). אז… אה, כן. לא הצלחנו למצוא את המפתחות באותו יום. גם לא למחרת. גם לא ביום שאחרי למחרת. גם לא אחרי האחרי שלמחרת. בדקנו בחצר של השכנים. בדקנו בכל מקום אפשרי. אין מפתחות.

מאמרים נוספים בנושא:

נשואים לבלגאן

וגר זאב עם כבש

הצד המקבל

תבחרו בסליחה

אהבה ללא תנאים

ותודה על האישה

מי צריך להתחתן?

לומדים לאהוב

יש גם סיפורי הצלחה

כאן בונים גן עדן

פעמים רבות עלתה בי המחשבה שצריך לבדוק במחסן, שגם הוא נמצא בחצר האחורית. אמרתי לדארלינג-בארלינג שיבדוק. "אבל הדלתות נעולות, אין מצב שהמפתחות בפנים!" הטיעון שלו נשמע הגיוני, אז לא לחצתי. אבל אחרי חודש, הוא כל כך דאג וחשש מהעניין של איבוד המפתחות אז הוא החליט להחליף את כל המנעולים של הבית. וזו, יקרים שלי, הוצאה מעצבנת ולא זולה בכלל.

הבנתי שאת מר פרנויה קשה לשכנע לא לעשות את הצעד הזה, אז הרמתי ידיים. אבל אחר כך חשבתי על זה והחלטתי לנסות שוב את מזלי, "בכל זאת, תבדוק את המחסן בפעם האחרונה, ב-ב-ק-ש-ה!". אין לכם מושג איזה זעזוע עובר לי בגוף ובידיים כשאני מקלידה או אומרת את המילה הזו. אותה ואת "ט-טטעי-תיייי…" האצבעות ממש כואבות לי.

"אבל הוא נעול!" המחאה לא איחרה להגיע. מה, באמת קשה לפתוח את הדלתות מבפנים? חשבתי… "רק תבדוק" ביקשתי שוב והחלטתי שאני לא מבזבזת מאות שקלים על מנעול מטופש בלי לתת פייט הגון. כי בכסף הזה, אני יכולה לקנות לי כמה דברים מעניינים, לא ככה?

ובכן, לא הייתם מאמינים, אחרי שתי דקות הוא נכנס לבית עם המפתחות האבודים שלי ביד שלו! אוה… הרגשתי את תחושת הניצחון מטפסת בתוכי, את הצדיקה שבתוכי גואה על גדותיה באותם רגעים קסומים. זה היה הרגע הכי מתאים לריקוד הניצחון שאני אף פעם לא מפספסת כשאני צודקת. כל כך רציתי לומר לו "אבל אמרתי לך!" ו"למה לא הקשבת לי מהפעם הראשונה, הא?"… שנינו היינו כל כך מבולבלים איך המפתחות הגיעו למחסן עם הדלתות נעולות. בסופו של דבר, הקרב עלה לי על הראש.

"אתה, מר גאון שכמותך, בטח נעלת את המחסן בנקודה מסוימת, אחרי שראית שהוא לא היה נעול!", פויי! הניצחון אפילו יותר מתוק כשזו אשמתו של דארלינג. אבל זה נשמע הגיוני. ברור שהוא לא כל כך אהב את התיאוריה שלי, כי זה מפיל עליו את כל האשמה.

מה הנקודה של כל הסיפור הזה? אין לי מושג. אבל תשמעו משהו מעניין, כמה תובנות שעלו לי בראש מאז –

פעמים רבות, כשאנחנו חווים קשיים ואתגרים בחיינו, אנחנו לא רואים פתרון מעשי ונכון לבעיה שלנו. נראה כאילו אין שום מוצא מהבלגאן שאנחנו תקועים בו. אבל, אנחנו צריכים להבין שלבורא עולם יש אינסוף פתרונות! ובגלל זה הוא ורק הוא השם. הוא יכול לעשות הכל! אז מה אם אנחנו לא יודעים איך לטפל בבעיות ולפתור אותן?

הדרך היחידה לצאת מהבעיות שלנו היא להתפלל לבורא עולם ולבקש את עזרתו! כמה פעמים אנחנו מנסים לפתור את הבעיות והקשיים בעצמנו, רק כדי לגלות שהזעם שלנו עלה על גדותיו? אנחנו לא צריכים לחכות עד שהמצב יהפוך לבלתי נסבל כדי לבקש את עזרתו של האבא הכי יקר לנו. בדיוק כמו בעלי היקר והמתוק, שהמשיך בעקשנות שלו וגרם לנו לסבול חודש שלם, כך גם אנו ממשיכים את הסבל שלנו כי אנחנו עסוקים בגלל הרצון שלנו לנסות לפתור את הקשיים הללו בעצמנו ולבד.

אז בפעם הבאה שאתם מתמודדים עם מצב ששום פתרון לא נראה באופק, זכרו את שני הדברים האלה:

אל תחכו עם בקשת העזרה מבורא עולם.

ותמיד, אבל תמיד, תקשיב לאשתך!