הנהגת בית הכסא (המשך) , דיני בית המרחץ

 

א. היוצא מבית הכסא מעיקר הדין די בנטילה מהברז פעם אחת, ומכל מקום מנהגינו לכתחילה ליטול ג"פ. וא"צ כלי לנטילה זו. (שאר"י ח"א עמ’ לב, עמ’ עב).

ב. הנכנס לבית כסא ליטול משם חפץ בלבד, צריך ליטול ידיו. (יבי"א ג/א. יחו"ד ג/א).

ג. היוצא מבית כסא שבמטוס אף שלא עשה שם את צרכיו, צריך ליטול את ידיו. אבל היוצא מבית כסא שברכבת, יש מקום להקל שלא ליטול את ידיו, כל שלא עשה את צרכיו.

ד. היוצא מבית הכסא לאחר שהתפנה, ושמע קדיש או קדושה קודם שנטל ידיו, ישפשף ידיו בבגדיו לנקותם, וענה אמן, וקדושה. (שו"ת יבי"א ח"ג כאו"ח סימן א אות ח).

ה. היוצא מבית הכסא מותר לו לנגוע באזניו או בעיניו קודם הנטילה. ואפילו בהיותו בבית הכסא מותר. (שו"ת יבי"א ח"ג סימן א אות י).

ו. המשהה נקביו עובר משום בל תשקצו, בין בגדולים ובין בקטנים. ובקטנים יש בזה עוד חשש משום עקרות. (שאר"י ח"א עמ’ לד).

ז. אם הוצרך לנקביו והוא לומד, רשאי להמשיך ללמוד או לקרוא התהילים. ובפרט אם יכול לעצור את עצמו עד שיעור שעה וחומש. וכן אם באמצע קריאת התורה הוצרך לנקביו, או באמצע שיעור ברבים, אין צריך להחמיר לצאת מיד לצרכיו. (ילקו"י ח"ב עמ’ שלח).

ח. לא ישב במהרה בחוזק, ולא יאנוס לדחוק את עצמו יותר מדאי. ויבדוק עצמו היטב ולא ימהר לצאת כמו שעושים המון העם, אלא ישהה שם עד שירגיש בעצמו שאינו צריך עוד. (שאר"י ח"א עמ’ לה).

ט. הישן בלילה ובבוקר לא הוצרך לנקביו, אינו מברך ברכת אשר יצר.

 

י. חדר אמבטיה שאין שם בית כסא, מותר לכתחילה ליטול שם ידיו שחרית, או לסעודה ויצא לחוץ ויברך שם על נטילת ידים. והמחמיר ליטול ידיו תמיד במטבח, וכו’ תע"ב.

יא. מותר לכתחילה להצניע ולהכניס אוכלים ומשקים לאמבטיה שאין בה בית כסא.

יב. הרוצה לשתות מים לצמאו בבית המרחץ, אינו רשאי להרהר הברכה ולשתות בחדר הפנימי. ואף בחדר האמצעי שמקצת בני אדם לבושים ומקצתם אינם לבושים, שמותר להרהר שם בדברי תורה, אינו יכול לשתות מים ע"י הרהור הברכה, אלא ימתין עד שילבש בגדיו ויצא לחוץ ויברך וישתה. ויש מקילים שקודם שיכנס למרחץ יברך שהכל על סוכר ויאכל מעט, ויכוין לפטור בברכתו מה שישתה בפנים. והסומך על זה לא הפסיד. (יבי"א ד/ב-ד).

יג. מי ששמו שלום, מותר לקוראו בבית המרחץ, ואין צריך להחמיר לקוראו בשם כינוי.

יד. הנכנס להתרחץ באמבטיה או בבית המרחץ, כשיוצא צריך שיטול ידיו, אך אין צריך ליטול ידיו ג’ פעמים, אלא די לו בנטילה פעם אחת, ואפילו מן הברז בלא כלי. והוא הדין במי שנכנס לטבול במקוה. (שו"ת יבי"א ח"ג סי’ ט אות א’ ויחו"ד ח"ג סי’ א).

טו. הנכנס לבית המרחץ ליטול משם חפץ, ולא התרחץ שם, מן הדין א"צ נטילה כלל, והמחמיר תע"ב. אבל הנכנס לאמבטיה ליטול משם חפץ, א"צ ליטול ידיו אפי’ ממדת חסידות. (ילקו"י ח"א עמ’ טז).

טז. היוצא מבית המרחץ לאחר שהתרחץ, או שנטל צפורניו, ושמע קדיש או קדושה, יענה עם הצבור אפילו קודם הנטילה. וכן יענה אמן אחר ברכת חבירו. (יבי"א ג/א סק"ח).

יז. מי שהתרחץ ואחר שנטל ידיו נגע בגופו במקומות המכוסים, כיון שעדיין גופו נקי, א"צ ליטול ידיו. אבל הנוגע ברגליו אף שהם נקיות, צריך ליטול ידיו. (יבי"א ה/א סק"ד).

יח. מי שהטיל מימיו שלא בבית הכסא, כגון בשדה, יש אומרים שאם לא נגע במקומות המכוסים, אין צריך ליטול ידיו כלל. שרק אם נגע במקומות המכוסים, או נכנס לבית כסא, צריך ליטול ידיו, הא לאו הכי אין צריך ליטול ידיו. אולם לדינא גם באופן כזה טוב שיטול ידיו קודם שיברך אשר יצר, או שישפשף ידיו במידי דמנקי. (שאר"י א/נז הבהערה ד"ה ומי).