הנסיוב
הגיע הזמן שמישהו ימציא איזה טריק להשתחרר מהקללה שרודפת אותנו עוד מימי בראשית. שרון רוטר מחפשת את התרופה לשמחה המיוחלת. ולא, היא לא חיה בסרט!
עוד חודש אדר נכנס וכבר שרנו את "מישה מישה" המפורסם, אבל האם באמת הרבינו בשמחה?
כמה מדברים עליה, על השמחה. שמענו כבר דרשות קצרות וארוכות על החשיבות וההכרחיות בנוכחות שלה בחיינו, ועדיף במידה גדולה. על ההשפעה המוכחת שלה על בריאותינו הפיזית והנפשית, על עבודת השם שלנו, על עבודת המידות ואפילו על הפעולות הפשוטות והיומיומיות שלנו, על חינוך הילדים, הזוגיות, המשפחה המורחבת, הקהילה, העיר ואפילו על הארץ! – בכל אלו נחוצה השמחה והיא התרופה לכל תחלואינו!
אך יחד עם זאת, מה לעשות שאנו הנשים קוללנו ב"הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" (בראשית ג'). וואו! איזו קללה. לא מספיק שהקב"ה "מרעיף" עלינו מלא עצבות בכללי, גם בעניין הילודה, גידול הילדים והתמודדות עם זוגיות – לא הולך להיות לנו קל בכלל.
נכון, עשינו שם איזשהו בלגאן בגן עדן. רצינו לדעת יותר, להיות כאלוקים, לדעת מה זה טוב ומה זה רע ולשלוט. אבל מה שקרה זה הפוך על הפוך, כי הכל התבלבל עוד יותר – כי מה שבמהותו הוא דבר טוב (כמו ילדים וזוגיות למשל) יכול להיתפס על ידינו גם ככל כך רע, ולהיפך.
יותר מחמשת אלפים שנה אנחנו סוחבות את הקללה הזאת איתנו. יותר מחמשת אלפים שנה שאנו מנסות להיאבק בה במלחמה הכי קשה על החיים שלנו. יותר מחמשת אלפים שנה אנחנו מנסות להתגבר על הבלבול, לדייק את עצמנו ופשוט להיות שמחות. יותר מחמשת אלפים שנה אנחנו מנסות, ולפעמים גם קצת מצליחות.
מאמרים נוספים בנושא:
משנכנס אדר… מגבירים את הווליום
בשמחה תמיד?!
איך נהיה שמחים?
האלף-בית של החיים
המומלץ שלנו: משנכנס אדר מרבין בשמחה – סינגל מקפיץ!
אני מרגישה שאולי כבר הגיע הזמן למצוא איזה טריק ולהשתחרר מהקללה הזו. אין איזה נסיוב נגד? אולי רצף של מילים שאפשר לכתוב על איזה קלף ולשרוף, ופתאום, ישתחררו כבלי הקללה ונוכל פשוט להיות שמחות בלי מאמץ? כנראה שהדברים הללו קוראים רק בסרטים.
אבל אולי בכל זאת יש דרך לנסות לעקוף אותה גם במציאות היומיומית שלנו.
אולי צריך להפסיק להתאמץ לשמוח? ובמקום המלחמה המתמדת הזו, המאבק הבלתי נגמר של אלפי השנים הללו, פשוט לשחרר, לפתוח, ולראות מה קורה?
הרי הרצון שלנו לשלוט הוא מה שהכניס אותנו לכל הצרה הזו מלכתחילה. אולי שם טמון הפתרון, ברצון שטבוע בנו, זה שמשתלט על כל חלקה טובה ומשכנע אותנו, ממש כמו הנחש, שכדאי לנו לשלוט בעניינים. כי אם לא ניקח את השרביט לידיים אז כלום לא יקרה לנו ואיתנו. ואם לא נדאג כל הזמן, כל כך נדאג כל הזמן, לא תהיה לנו פרנסה, והילדים לא יטופלו, והבית לא יהיה נקי, ויהיו חסרים מצרכים בארונות, ולא יהיה מספיק אוכל לשבת, ואף אחד מבני הבית לא יידע איך לנהוג ומה לעשות…
לקחנו על עצמנו כל כך הרבה, ואנו עוד מתפלאות ש"הרבה ארבה עצבונך"?
נראה לי שאולי הגיע הזמן פשוט להרפות, את כל השאר כבר ניסינו אז מה יש לנו להפסיד? לשחרר ולשלוח את כל הדאגות, הצרות, הכאבים וההתכווצויות לבורא עולם. הרי הוא כל יכול, לא? אז שהוא יטפל וידאג לכל צרכינו ואנחנו רק נהיה הידיים שלו בעולם הזה. לפעול נקי, על פי הסיבה, בלי להתרגש יותר מדי. ואם אני מוצאת איזה עצב, גם אותו אני זורקת אל השם – קח ממני כבר את הקללה הזאת, סחבתי אותה על גבי כבר יותר מדי זמן…
* * *
שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור