הנר ששב משליחותו

ליל הדלקת נר ראשון של חנוכה, כאשר רבי ברוך ממז'יבוז' הדליק את הנר בחנוכייה. חסידיו התגודדו סביבו והאזינו בהתלהבות לברכות שבירך.

אולם, אך סיים הרבי את אמירת "הנרות הללו", החלה השלהבת הקטנה לרקד בעצבנות גדלה מרגע לרגע ולפתע נעלמה, כאילו נלקחה על ידי כוח עליון. כשהשמש ביקש לשוב ולהדליק את הנר רמז לו רבי ברוך שלא לעשות כן.

לאחר כמה דקות של המתנה מתוחה אורו פניו של רבי ברוך. הוא החל לזמזם את הפזמון "מעוז צור" וחסידיו הצטרפו אליו ופצחו בשירה אדירה. "נר החנוכה ישוב אלינו, אחרי שיסיים שליחות חשובה, שהוטלה עליו על ידי בורא העולם". אמר הרבי החסידים הסבו אל השולחן כדי להשתתף במסיבת חנוכה בחברת רבם, תוך צפייה מתוחה שיודע להם מה הייתה הסיבה להיעלמו של נר החנוכה.

כך שרו החסידים שירי חנוכה, האזינו לחידושי התורה שהשמיע רבם וחגגו את ליל חנוכה הראשון בשמחה והתלהבות.

היה זה שעת חצות כאשר אחד החסידים קרא לפתע: "רבי, רבי, ראה! נר החנוכה חזר"! כולם התפעלו לראות את הנס הפלאי, והרבי אמר כי סיפורו של הנר ייכנס כבר.

עד מהרה נפתחה הדלת ואחד החסידים הקרובים ביותר נכנס אל בית-המדרש. מראהו היה כשל מי שחווה חוויה קשה במיוחד. הוא נשק את ידי רבו .

ולאחר תפילת ערבית והדלקת הנר ניגש לספר את סיפורו: יצאתי לדרכי הנה, מזג האוויר היה מושלג וכבד, כנראה שהייתי צריך להתאכסן בפונדק דרכים, לפחות ללינת לילה, ולחכות שמזג האוויר ישתפר קמעה. אולם הייתי חסר-סבלנות. והמשכתי במסע למרות הסיכון."

"כאשר עברתי קטע ביער, שהיה חשוך ועבות במיוחד, שמעתי לפתע איוושה מוזרה ולאחריה תפסו אותי ידיים שריריות, הפילו אותי מהעגלה וערכו חיפוש מדוקדק בחפציי. מיד התברר לי כי נפלתי קרבן לכנופיה של שודדי-דרכים, שחשבו שאני סוחר עשיר במסע עסקים דחוף, הנושא בכיסו סכום כסף ענק… "כשלא מצאו אצלי את האוצרות שקיוו למצוא, לקחו אותי אל ראש הכנופיה שלהם, להוציא ממנו את "סודותיי" .זה חקר אותי על אודות העסק הדחוף, שבגללו העזתי לעבור את היער העבות, לבדי באישון לילה. סיפרתי לו על מטרת נסיעתי הקדושה. שוב ניסיתי לשכנע אותו כי אני אומר את האמת ורק את האמת, אולם הכל היה לשווא.

עברתי עינויים קשים כדי לגלות היכן מוחבאים "אוצרותיי" ולבסוף שלחו אותי אל המרתף.

רק למחרת בלילה ראש הבריונים נכנס והעיר אותי בגסות. הוא ניסה לחקור אותי ושוב הסברתי לו את אשר אמרתי אינספור פעמים קודם לכן.

תיארתי בפניו את האושר הרוחני במחיצת הצדיק אשר גובר על כל עושר אחר בעולם.

"כאשר סיימתי לדבר, ראיתי כי ראש השודדים שקוע בהרהורים. ואז אמר כי כדי לאמת את דברי הוא ישחררני לעשות את המשך דרכי לבד ביער המלא חיות טרף ושודדי דרכים. במידה ודברי הם אמת אזי ודאי אשאר בחיים.

"נחרדתי למחשבה לעבור ביער לבדי, ולאחר מחשבות של ביטחון ואמונה, הישרתי מבט אל ראש השודדים ואמרתי לו כי בעזרת השם אני אעשה

כדבריו. "אם תגיע בשלום לפרברי עירו של רבך, זרוק את הממחטה שלך לתוך התעלה שמאחורי תמרור הדרך. אנשי יהיו שם כדי להביא אלי את הממחטה. זה יהיה לי האות שהצלחת לצאת מן היער בשלום. במקרה כזה אפרק את הכנופיה שלי ואחזור בתשובה".

"שמחה גדולה מצד אחד, על האפשרות לקדש שם שמים שנפלה בחלקי, ופחד גדול ממה שמצפה לי. הלילה היה חשוך יללת הזאבים נשמעו מכל עבר. אולם לפתע נראתה לפני העגלה שלהבת קטנה, דקיקה, וככל שהיא התקדמה, הלך הסוס בעקבותיה וכך התהלכנו, כשהשלהבת צועדת לפנינו, ברגע שהבחינו חיות היער בשלהבת, נסוגו ונעלמו כלעומת שבאו. וכאילו נפתח שביל במעבה היער ואני עברתי בו תוך כדי שאני אומר פרקי תהילים ומודה לה' על חסדיו שלא תמו.

"כך המשכתי בדרכי עד שהגעתי אל התמרור שהזכיר ראש השודדים , שמתי את הממחטה שלי במקום שצוין על ידי השודד ובכך אותתי לו כי קיימתי את חלקי בהסכם והגעתי בשלום למחוז חפצי. מי ייתן ויחזרו השודדים למוטב".

האיש סיים את סיפורו וכל העיניים הופנו שוב אל השלהבת הקטנה של נר החנוכה שחזרה אל מקומה, לאחר שסיימה את תפקידה.