הרב אורי זוהר ושולי רנד בראיון מיוחד

מהעולם הקודם, הצלחות וכישלונות.

 

 

הרב אורי זוהר, אחד הסמלים המרכזיים של תנועת החזרה בתשובה שהחל לשטוף את הארץ בשנות השבעים, חובק השבוע נין ראשון. את שמחתו הוא חולק יחד עם מחותנו, אריק איינשטיין, סמל תרבותי אחר בישראל, מאז שנות השישים ועד היום. במהלך השנים קנה לעצמו אורי זוהר מקום של כבוד בין מקרבי הלבבות החרדים, אך את עיקר עבודתו הוא משקיע, במשך שנים רבות, ברישום ילדים ממשפחות שאינן שומרות תורה ומצוות לתלמודי תורה.

 

השבוע, במסגרת תוכנית רדיו המשותפת ל’רדיו ירושלים’ ו’רדיו דרום’, הושיב הרב שמעון שחר, דמות מפתח נוספת בעולם התשובה, אך מכיוון שונה לגמרי, את הרב שולי רנד, מול הרב אורי זוהר, כדי שיראיין אותו על תהליך החזרה בתשובה שלו.

 

אנחנו נמצאים באולפן יחד עם השניים, שישובים אחד מול השני. למרות השוני הרב שביניהם, הן בהשתייכות המגזרית שלהם (זוהר הקים משפחה ליטאית לתפארת, בעוד רנד נמנה על חסידי ברסלב בירושלים, ואת יצירתו שפורחת בתרבות הישראלית בשנים האחרונות, הוא מבסס על תורת ברסלב) והן בטבעם השונה (זוהר חם-מזג, שתשובה לכל דבר מונחת על לשונו עוד בטרם שאלת אותו, ורנד, בעדינותו ובחמימותו החסידית) – השניים דומים אחד לשני באופן מפתיע. בשניהם ניתן למצוא את הלהט הרב לקירוב יהודים, להט שאולי הביא אותם, עוד לפני חזרתם בתשובה, לעסוק באותו מקצוע: קולנוע ועשיית סרטים.

 

עם זאת, דומה שההבדל המשמעותי ביותר ביניהם כיום הוא דווקא בנושא הזה של היצירה. בעוד אורי זוהר נמנע במשך כל השנים ליצור מגע עם העולם ממנו בא, עולם הבוהמה והאמנות התל-אביבית, ומלבד מספר ניסיונות קצרים אותם מיהר לגדוע, הוא כמעט ולא ניסה להשיב אנשים לאביהם שבשמים באמצעות כישוריו האמנותיים, אמנותו של רנד פורחת בשנים האחרונות. רק לפני כארבע שנים הפיק סרט המספר על חייו של חסיד ברסלב ורעייתו, ועל מה שעובר עליהם בחג סוכות אחד. הסרט הפך לסיפור הצלחה ולמרות שאי אפשר לבדוק את תוצאותיו בשטח, אין ספק שהוא גרם לקירובם של עשרות אלפי יהודים לאביהם שבשמים. ובמה? באמצעים אותם הביא רנד מן העולם החילוני – המשחק והקולנוע. רנד עצמו מתייעץ בכל עשייתו עם מורו ורבו, הרב שלום ארוש, שעודד אותו לפעול למען עשיית הסרט. דומה כי ניגודי דעות אלו, הם אלו שבעיקר הנחו את העימות בין השניים – אם ניתן לכנות כך שיחה מרתקת בין שני אוהבים, שנשמתם קשורה זה בנפשו של זה.

 

 

הרב שולי רנד: אני מרגיש זכות גדולה לראיין אותך, והאמת, שהרב שמעון שחר, ביוזמו את הראיון הזה כיוון לרצון פנימי שהיה לי. היו לי הרבה שאלות לשאול אותך, אבל לא היה נראה לי שאפשר לשאול, כי תמיד כשנפגשים איתך זה מהר מהר, תורה, תכלית, מה לעשות ואיך אפשר לעשות. רציתי מאוד להתכונן לראיון הזה, להכין ממש שאלות, אבל היה לי יום עמוס, אז נעשה זאת ככה. אני חושב שזה ברור מאליו, אבל אני לא בטוח כמה כולם יודעים על ההיסטוריה שלך, יודעים שהיה שחקן גדול, אורי זוהר, שהיה גם במאי קולנוע, אבל אני לא חושב שכולם יודעים את המשמעות התרבותית שהייתה לדמות שלך. הדמות שלך סימלה משהו, ולכן החצייה שלך את הקווים הייתה משמעותית מאוד באמירה החברתית שהיא יצרה, והצוהר שנפתח לבעלי תשובה. באיזה מצב היית מבחינת הקריירה שלך כאשר תהליך התשובה תפס אותך?

הרב אורי זוהר: זה היה אחרי סרט אחד שעשיתי, סרט שאני מאוד מתבייש בו, בכל שאר הסרטים שעשיתי אני לא ממש מתבייש.

רנד: יכול להיות שאני יודע לאיזה סרט אתה מתכוון ואני צריך להתבייש שאהבתי אותו.

זוהר: לא, לא. לאיזה סרט אתה מתכוון?

רנד: אני חשבתי על סרט בשם ‘עיניים גדולות’.

זוהר: לא, התכוונתי לסרט אחר. זה היה בתקופה שכבר הייתי קרוב יותר, התגוררתי עדיין ביפו, אבל כבר שמרתי מצוות. באותה תקופה לא התפללתי בבית כנסת אלא בסוכת המציל, בגלל ששם התקיימו הצילומים.

רנד: אתה לא אוהב אותו כי הוא פשוט סרט לא טוב, או בגלל שהוא סרט לא צנוע?

זוהר: אתה לא תאמין איזה נס קרה לי בצילומי אותו סרט. לפני הצילומים, אמר לי הרב זילברמן, בשביל מה אתה צריך את זה. אמרתי לו שכבר עבדתי על זה שנה שלמה, אבל הוא שאל אותי, ‘ועכשיו תבזבז על זה עוד שנה?’. ביום ראשון של הצילומים ישבתי על הכיסא, ועומדים שם טובי השחקנים בארץ, כולם מחכים למוצא פי, ואני יושב ושואל את עצמי מה עכשיו צריך לעשות. משמים הראו לי מה זה בזבוז זמן, שולי, זה נראה יותר מדי טוב בכדי להיות אמיתי, אבל זה מה שקרה. ירד עלי קיפאון מוחלט, לא ידעתי מה אני עושה פה. בשביל מה אני צריך לעשות את השטות המטורפת הזאת חצי שנה. אני לא צריך לספר לך מה זה סרט, צילומים, עריכה. ואני אומר לעצמי, כל זה אתה עושה כשאתה מניח תפילין, מתפלל בסוכה של המציל. בכל התקופה הזאת הייתי מנותק ואומלל. כשהסתיימה עשיית הסרט, הייתה הקרנה ניסיונית בבית קולנוע בתל אביב. זה היה ביום שישי בבוקר, אבל אני לא באתי בהתחלה, באתי באיחור וחיכיתי שכולם ייכנסו. עמדתי בסוף האולם למשך עשר דקות, ואז יצאתי ולא ראיתי את הסרט הזה לעולם. יצאתי מהעניין הזה ואני לא יכול לתאר לך מה זה היה בשבילי. הרגשתי שזה סרט מת. (למעלה, הרב אורי זוהר באחד מסרטיו בעבר).

 

רנד: גם לי היה תפקיד אחד שעשיתי בסרט בעיצומו של מהלך החזרה בתשובה. הוא לא היה טוב והיו בו גם דברים לא ראויים, וחוץ ממעט חומרי גלם שראיתי, לא ראיתי אותו לעולם, ואין לי גם כיסופים לראות אותו, ולכן אני מבין את מה שאתה מספר. אבל אם לחזור אליך, אדם ששומע את הסיפור הזה יכול לחשוב, אורי זוהר היה קולנוען מצליח, עשה הרבה דברים ובשיא ההצלחה שלו הוא אומר, אין לי מה לחפש פה, והולך לחפש כיוון אחר. האם זה באמת היה המצב?

זוהר: בכלל לא. לא היה חסר לי כלום, זה התחיל מאתגר אינטלקטואלי אותו הציב בפני מורנו ורבינו רבי יצחק שלמה זילברמן. זה היה במסיבה שעשה חבר שלנו בירושלים, רבי אריה יצחק לשם הגענו כל החבורה, אני, אריק איינשטיין, שיסל, שלום חנוך. בהקשר זה אני אספר לך סיפור יפה, לאריק איינשטיין, מחותני, מגיע מזל טוב, הוא נהיה ‘סבבה’, עלה ממדרגת סבה לסבבה…"

רנד: נולד לכם נין, מזל טוב.

זוהר: לפני מספר ימים דיברתי איתו בטלפון, והוא סיפר לי את מה שהוא זוכר מהרב זילברמן מאותו מפגש לפני שלושים ושתיים שנה. העיניים שלו והמבט, הוא זכר במדויק, הוא ראה אותו רק ערב אחד. אריק היה חכם והבין שיש דברים בגו, לכן הוא לא רצה לשמוע את דבריו של הרב זילברמן. אבל אני הייתי ‘פראייר’ – ישתבח שמו, אני מראה לך כמה לפעמים זה חכם להיות טיפש. אני הייתי בטוח, אחרי השיחה עם הרב זילברמן, אני אחזור ואתן לו ‘נוק אאוט’. אתה צריך להבין את התדהמה שהייתה לי, בפעם הראשונה בחיי, לאחר שבכל השנים הייתי בטוח ש’הדוסים’ הם אינדיאנים שירדו מהעצים, אף אחד לא יודע בכלל מה הם רוצים, שמים קופסאות שחורות על היד ועל הראש, לא הכרתי אף אחד מהם, ובפעם הראשונה, פתאום אתה פוגש אדם חכם מאוד, אינטלקטואל שבקיא בתרבות המערבית. הרב זילברמן הוא הלא ממוצא גרמני, וכשאתה אומר לו מרקס, הוא לא נבהל, וגם לא פרויד ולא קאנט. והאדם הזה בא ואומר לי, אני יכול להוכיח לך שיש בורא לעולם שנתן תורה בהר סיני.

 

 

רנד: בזה אתה שונה מהרבה אנשים, כי אנשים אחרים שהיו אומרים להם, בוא, אני אוכיח לך שיש בורא לעולם, לא היו רוצים לשמוע בכלל.

זוהר: אתה יודע למה? כי הם יודעים שיש, והם לא רוצים להיות כפויים על ידי הידיעה הזו. אני באמת לא ידעתי שיש בורא לעולם, זה נראה בעיני טירוף הדעת והאדם הזה הצליח אחרי חמש דקות שהייתי אצלו לתת ‘נוק אאוט’ שלא קמתי ממנו עד היום, ישתבח שמו.

רנד: במהלך החזרה בתשובה שלך היו שלבים, לא עשית קפיצה בבת אחת.

זוהר: זחלתי פנימה כמו ג’וק מסומם, לאט לאט. היום אני חושב שזה דבר מבורך.

רנד: אני רוצה שתספר לי על הרגע הכי קשה שהיה לך בתהליך הזה, כשבאת לאדם שהכרת והיית צריך להגיד לו, אני הולך על זה, אני חוזר בתשובה.

זוהר: אני לא אמרתי לאף אחד שום דבר, אבל הרגע הכי קשה מבחינתי היה כששמתי כיפה על הראש. הסתכלתי בראי ואמרתי לעצמי, תספרו לי על מאה מיליוני גיהינומים, אני את הדבר הזה בחיים לא אשים על הראש. וזה עוד לפני שמירת שבת, להתפלל, לוותר על חוף שרתון, על הצריף של אביגדור, כל זה היה מבחינתי החיים – ולוותר על כל זה היה כמו מוות.

רנד: אתה זוכר את היום שבו יצאת עם כיפה על ראשך?

זוהר: אחרי זמן רב שהתחלתי לשמור מצוות, אריה יצחק אמר לי זה לא זה, אתה חייב לשים כיפה. יצאתי עם כיפה שנראתה כמו כיפה של פורים עם צעצועים וצבעים.

רנד: מהכיפות הבוכריות האלו. הכיפות הבוכריות זה דבר גדול שהקב"ה הביא לעולם. מצד אחד זה אומר ‘אני פה’, אבל זה גם חצי בנדנה, הכל בסדר. אבל זה טוב, צריך את זה באמת לשלבים.

זוהר: עד היום שיצאתי עם חליפה לרחובה של יפו, שם גרנו באותה תקופה.

רנד: איפה מצאת לעצמך חליפה של ‘דוסים’ ביפו?

זוהר: הייתה לי באמת חליפה חומה כזאת, אני לא זוכר אפילו מאיפה היא הגיעה אלי בדיוק. אולי זה היה כשקניתי חליפה אמריקאית פעם, הייתי צריך ללכת לטקס הפתיחה של היכל התרבות ולא הייתה לי חליפה, אז קניתי במיוחד חליפה לאירוע הזה. אז הייתה לי חליפה והלכתי עם כיפה שחורה, באותו זמן כיפה קטנה, ולאחר מכן כיפה שחורה גדולה.

רנד: ומה עם החברים, מה הם אומרים בזה שהם רואים אותך הולך בכיוון הזה?

זוהר: אני גרתי באותו זמן ביפו והם גרו בתל אביב, ובאופן טבעי, פיזית כבר לא באתי לשם הרבה. הם ידעו שאני קצת לא נורמאלי, עד היום יודעים, ואמרו לעצמם הוא קצת הזדעזע, נשרט, הוא יירפא והכל יהיה בסדר.

רנד: כן, העניין הזה ידוע, אף אחד לא ייקח ממך את זה. ומה אתה רוצה לעשות בנוגע אליהם, אתה רוצה להכניס אותם גם לעניין, לספר להם על הרב זילברמן? כפי שאני מכיר אותך אתה לא טיפוס אגואיסט…

זוהר: זה מעניין. כל הקונץ של ה’יצר הרע’ זה כאשר הוא בא אליך בצורה פרונטאלית ואתה יוכל להילחם איתו. שלום חנוך מאוד כיבד אותנו באותה תקופה, הוא היה בא אלינו הרבה פעמים, ואחר כך גם שם כיפה. אבל הוא אמר לי, ‘כל זה לא נוגע לי. אני…’, הוא הדגיש את ה’אני’ הזה. אתה יודע מה זה ה’אני’ הזה, שסגור לגמרי, זה נורא ואיום, כי אתה לא יודע איך אתה חודר את זה.

רנד: בהקשר הזה יש לי שאלה אליך. האם את המרגיש כיום שיש משהו בגישה שהייתה לך, ואם היית בא ומדבר איתם בצורה אחרת, זה היה יכול לפעול גם בצורה אחרת? האם הרגשת שהשארת אנטגוניזם אצל החברים שלך?

זוהר: כן, כי אני בא מהכוח. כיום, אני קצת החכמתי ממך, אני חוקר אותך ואני חוקר עוד חבר שלי, רועי פורר, רופא השיניים שלי, ואני רואה שהתקופה שלנו מתחילה הפוך מן הכיוון ממנו אני באתי, אלא מהצד השני של הנקודה הפנימית, הנקודה העמוקה של ההתחברות עם הקב"ה. אנשים אומרים היום, אל תגיד לי עכשיו, לא הוכחות ולא מצוות, אני יודע יותר טוב ממך שיש בורא לעולם, השאלה היא איך מתחברים.

רנד: יש משהו אולי בגישה שלך ואני אגיד לך אותו. אני שמעתי קלטות שלך עוד כשהייתי חילוני והתרגזתי, היה משהו שקומם אותי. לא יודע בדיוק מה, אבל כנראה משהו בתחושה הזו שאני בתור חילוני מרגיש שאתה מסתכל עלי כאפס וטיפש, הייתה איזו מין הרגשה כזאת של ‘אורי זוהר במיטבו’. וכשנפגשתי איתך, אני זוכר את התדהמה שהייתה לי, לראות דבר אחר לחלוטין. אתה מדבר בצורה אחרת לגמרי, לא שחס ושלום אני מעביר ביקורת, אני מספר לך חוויה אמיתית שלי.

 

 

רנד: אני יודע שאשתך הגיבה לצעד החזרה בתשובה שלך ברצון להתגרש.

זוהר: אני ידעתי עשר שנים לא כל כך מוצלחות, ואז פתאום אני מגיע אם אסור ומותר… הלו! אבל היה לנו נס. דווקא דרך הילדים, אפרים שיהיה בריא שנהיה סבא שלשום, הבת שהייתה בת תשע והבן הצעיר בן שש, גם אשתי התקרבה ליהדות. אני הנחתי תפילין בבית מדי יום, לא הייתי הולך עוד לבית הכנסת. כאשר אפרים ראה את זה הוא התחיל לשאול אותי מה זה, ואני הסברתי לו. אחרי כמה ימים הוא אמר לי שהוא גם רוצה ללכת לבית ספר דתי. אשתי לא אמרה מילה, ואנחנו שלחנו אותו לבית ספר דתי היחיד שהיה באותו זמן בתל אביב. אחרי כמה ימים הוא חזר ילד אחר, מאושר ושמח. אבל עם אשתי זה עדיין לא עבד, היא כבר מכירה את הדרשן שלה וכל הדרשות שלי לא הועילו.

רנד: עד שנפתח הלב…

זוהר: נפתח יותר מהלב, השכל. היא הבינה שזה רציני, פתאום היא קלטה שזה רציני, שאני לא יכול שלא לקיים את מצוות התורה, אז היא החליטה לקבל את זה. לאט לאט היא התחילה להתקדם, גיליתי את האגדתות של הגמרא והייתי מביא הביתה כדי לספר לה גם. איפה יש דבר כזה, אתה רואה דרכם את האמת שבחיים. הייתי מספר לה סיפורים מן הגמרא, והיא הייתה בוכה, וזה מה שפתח את הלב…

 

רנד: כשעלית לירושלים עם משפחתך, יצא לך לפגוש חסידי ברסלב?

זוהר: כמעט ולא. הייתי פעם בשיעור של הרב חשין זצ"ל, יש מסורת שם במשפחה שהעברתי לו פתק, הם שומרים את הפתק הזה שבו ביקשתי מהרב שיתפלל על אשתי, עוד לפני שהסכימה לחזור בתשובה יחד איתנו. השיעור שהוא העביר מאוד הרשים אותי, זה היה מאוד עוצמתי.

רנד: מה הרשים אותך?

זוהר: אני לא זוכר כל כך את השיעור. אבל אני זוכר שזה היה עוצמתי, היו דברים של טעם, אם כי אני חייב לומר שאני לא כל כך התחברתי לזה, זה היה עוד בעצם לפני שהתחלתי את התהליך של הלימוד שלי.

רנד: זה מעניין, כי אדם שעסק באמנות וביצירה, יש לו מה לחפש בענייני ברסלב, יש שם הרבה חומר לתפוס וזה יכול מאוד למשוך.

זוהר: נכון, אבל אז לא הייתה לכל זה משמעות גדולה כל כך כמו שאנו רואים היום שזה נעשה חזק.

רנד: מהי המשמעות הזאת, בעיניך?

זוהר: אמרתי לך את זה מקודם במשפט אחד. יש שני קטבים בבריאה, כמו גם בעבודת ה’. יש מלמעלה למטה ויש מלמטה למעלה – מהנקודה הפנימית העמוקה ביותר של ‘ממעמקים קראתיך ה’, וזה הדור שלנו. אני אגב, למדתי רבי נחמן, ויש לי קשר עם אנשים שמאוד קרובים לנקודה הזאת, אני לומד מהם את הנקודה יותר ויותר לאחרונה.

רנד: איך אתה מגדיר את הנקודה הזו, ובמה היא שונה מהתפישה שלך?

זוהר: תשמע, יש שכל ויש לב. לא אני לבד, אלא דור שלם, כדוגמת הרב סרברניק, הרב צבי ענבל, הרב אמיר יהל, הרבה אנשים שחזרו באותה תקופה בתשובה הגיעו לזה על ידי הוכחות שכליות שיש בורא לעולם. אתה לא יכולת להימלט מהנקודה, הגעת לאמת ועכשיו תתמודד, אם נשברת או אם לא נשברת, אתה עדיין צריך להתמודד.

רנד: מדוע אתה מרגיש שהדור הזה צריך דווקא את הפעולה ההפוכה?

זוהר: למה? אני חושב זה הסוף. בגלל זה היום זה מגיע מן הלב. אנשים יודעים את הלב שלהם. כיום יש מעט מאוד אנשים בארצנו הקדושה שלא יודעים שיש בורא לעולם, כולם יודעים, גם אלו שמנסים לרמות ולשקר. אולי יש אחוז קטן של ערב-רב, אבל רובם מאמינים. רועי פורר הסביר לי פעם את העניין, אם בא אלינו אדם, אל תגיד לו בוא תקיים מצוות תפילין, אלא תגיד לו, שלום אחי, בוא, ואז התפילין יזחלו פנימה, השבת תזחל פנימה. אני מבין שכיום זה כמעט הכרחי.

רנד: אבל הפעולה ההפוכה שמגיעה מהשכל, מטרתה להגיע בסופו של דבר מהלב. זה מעניין, כי כששאלתי אותך מתי לאשתך נפתח הלב, קפצת מהר ואמרת, ‘נפתח לה השכל’, רק אחרי זה הוספת, ‘ואז נפתח לה הלב’…

זוהר: אני אגיד לך, בשני הצדדים יש קליפה שצריך להיזהר ממנה. אצל הליטאים, כשזה מגיע ללב, אף אחד לא מדבר על העניין. אף אחד לא אומר לבחורי ישיבות שהקב"ה אוהב אותם. בא אלי אברך חשוב מאוד, שיצא לו ללמוד רבי נחמן. אצל אותו אברך לא לקום בשש וחצי בבוקר ולהגיע לתפילה בשעה שבע, זה הרס של כל עבודת ה’. וכשהוא גילה את הדרך של רבי נחמן, דרך הספר ‘מקימי’ של נועה ירון, הוא התחיל לבכות, הוא הבין שכשהוא התרסק בגלל שהוא לא קם בבוקר לתפילה, גם שם הקב"ה נמצא איתו.

רנד: בעיקר שם…

זוהר: נכון, בעיקר שם. ואת זה אף אחד לא אומר בעולם הליטאי, הקב"ה אוהב אותך, הוא איתך בכל מצב, הלו! נכון, צריך לקום בשש וחצי לתפילה, אבל בורא העולם איתך גם כשפישלת, גם כשפספסת, גם כשאתה למטה-למטה, הקב"ה איתך. זו הנקודה שהצילה את אותו אברך.

 

 

רנד: ומה נמצא בצד השני עליו דיברת?

זוהר: זה אתה יודע יותר ממני, הופכים את אומן…

רנד: רגע, רגע, רגע. עוד לא הגענו לאומן, בוא נדבר על שש וחצי בבוקר. מה קורה לברסלב’ר שלא קם בשש וחצי בבוקר?

זוהר: הוא אומר, הבורא עולם, תסלח לי, תמחל לי, אני איתך, אני אוהב אותך – לא זו הבעיה. הבעיה האמיתית היא החלפת האמצעי במטרה. אני מבין את העניין הזה של ‘רבי’. רבי נחמן הוא רבי, הרמח"ל הוא רבי, הגאון מווילנא הוא רבי, אלו הרבנים הגדולים בעולם, הגאון מווילנא והרמח"ל, הם לימדו אותי הכל. ואתה יודע כמה פעמים הציעו לי לנסוע לקבר של הגאון? אמרו לי, סע לקבר של הגאון מווילנא, ואני הרגשתי שזה לא שייך. מה פתאום לנסוע לקבר שלו, הגאון יקפיד עלי, מה אתה מבזבז מן לנסוע לקבר בשעה שאפשר לשבת וללמוד.

 

רנד: לא ניכנס עכשיו לסוגיית השאלה אם לנסוע לקבר או לא. בכל זאת, גם אני אדם עם רגשות, אני יכול להתפרע… אבל אני מעוניין לדבר על הכמויות שקיימות כיום. אולי כמות החוזרים בתשובה שקיימים כיום הגיעו בגלל הגישה הזו. בתקופה שלך, החזרה בתשובה הייתה מיועדת לבני עלייה, מי שהאמת חקוקה עליו בצורה כל כך אמיתית, שהוא אומר לעצמו, גם אם האמת הזו לא מוצאת חן בעיניי, אני חייב לעשות אותה. לעומת התקופה בה אנו נמצאים, שאנשים אומרים, האמת הזו מוצאת חן בעיניי ואני רוצה לעשות אותה. אני מרגיש הרבה פעמים בשיחות בינינו שיש לכאורה עניין מוצדק בכל הכיוון הזה, כי יכולה לעלות על הדעת המחשבה שהמצוות, כביכול, הן לא הדבר הראשון שקיים. זו טעות לחשוב כך, ויש גם טעות בתפישה של ‘מה זה ברסלב’. הרבה אנשים טועים לחשוב, ‘אם אני שם כיפה, אני ברסלב’, ‘אני נוסע לאומן, רוקד על גגות, וזו העבודה שלי’. מה פתאום! בברסלב הציווי הראשוני הוא להקפיד כקוצו של יוד על השולחן ערוך. רבי נחמן אמר, שרוף את הספר שלי ואל תעבור על סעיף אחד בשולחן ערוך, רבי נחמן אמר את זה.

 

זוהר: אני מקבל את מה שאתה אומר, אני חלק מעם ישראל במצב שהוא נמצא כיום. הרמח"ל אומר שאדם צריך לפעול בתוך הזמן שלו ואני פעול בתוך הזמן הקיים, והתופעה הזו היא רצינית ביותר. שלא תחשוב לרגע שאני מזלזל בה. רבי נחמן בעצמו אמר, ‘אני לא כותב לימים שלנו אלא לימים של ימות המשיח, לדור הגאולה’, אני רק רואה את שני הצדדים שקיימים בעניין הזה.

רנד: אומר לך את האמת, גם בתוך ברסלב יש את החשש הזה. יש תורה בליקוטי מוהר"ן, תורה רפ"ב, בה רבי נחמן מדבר על כך שצריך האדם לדון את עצמו לכף זכות. וידוע שיש בתורה זו סכנה גדולה, כי אדם יכול להגיע ח"ו באמצעות זה למה שהוא רוצה באמת, לזה שהוא מטבעו נוטה להפקרות, אבל דברים אלו תלויים באדם בעצמו וכולי וכולי.

זוהר: לרמח"ל יש מאמר שנקרא מאמר הגאולה, בו הוא אומר שקבלה בידך כי עד שהמשיח לא יבוא, שני עצים אלו שנקראים יהודה ויוסף לא יתחברו, והמשיח הוא יהיה זה שיחבר אותם. אני לא בטוח אם מדובר בחסידים וליטאים או בספרדים ואשכנזים, אבל יש דבר כזה והוא קיים בדורנו. אנחנו צריכים להיות חכמים גדולים לדעת שיש דרך כזאת ויש גם דרך אחרת בעבודת ה’. אסור שאחת מהן תזניח את השנייה ולא הפוך, ובעזרת השם המשיח יחבר ביניהן והיו לאחדים בידיך.

רנד: בעניין זה יש לי דווקא לקח שלמדתי בבית ספר למשחק. כשאני באתי לבית הספר למשחק, הייתי נכנס לכל שיעור, ולכל מורה הייתה שיטה אחרת בשאלה איך בדיוק משחקים. אחד אמר שככה משחקים ומה שאומר ההוא, אין זו דרך נכונה, והשני אמר הפוך. למעשה, המורה שהיה הכי דומיננטי, זה היה מורה שיוכל לסדר לך עבודה אחרי הלימודים. באיזשהו שלב במהלך הלימודים אמרתי לעצמי, שמשחקים גם ככה וגם ככה. לא זלזלתי באף מורה ואני חושב שזה דבר שבנה אותי. הנפקא מינה גם לעבודת ה’, מכל מקום צריך לדעת לקחת את הנקודה שלו ומה שחסר יותר מן הפלג האחר. מכל תפישה צריך לקחת נקודה ולחבר אותה לכלי כולו.

 

 

טכנאי הרדיו משמיע את אחד השירים מתוך תקליט ששולי רנד הוציא לאור בשנה האחרונה – ‘נקודה טובה‘ שמו. התקליט שיצא לאור רק לפני מספר חודשים, קיבל רק בימים האחרונים ‘אלבום זהב’, לאחר שמכר עשרות אלפים של עותקים. שיריו של רנד, ברובם שירים שעוסקים באופן אינטנסיבי בחייו הרוחניים ובהתמודדויות שלו, מושמעים שוב ושוב בתחנות המוסיקה החילוניות, וכמו בדברים אחרים בהם נגע בעבר, מוכיח רנד כי באמצעות אמנות מזוקקת ואיכותית, הוא מצליח לקרב בין ליבות עם ישראל לבין אביהם שבשמים.

 

זוהר: איזה יופי… זה אתה ואהוד בנאי שרים. אני מקנא בכם. אתה יודע שאני זמר ענק. אין לי קול ואני מזייף, אבל חוץ מזה אני זמר ענק.

רנד: לא צריך קול בשביל לשיר.

זוהר: זה אוכל אותי, אוכל אותי שאני לא יכול לשיר.

רנד: הייתה לך פעם גם תוכנית טלוויזיה, אחרי שנים רבות שהיית בתוך התשובה.

זוהר: אל תזכיר לי את זה.

רנד: לא, אני הולך להזכיר לך את זה.

זוהר: זה פצע חשוף. אם יש משהו שאני מתבייש בו, זו התוכנית הזאת. היו לי כוונות טובות, לא היה שום עניין, ופשוט חשבתי שעל ידי בידור או צחוק נחזיר אותם בתשובה. יש יהודי צדיק יסוד עולם, שמו שוקי בן פורת, חוזר בתשובה, שבמסירות נפש השקיע את כל כספו, כמה מאות אלפי דולרים להצלחת התוכנית הזאת. הוא היה אידיאליסט חזק, הוא שכנע אותי, אני נכנסתי לבלגאן הזה, וה’ ירחם.

רנד: למה הסיפור הזה הפך לכישלון, מה כל כך כואב לך שם?

זוהר: אני מתבייש בזה, היה שם חילול ה’. פתאום צלצלו בעלי-תשובה ואמרו, מה זה, מה הוא עושה שם? ואני, כזה טמבל, לא קלטתי מה קורה, לא שמתי לב לרגישויות. אנשים זרקו את הטלוויזיות, עזבו את הכל, ופתאום זה שנהיה חרדי הולך למקום כזה.

רנד: עצם ההופעה הפריעה לך, לאו דווקא התוכן שהיה בה. זה מעניין אותי להגיע לעניין של הקירוב דרך העשייה. הייתה לך תוכנית שקיבלה 46 אחוזי רייטינג, מדובר במספר עצום, אני במקרה יודע את זה. ואם אנשים רואים יהודי חרדי מדבר קצת על יהדות, ואני זוכר גם איזשהו ריקוד בסוף, זה לא פעל את הפעולה שלו?

זוהר: זה היה חילול השם. הגרי"ש אלישיב קרא לי אז, זה היה בערב שבת, הוא ישב לבדו ושאל אותי אם יש בזה חילול ה’. שאלתי אותו, כבוד הרב, מה זה חילול השם, והוא ענה, אם אנשים מרגישים שזה ביזיון… חשבתי וחשבתי ובסופו של דבר אמרתי לו כן, יש בזה חילול ה’. הוא אמר לי לעזוב את זה וזהו. אני מתבייש בזה, אבל הכוונות היו טובות, לא היה לי שם עניין בזה.

 

רנד: זו באמת שאלה, כשאדם יוצא החוצה כדי לקרב, השאלה היא תמיד האם הוא עושה קידוש ה’ או חילול ה’.

זוהר: אתה זכית…

רנד: לא יודע. זה חבל דק מאוד, זה פחד גדול, במיוחד לבעל תשובה, זה מה שחסר לו על הראש.

זוהר: אני אגיד לך עוד דבר. אתה עשית את הדברים שעשית לבד. אני נכנסתי למלתעות של ההפקות. באותה תוכנית ראיינתי את גנדי ז"ל, והוא אמר שאין אדמת קיבוץ אחד של השומר הצעיר שלא יושבת על אדמה ערבית. המפיקה שמעה את הדברים ואמרה שעל גופתה המתה, המשפט הזה לא נכנס לתוך התוכנית. אני ידעתי שבאותו רגע אני עוזב, למה? הרי הדברים שהוא אמר הם אמת, מה אתם עושים בלגאן משטחים כבושים? כובשים אנחנו נהיינו, ה’ ירחם על נשמתם האומללה, אמרתי לעצמי, די אני עוזב את זה.

רנד: אז זו נפקא מינה באמת, אם אדם רוצה לעשות משהו, מכיוון שהגבול הוא כל כך עדין, הוא צריך לדאוג ראשית כל שהשליטה הטבעית תהיה בידיים שלו. יש לי שאלה אליך, ממה התפרנסת לאורך השנים?

זוהר: כבוד הרב, אני רואה את המפרנס בעיניים. אף אחד לא יספר לי סיפורים, הבורא עולם מפרנס אותנו כבר שלושים ושתיים שנה.

רנד: מה פירוש, הוא מכניס לך אלף דולר מתחת לדלת? מה זה אושפיזין, תספר לי…

זוהר: למשל, מוכרים סרט שלי שאפילו הזבובים נרדמו בקולנוע בעת שהוא הוצג, לארגנטינה, בהמון כסף. פתאום היו בחירות, וגם אז הרבצתי את המכה.

רנד: היה גם את הסרט על אריה דרעי בעשייתו היית מעורב.

זוהר: אני יכול לומר לך דבר אחד. אף פעם לא עשיתי משהו תמורת כסף, אם לא הייתי עושה אותו בחינם. מה שהייתי עושה גם כך, בשביל המצוה, קיבלתי עליו לפעמם גם קצת כסף, פה ושם, לא הרבה. אני אומר לך שעד היום, עד הרגע הזה, ישתבח שמו, אני לא זקוק לכלום. בורא עולם מפרס אותנו ואנחנו חיים בצניעות.

רנד: הייתי אצלך בבית, אני יודע שאתה חי בצניעות.

זוהר: ושלא תטעה, יש הכל. אני לא מוותר על סלט הירקות, עם הפלפל והזעתר והכוסברה, אני לא מוותר על כלום.

רנד: ברור, בריאות תמיד צריך…

 

 

(באדיבות "שעה טובה")