התהילה שאחרי תהילים ללא הפסקה

"אין שום הסבר למה שקרה" ניסו
להסביר את הפלט שיצא מהמוניטור,
אולם מירב ועידו חייכו זה לזו וחזרו
למילותיו של דוד המלך…

ההיריון הרביעי של מירב עבר בשקט, ללא שום בדיקה ומעקב הריון. התאריך המשוער של הלידה חלף, ומירב החלה להתייצב מדי יומיים בבית החולים "שערי צדק" לביקורת. בכל פעם שהגיעה, אותרה בעיה בדופק של העובר. שלחו אותה לחדר לידה ואחר הצהריים שוחררה. כך אירע שלוש פעמים.

בפעם הרביעית, הגיעה מירב לדלפק הקבלה של חדר לידה ושם החליטו לחבר אותה למוניטור. המוניטור הראה שהדופק של העובר גבוה מאוד, לכן למקום הוזעק רופא נוסף שהחליט להשאיר את מירב בחדר לידה להמשך מעקב.

כאשר הדופק של העובר ממש השתולל, הרופא החליט להכניס את מירב לזירוז לידה ואולי לניתוח קיסרי. דמעותיה החלו לזלוג מאליהן והיא הזעיקה את בעלה. כאשר הגיע וראה את ההמולה מסביב לאשתו, התיישב והחל לקרוא שוב ושוב פרק כ’ בתהילים: "למנצח מזמור לדוד, יענך ה’ ביום צרה, ישגבך שם אלוקי יעקב, ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך…".

מירב שוב חוברה למוניטור. סוללת רופאים ומיילדות ניצבו לצידה. הם שוחחו על הרקע הרפואי שלה, וסברו שכנראה העובר במצוקה או שחבל הטבור כרוך בצווארו… ועידו, בעלה, המשיך לקרוא תהילים.

כאשר הרופאים הביטו בפלט שיצא מהמוניטור הם נדהמו לראות שהכל תקין, והדופק סדיר לחלוטין. "אין שום הסבר למה שקרה" ניסו להסביר, אולם מירב ועידו חייכו זה לזו וחזרו למילותיו של דוד המלך.

בהמשך, מירב קיבלה מכתב שחרור בו נכתב כי עליה לחזור למחרת, בערב יום כיפור, לביקורת. היא יצאה בהרגשת הקלה, אך הייתה מתוחה לגבי יום הכיפורים. היכן יהיו ילדיה הקטנים?! מה יקרה אם תקבל צירים ובעלה יהיה בבית הכנסת?! ובכלל, איך תצום במצב כזה?!

"יש לי הצעה שלא תוכלי לסרב לה", אמר עידו למירב כאשר יצאו בערב מבית החולים.

"פרוזן יוגורט בקניון?", ניחשה.

"לא".

"בורקס גבינה במאפיית אנג’ל?", ניסתה שוב.

בעלה הבין שמעיניה נתונים כעת למאכלים טעימים, אך המשיך לשאול: "ניסע לקבר רחל או לכותל?"

מירב המופתעת עשתה חישוב מהיר. לכותל לא היה שייך לנסוע, כי אי אפשר להתקרב לשם בערב יום כיפור, ואילו בקבר רחל לא הייתה מאז כיתה ב’, ובאמת חלמה להיות שם לפני הלידה.

בני הזוג הגיעו לקבר רחל. מירב הנרגשת ביותר התיישבה ליד הפרוכת והחלה לקרוא שלל פרקי תהילים: תהילים של יום, "תיקון הכללי" של רבי נחמן מברסלב, ופרקי תהילים של הרב קנייבסקי כסגולה ללידה קלה. הדמעות זלגו מעיניה ללא הרף, וכמה נשים איחלו "שיהיה בשעה טובה".

כאשר סיימו עלו לרכב ונסעו הביתה. ואז, כאשר הגיעו לביתם, החלו להופיע צירים סדירים וממושכים. מירב ניסתה למשוך קצת זמן ובערך בעשר בלילה החליטו לקרוא להוריו של עידו שישגיחו על הילדים, ונסעו חזרה לבית החולים. בדרך לבית החולים התנגן ברדיו השיר "פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה י-ה", ועידו ומירב החליטו מיד: אם זו תהיה בת, נקרא לה אודיה!

בשעה 11 בלילה הם הגיעו לחדר קבלה של חדר לידה. מכשיר המוניטור הורה שאין צירים כלל. מירב חיכתה בחוץ, עלתה וירדה במדרגות. שום דבר לא התקדם. בעת שהכינו לה מכתב שחרור, אמרה מירב: "כבר הזמנו את חמי וחמותי לבית לשמור על הילדים. איך נחזור בידיים ריקות?…"

ואז נזכרו בני הזוג בתהילים. שניהם קראו ברצף עד ארבע לפנות בוקר. כאשר הרופאה ביקשה ממירב לקחת את מכתב השחרור, הופיע לפתע ציר חזק וברור על המוניטור, ציר נאמן.

בקושי רב הצליחה לעמוד על רגליה ולהגיע למיטה בחדר הלידה מרוב תכיפות הצירים ועוצמתם. הרופאה הייתה המומה ולא הבינה מה קורה.

ואילו עידו, הבין כבר איך פועלים ישועות: לא עוזבים את תהילים!

הוא נעמד מאחורי הוילון ופתח במרתון מחודש. השעה 7 בבוקר, עוד כמה שעות יום כיפור…

מירב אמרה במיטתה בעל פה את פרק כ’ בתהילים, ואז המיילדת הודיעה: "זהו זה. הלידה מתחילה!". עידו שלח בנייד הודעה להוריו: "זה מתחיל". אך לפתע הכל נעצר. ראש התינוק היה הפוך למטה. המיילדת אמרה למירב לנוח קצת ואז ללחוץ שוב, והציעה להמשיך באמירת התהילים…

בשעה 9:12 בצבץ ראש התינוק בחוץ… בת! התרגשות בל תתואר התפרצה, ועידו בישר להורים על הבשורה המשמחת.

"נו, איך תקראו לבת שנולדת ממש לפני יום הכיפורים? אולי ‘כפרה’?…" שאלה המיילדת בחיוך.

עידו ‘טס’ הביתה כדי להספיק לטבול ולאכול ארוחה מפסקת. מירב הועברה למחלקת יולדות. רב בית החולים שעבר בין החדרים פנה ליולדות ואמר: "כשם שמצווה לצום ביום הכיפורים, כך אתן מצוות שלא לצום".

ביום כיפור לא הצליחה מירב לעלות לבית הכנסת, אבל קראה תהילים. במוצאי כיפור שוחחה עם בעלה ולשניהם היה ברור איזה שם יעניקו לבתם: תהילה…

* * *
יצירת קשר לסיפורי אמונה ותשובה – odedmiz@actcom.co.il
(ספרי "אור חוזר" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)