ודויד עבדו

"התקרבתי אליך אחרי מאמצים
קשים. ועכשיו, אני עומד להתרסק.
יש לי עוונות, בלי עין הרע, אבל אתה
רחמן… ככה כתוב בסידור כמעט
בכל עמוד… אתה מוכרח לעזור לי…"

גבריאל, סופר סת"ם שעלה מארצות הברית והתגורר בראשון-לציון, כתב ספר תורה לעילוי נשמת דודו ז"ל. הכנסת ספר התורה לבית-כנסת בארצות הברית, שכללה אירוע בבית מלון יוקרתי, תוכננה ליום השנה לפטירת הדוד. כל בני המשפחה הוזמנו. רבים מהם התגוררו בארצות הברית, באמריקה הדרומית וחלקם בישראל.

הכל התנהל כמתוכנן. כתיבת הספר הגיעה לסיומה כחודש לפני המועד. גבריאל קנה כרטיס לארצות הברית למועד הסמוך לאירוע. שבועיים לפני הטיסה סידר את מסמכיו ועלעל בדרכונו האמריקאי. הוא הביט במועד של תוקף הדרכון ולחרדתו ראה שהוא פג לפני שבוע. הוא היה בטוח שיש עוד שנה לפחות…

למחרת בבוקר, מיהר לשגרירות ארצות הברית בתל-אביב והמתין, בתקווה, לקבל הארכה במקום. חודש לפני כן אירעו הפיגועים במגדלי התאומים בארצות הברית. הרוחות היו סוערות ונוצרו עיכובים גדולים בכל תהליכי הענקת אשרות והארכת תוקף דרכונים.

"מצטער, אדוני", ענה הפקיד הטרוד ששמע את בקשתו, "הארכת תוקף לוקחת היום לפחות חודש. תשאיר את הדרכון שלך וכאשר תסתיים הפרוצדורה, נתקשר אליך…"

גבריאל ניסה להתווכח וראה שאין עם מי לדבר. הוא פנה למנהל וניסה לדבר על ליבו והלה סירב בכל תוקף, בהסבירו שאין לאף אחד סמכות לקצר את התהליך.

גבריאל יצא מהקונסוליה במפח נפש. מה יעשה כעת, הרי כל האירוע תלוי בו?! בני משפחתו כבר קנו כרטיסי טיסה, הטקס אורגן על כל פרטיו ואילו הוא וספר התורה מקורקעים… הוא לא העז לספר על צרתו וקיווה שיצליח להסתדר איכשהו. כל הדרך לביתו דיבר עם השם וטען שלא יוכל לשאת עוגמת נפש כזאת. אם יבטל או ידחה את האירוע, יכעסו עליו כולם, ואפילו לא ישלמו את יתרת הכסף הגדולה שמגיעה לו עדיין. הוא היה מדוכא. הוא לא הבין איך היום המאושר בחייו, שבו הוא עומד לנסוע למשפחתו עם ספר תורה בידו, עומד להפוך ליום אבלו.

"ריבונו של עולם", מלמל כשהלך ברחוב, "הרי התקרבתי אליך אחרי מאמצים קשים. נסעתי לישראל, ויתרתי על עבודה בתור טכנאי שיניים ובחרתי לעסוק במקצוע קודש. כעת אני יכול לקרב את משפחתי ליהדות, ובמקום זה, אני עומד להתרסק. אמנם יש לי עוונות, בלי עין הרע, אבל אתה רחמן… ככה כתוב בסידור כמעט בכל עמוד… אתה מוכרח לעזור לי… אני אבוד…" עיניו של גבריאל, המאופק בטבעו, הוצפו בדמעות.

כאשר חזר לביתו נרגע מעט ולבסוף נרדם. בערב התעורר לצלילי הטלפון. אחותו מרים, המתגוררת בארצות הברית, הייתה מעברו השני של הקו.

"מה נשמע גבריאל? מתכוננים ליום הגדול?…"

"אה… ברוך השם…", ענה גבריאל בקול נמוך.

"עוד ברוך השם כזה ואבדנו…" צחקה, "קרה משהו?"

גבריאל לא ידע מה לומר. עד כה הסתיר את הבעיה, אבל כעת חש שממילא הכל עומד להתפוצץ. אמנם מרים לא תוכל לעזור לו, אבל כבר עדיף שיגלה את האמת. הוא סיפר בגמגום שתוקף דרכונו פג ושאין לו שום אפשרות לטוס. יש לו כרטיס טיסה לעוד שבוע, אבל הוא מקורקע.

"למה לא דיברת?!" צעקה אחותו מעבר לאוקיינוס. "מרוב שאינך רוצה להטריח אף אחד בבעיות שלך, אתה עומד לסבך את כולנו?! בשביל מה אלוקים נתן לך פה?!" גבריאל שתק והיא המשיכה: "אחיו של בעלי, שמו דויד, הוא איש עסקים רציני ויש לו קשרים עם הקונסוליה האמריקאית. אדבר איתו ונראה אם יוכל לעזור…"

גבריאל סיים את השיחה בתקווה קלושה וחזר למצב רוחו הירוד.

למחרת צלצל הטלפון. דויד היה מעבר לקו. לאחר שהציג את עצמו, אמר: "שמע. מחר תיגש לקונסוליה האמריקאית. תבקש פקיד בשם מייקל גרהאם, תן לו את דרכונך ותמסור לו ד"ש מדויד אטיאס… "

גבריאל התפלא מדבריו, אבל החליט לנסותם. למחרת ניגש לקונסוליה וביקש לדבר עם מייקל גרהאם. היפנו אותו לחדר צדדי, שם פגש באיש גבוה ומעונב שהביט בו בחשד. גבריאל הושיט לו את דרכונו וגמגם: "הממ… אני צריך הארכת דרכון… ויש לך דרישת שלום מדויד אטיאס…"

האיש שמע את השם ופניו אורו. הוא טפח על שכמו של גבריאל הנדהם ואמר: "ביום ראשון תחזור אלי!"

ביום ראשון בבוקר, יומיים לפני הטיסה, חזר גבריאל לקונסוליה וניגש לחדר הצדדי. מייקל ניגש לקראתו בחיוך רחב והגיש לו את דרכונו עם הארכה לעשר שנים נוספות. גבריאל הודה למייקל, שהרעים בקולו: "אין כמו דויד אטיאס בכל העולם!"

גבריאל חייך במבוכה והנהן בראשו. וכאשר יצא מהקונסוליה ברך בשפתיו את השם ואת דויד עבדו…

* **
אם חוויתם סיפור מיוחד או שמעתם ממישהו על סיפור של השגחה פרטית ואמונה שיכול לחזק את הרבים, אתם מוזמנים ליצור קשר – odedmiz@actcom.co.il

(ספרי "אור חוזר" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)