זה חייב להיות הכסף

כולנו רוצים להצליח. לדעת שכל
מה שנרצה תמיד יהיה בהישג ידינו.
אבל יש כאן מלכודת. מצד אחד במרדף
ומצד שני רוצים להיות רגועים, ומצד
שלישי אנחנו גם רוצים לאכול…

"עַל יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי שֶׁהוּא תִּקּוּן הַבְּרִית נִתְרוֹמְמִין הַמּוחִין. כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַדַּעַת הוּא כְּפִי תִּקּוּן הַבְּרִית וְעִקַּר הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם הִיא עַל יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית וְתִקּוּנוֹ. וּבָזֶה תְּלוּיָה פַּרְנָסָה בְּלִי טורַח שֶׁעַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית זוֹכֶה לִבְחִינַת מָן בְּחִינַת לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם. כִּי פַּרְנָסָה בְּטִרְחָא וּכְבֵדוּת הִיא מֵחֲמַת שֶׁלּא תִּקֵּן תִּקּוּן הַכְּלָלִי" (קיצור ליקוטי מוהר"ן ח"א, כט).

לא מזמן, שמעתי הרצאה מרב בה הוא הסביר לנו על הזכות הגדולה שניתנה לנו כשאנו אומרים את פיטום-הקטורת בתפילת שחרית. והמדובר באחת התפילות שהייתה בבית המקדש לפני שהיו מתחילים את פסוקי דזמרה. המרצה הסביר לנו על חשיבותה והציע לנו להשקיע בה קצת יותר זמן, להתפלל בכוונה ובמתינות, וגם אמר לנו שתפילה זו עוזרת לאדם בכל הקשור לענייני פרנסה.

ואז הקהל, לפתע פתאום, התעורר לחיים.

"אני רואה שהצלחתי לעורר את תשומת ליבכם", אמר לנו הרב כשחיוך על פניו.

אבל כאן עולה שאלה גדולה מאוד: האם מותר לנו להשתמש במצווה כדי "לקבל שכר"?

למצוות שמירת הברית יש השפעה גדולה מאוד, וחיובית כמובן, על פרנסתנו (כמו על כל שאר תחומי חיינו). ברגע שאנו מתקנים את עצמנו בנושא שמירת הברית, הכלים הרוחניים שמחברים אותנו אל השם מתנקים. האור האלוקי שמגיע דרך כלים אלה יכול לזרום בחופשיות ובמהירות ללא שום חסימה.

דבר זה מוביל לשפע רב בכל תחומי החיים. מבחינה רוחנית, אנו מתקדמים במעלה הסולם מכיוון שאנו יכולים להתפלל עם יותר אנרגיות והמון שמחה. גם מבחינה גופנית ושכלית אנו מתברכים עם קיום מצווה זו, מכיוון שאנו מקבלים עוד כוח ואנרגיות ‘לתקוף’ את היום. גם המוח שלנו מקבל תגבור והוא יכול להגיע לחכמה בדרגות עמוקות וגבוהות מאוד. קיום מצוות שמירת הברית משפיע על השפע הגשמי, כי אז יש לנו יותר ממה שאנו צריכים כדי לדאוג לעצמנו וליקרים לנו. ויש המון תמריצים ועצות לקיום מצווה זו.

אבל השאלה עדיין נשאלת: האם אנו יכולים להשתמש במצווה בתקווה שנקבל עוד כסף?

כן ולא.

באופן עקרוני עלינו לתת את דעתנו על מה שאומרים לנו חז"ל (פרקי אבות א, ג): "אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם".

זכות גדולה נוספת יש בקיום מצווה זו והיא מעניקה לאדם גם רווח גשמי.

בקריאת שמע, אנו מצווים לאהוב את השם בכל לבבנו. "חובות הלבבות" אומר לנו, כשהוא מפנה אותנו לגמרא (ברכות נד, ע"א) שם נאמר: שלאהוב את השם בכל לבבך משמע בשני יצריך – היצר הטוב והיצר הרע.

איך עושים את זה?

אם נשקיע מעצמנו יותר מהנחוץ לנו בחיפוש אחר הכסף, הכבוד וההצלחה, בסופו של דבר נגיע לנקודה בה נבין ששום דבר לא מתאים לכל המרדפים בהם עסקנו כל חיינו, ומן הסתם נרגיש ונבין שמדובר בעצם בנטל ומשא כבד מנשוא על חיינו. אם אנחנו עובדים 16 שעות ביום, שישה ימים בשבוע, השבת יכולה להיות לנו משהו לא נוח ואף כנטל, חלילה. אם אנו שואפים להצליח בקריירה שבנינו לעצמנו, וכתוצאה מזה להיחשף למבטים גחמניים על נשים, וגם מבטים כאלה מצידן, אז הכיפה שעל ראשינו והזקן שעל פנינו יהוו לנו "מכשול" בסגנון חיים שכזה.

מזה בדיוק הזהיר אותנו הרב משה פינשטיין זצ"ל. הוא אמר לא פעם, שהסיבה לכך שיהודים רבים נוטשים את דרך אבותם ואת היהדות היא בגלל שהילדים רואים שאין לנו שום שמחה בקיום המצוות של השם. אנחנו אמנם עושים אותן, אבל בלי חיות, בלי התרגשות ובלי הכרת הטוב על עצם הזכות שניתנה לנו לקיימן. אנו ממקדים את התשוקה האמיתית שלנו בפוליטיקה, במניות ובקריירה. והילדים, שקולטים את האמת בצורה פשוטה וישירה, רואים שההנאה האמיתית שלנו מונחת במשרד, לכן הם עושים את מה שצריך לעשות באופן טבעי – הם שואפים ללכת בעקבות הוריהם ולגרום לנו להתגאות בהם.

מכאן אנו לומדים שרדיפת יתר אחרי כסף והצלחה הן פונקציות של היצר הרע. זאת התחבולה הכי גדולה של השטן בכבודו ובעצמו שנועדה להפיל אותנו במלכודת שהוא מכין לנו, וגם לילדים שלנו, ולגרום לנו לנטוש את הדרך.

אבל אנחנו צריכים לאכול, נכון?

כולנו רוצים להצליח. כולנו גם רוצים להרגיש את הסיפוק מהידיעה שכל מה שאנו צריכים יהיה תמיד בהישג ידינו. אז האם באמת אנחנו צריכים לקשר את הרצון להישגים גשמיים עם היצר הרע?

כן. וזה גם מה שהופך את העניין הזה לברכה גדולה!

כאשר אנו מקיימים את מצוות שמירת הברית, ולא כחלק קטן לתוספת בפרנסה, אנחנו באמת אוהבים את השם בכל לבבנו. אנחנו אוהבים את השם עם היצר הטוב, עם הדרישות להתקרב יותר להשם ברוחניות על ידי שנמצא שמחה והכרת הטוב בכל המצוות, וגם באהבת השם עם היצר הרע, שהחלק שאומר לנו שאנחנו צריכים להיות שמחים הוא הרצון לעשות עוד כסף.

אם נלמד את נושא טהרת המשפחה ושמירת הברית בכל יום, נתפלל את התיקון הכללי ונשמור את העיניים – נדע שהשם הוא זה שנותן לנו פרנסה, כמו כל דבר אחר בחיים, ומברך אותנו בהצלחה הגשמית. אנו מקדשים את היצר הרע כשאנו מכוונים אותו לעבוד את השם.

עכשיו, כשיש בידינו את התובנה החשובה והיקרה הזו, עלינו לפעול. אין זמן מיותר.

אנו מתקרבים לעשרת ימי תשובה בצעדי ענק. הכל נקבע ממש עכשיו. בין אם זה מי יחיה ומי ימות ב-12 החודשים הקרובים. גם כמה כסף נעשה כל השנה, נקבע עכשיו. וגם, אם נמשיך לשמוח או לא מחופש הבחירה שניתן לנו – לבחור בהשם ובתורתו – על ידי השופט האמיתי ממש ברגע זה.

בואו נתפלל על זה. בואו נקיים את המצוות הנפלאות והעצומות הללו מכל הסיבות הנכונות – וגם מהסיבות הלא נכונות! בואו נאהב את השם בכל לבבנו.

שנה טובה וחתימה טובה.