חלק ב- תורה עח- המשך

 

ועל כן משה רבנו, עליו השלום, כשביקש לבוא לארץ ישראל, ביקש מתנת חינם, כמו שכתוב (דברים ג): ואתחנן אל ה’ – בחינת מתנת חינם. וזהו: בעת ההיא לאמר – היינו שתפילתו היה עם כח בחינת: בעת ההיא לאמר, היינו בכח אותו העת שהיה העולם מתקיים ע"י העשרה מאמרות, שהוא קודם מתן תורה, שאז היה העולם מתקיים ע"י העשרה מאמרות שבהם היתה התורה נעלמת, ואז היה קיום העולם ע"י מתנת חינם כנ"ל.

 

ובכח הזה של קיום העולם קודם מתן תורה, היינו בחינת מתנת חינם, בחינת עשרה מאמרות הנ"ל – בכח הזה זוכין לבא ולכבוש ארץ ישראל כנ"ל, ועל כן ביקש משה לבוא לארץ ישראל ע"י בחינה זו. וזהו: ואתחנן אל ה’ – היינו מתנת חינם. בעת ההיא לאמר – היינו עם כח בחינת עת ההיא, שהיה העולם מתקיים ע"י המאמרות לבד, שאז היה העולם מתקיים ע"י בחינת מתנת חינם כנ"ל, אשר על ידי זה יכולין לבוא לארץ ישראל כנ"ל, ועל כן ביקש משה לבוא לארץ ישראל ע"י בחינת זו כנ"ל. וזה בחינת: בעת ההיא. ההיא – זה בחינת סתום ונעלם, כי באותה העת, קודם מתן תורה, היתה התורה נעלמת ונסתרת בתוך העשרה מאמרות וכו’, כנ"ל:

 

והכלל, כי אסור לייאש עצמו. כי אפילו מי שהוא איש פשוט ואינו יכול ללמוד כלל, או שהוא במקום שאי אפשר לו ללמוד וכיוצא בזה, אף על פי כן גם בעת פשיטותו צריך להחזיק עצמו ביראת ה’ ובעבודה פשוטה לפי בחינתו, כי גם אז הוא מקבל חיות מהתורה כנ"ל, ע"י איש פשוט הגדול, היינו הצדיק הגדול, שהוא לפעמים איש פשוט, שהוא מחיה את כולם כנ"ל, ואפילו מי שהוא ח"ו במדרגה התחתונה לגמרי ח"ו ר"ל, אפילו אם מונח בשאול תחתיות ר"ל, אף על פי כן אל יתייאש עצמו, ויקיים: מבטן שאול שיועתי (יונה ב), ויחזיק עצמו כמה שיוכל, כי גם הוא יכול לחזור ולשוב ולקבל חיות מהתורה ע"י הצדיק הנ"ל. והעיקר – לחזק עצמו בכל מה שאפשר, [כי אין שום יאוש בעולם כלל (ואמר אז בזה הלשון: קיין יאוש איז גאר ניט פאר האנדין) ומשך מאד אלו התיבות "קיין יאוש וכו’", ואמרם בכח גדול ובעמקות נפלא ונורא מאד, כדי להורות ולרמז לכל אחד ואחד לדורות, שלא יתייאש בשום אופן בעולם, אפילו אם יעכור עליו מה], ואיך שהוא, אפילו אם נפל למקום שנפל ר"ל, מאחר שמחזק עצמו במה שהוא, עדיין יש לו תקוה לשוב ולחזור אליו יתברך.

 

ואפילו איש פשוט גם כן צריך שיהיה לו יראת שמים. ויש כמה בחינת יראות, כי למעלה דיברנו מבחינת דרך ארץ, היינו הדרך לארץ ישראל. אמנם ארץ ישראל בעצמה יש בה גם כן בחינת עשר קדושות, כי יש שם עשר בחינות קדושות זו למעלה מזו, והם בחינת עשרה מאמרות, וכל מאמר יש לו בחינת יראה, בחינת (תהלים קיט): הקם לעבדך אמרתך אשר ליראתך, כי יש יראה למעלה מיראה, (ולא סיים לבאר זה הענין).

 

וצריך לחזק עצמו ביראת שמים גם בעת פשיטותו בכל מה שיוכל, ויוכל לבוא לשמחה גדולה ע"י תמימותו ואמונתו, כי חכמות אין צריכין כלל, רק אמונה ותמימות ופשיטות, בלי שום חכמה כלל, כי חכמות מזיקים מאד להאדם, והחכמים נלכדים בחכמתן של עצמם, כי החכמה מתעה אותו מחכמה לחכמה, ומאותה החכמה לחכמה אחרת, וכן מחכמה לחכמה יותר ויותר, עד שנלכד ונתעה בחכמות עצמו, בבחינת (איוב ה): לוכד חכמים בערמם – בערמם דייקא, היינו בערמימות וחכמות שלהם בעצמם הוא לוכד אותם. אשרי ההולך בתמימות: