חלק ב- תורה פה -פו

ליקוטי מוהר"ן תנינא - תורה פה - אגוזים הנקראים לוזים, הם רומזים לבחינת לאה שהיא בעורף, שהיא נוקבא ראשונה, ואח"כ נכנסין לבית המקדש, שהוא בחינת: יעקב קראו בית אל (פסחים פח)...

2 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 07.04.21

ליקוטי מוהר"ן תנינא
 
 
תורה פה
 
אגוזים הנקראים לוזים, הם רומזים לבחינת לאה שהיא בעורף, שהיא נוקבא ראשונה, ואח"כ נכנסין לבית המקדש, שהוא בחינת: יעקב קראו בית אל (פסחים פח). וזהו שפירש רש"י (שופטים א): שדרך לוז נכנסין לבית אל. וזהו (ישעיה מ): נחמו נחמו, שתי פעמים "נחמו" גימטריא "קָדְקֹד", שהוא בחינת עורף, שעל ידה נכנסין לבית אל. וזהו שלושה שבועות, שהם עשרים ואחד יום שבין המצרים, וכנגדו באילן לוז. בשביל זה נוהגין לאכול ביצה בסעודה המפסקת בט’ באב, כי הביצה נגמרת בעשרים ואחד יום, כמאמר חז"ל (בכורות ה): תרנגולת מולדת לעשרים ואחד יום וכו’, וכנגדו באילן לוז.
 
וזהו העצם לוז שיש בעורף אדם, שישאר אחר כליון הגוף, וממנו יתחדש בנין הגוף בשעת תחית המתים. וזהו עיקר נחמותינו, בחינת נחמו נחמו כנ"ל, כי על הגוף נאמר (רות ג): שכבי עד הבוקר, שהוא עת התחיה. והנה בבוקר והנה היא לאה (כראשית כ"ט) – היינו עצם לוז הנ"ל, שע"י נתבנה הגוף. ובשביל שכל כוונתו של יעקב היה בשביל רחל, נאמר בבני רחל, דהיינו יוסף: ולקדקוד נזיר אחיו (בראשית מט), ובבנימין כתיב (דברים לג): ובין כתיפיו שכן. רמז, שע"י בחינת לאה, שהיא ראשונה, יכול לבוא לבחינת רחל. קָדְקֹד וכתפיו, זה בחינת לוז הנ"ל. "עֹרף" גימטריא ש"נ – ראשי תיבות: ש’בת נ’חמו, רמז להנ"ל:
 
 
תורה פו
 
דע, שע"י שהעולם הם מקטני אמנה, על כן הם צריכים לתענית, דהיינו עבודות קשות. כי בודאי ידוע, שאפשר לעבוד השם יתברך בכל דבר, כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו (ע"א ג), אך מה שצריכין לפעמים לעבודות קשות, הוא בבחינת מה שאמרו רז"ל (סנהדרין עד ע"ב): בשעת שמד אפילו אערקתא דמסאני יהרג ואל יעבור. נמצא, שאף שבאמת אין ראוי שיהרג על זה, אך מחמת שהוא שעת שמד, והם מתגברים ורוצים דייקא להעבירו על דת ולהביאו לכפירות ח"ו, על כן הוא מוכרח למסור נפשו אפילו על דבר קל.
 
והעבודה הזרה והכפירות הם בבחינת (תהלים קלה): אף אין יש רוח בהם – שאין בהם שום רוח כלל, והקטני אמונה הם בבחינת מקוצר רוח, שהוא כמו ממוצע, דהיינו שאין להם אמונה שלמה, שהיא בחינת מאריך רוחו, כמובא במקום אחר (בלקו"א סי’ קנה), ואעפ"כ אינם כופרים לגמרי, שאין להם שום רוח כלל, רק הם כמו ממוצע, ורוחם קצרה, בחינת מקוצר רוח. וזהו (שמות ו): מקוצר רוח ומעבודה קשה – שמחמת שהם בבחינת קוצר רוח, מחמת שהם קטני אמנה כנ"ל, על ידי זה צריכין לעבודות קשות ולתעניתים כנ"ל, כמו שבשעת השמד שהיא קלקול אמונה לגמרי, צריכין אפילו למסור נפשם ממש, אפילו על דבר קל, כמו כן כשיש קטנות ופגם באמונה, צריכין לעשות עבודות קשות כנ"ל. ויש כמה בחינות בקטני אמונה, כי יש אפילו צדיקים שהם קטני אמנה, כמו שדרשו רז"ל (סוטה מח, ע"ב) על פסוק: כי מי בז ליום קטנות – מי גרם לצדיקים וכו’:
 
   

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה