חלק ב-תורה א- המשך

 

אך צריך ליזהר מאד מהתמנות, כי זה הזוכה ליראה יש לו השתוקקות להתמנות, כי מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין (ברכות ו ע"ב), ומחמת שדבריו נשמעין, הוא משתוקק להתמנות, אבל צריך לשמור עצמו מאד מהתמנות, כי ההתמנות מפסיד השפעת הנבואה, בחינות המלאך הנ"ל, הנעשה ע"י היראה. וזה שאמר יהושע למשה, כשאמר לו: אלדד ומידד מתנבאים במחנה (במדבר יא) – אדוני משה כלאם. פירש רש"י (והוא בסנהדרין יז): הטל עליהם צרכי ציבור והם כלים וכו’, כי צרכי צבור, היינו התמנות, מכלה ומפסיד הנבואה כנ"ל, כי נעשה מאותיות "מלאך" "כלאם":

 

ח

 

ועל ידי השפעת הנבואה, אע"פ שאין מי שיתנבא, רק שיש בחינת השפעת הנבואה בעולם, על ידי זה נגאלת ונפדית התפילה, כי התפילה היא גבוהה מאד, ובני אדם מזלזלין בה, וכשעומדים להתפלל, חפצים לפטור התפילה מעליהם, כמאמר רז"ל (ברכות ו’ ע"ב): כרום זולות לבני אדם – אלו דברים העומדין ברומו של עולם, ובני אדם מזלזלין בהם וכו’, וע"י הנבואה נגאלת התפילה מן הגלות, בבחינת (בראשית כ): כי נביא הוא ויתפלל בעדך. שעל ידי נבואה, התפילה בשלימות, כי התפילה היא בחינת (ישעיה נז): בורא ניב שפתים, בחינת נבואה:

 

 

וכשנגאלת ונפדית התפילה, אזי נופל כל הדאקטיריי, כי אין צריכין לרפואות, כי כל הרפואות הם ע"י עשבים, וכל עשב ועשב מקבל כח מכוכב ומזל המיוחד לו, כמו שאמרו רז"ל (מ"ר בראשית פ’ י’): אין לך כל עשב ועשב, שאין לו כוכב ומזל שמכה אותו ואומר לו: גדל.

 

וכל כוכב ומזל מקבל כח מכוכבים שלמעלה ממנו, והעליון – מהעליון ממנו, עד שמקבלים כח מהשרים העליונים, כמו שאמרו (בתקו"ז תיקון מד, דף עט ע"ב): כל כוכביא לוין דא מן דא, מיהרא לוי מן שמשא וכו’, כי גבוה מעל גבוה וכו’ (קהלת ה’), והם כולם בחינת לווים זה מזה, וזה מזה, עד שמקבלים ולווין מהשרים העליונים, והשרים, מקבלים מהעליונים מהם, גבוה מעל גבוה, עד שכולם מקבלים משורש הכל, שהוא דנר ה’, כמו שכתוב (תהלים לג): בדבר ה’ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, ועל כן כשזוכין לתפילה, אין צריכין לרפואת העשבים, כי התפילה היא בחינת דבר ה’, שהוא שורש הכל.

 

וזה בחינת נביא, ראשי תיבות: ב’דבר י’י ש’מים נ’עשו, כי האלף הוא רקיע, המבדיל בין  מים למים (תיקון ה ותיקון מם)*), כי על ידי נבואה זוכין לתפילה, שהיא בחינת דבר ה’ כנ"ל. וזה בחינת (תהלים קז): ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם. ישלח דברו וירפאם, היינו שמקבלין כל הרפואות רק על ידי דבר ה’, דהיינו תפילה. אזי: וימלט משחיתותם, היינו עשבים, בחינת (מנחות עא) קוצר לשחת, כי אין צריכין לרפואת העשבים כנ"ל:

 

*) פירוש, ועל כן תיבת שמים היא במקום ה-א’ שבתיבת נביא כי ה-א’ היא רקיע וכו’ כנ"ל: