חלק ב-תורה א- המשך

 

וזה: וצ’בא ה’שמים ל’ך מ’שתחוים – ראשי תיבות "מלוה", כי כולם הם בחינת לווין זה מזה וזה מזה, עד המלוה הגדול, שהוא בחינת הבעל תפילה, שהוא המלוה הגדול, כי הוא בבחינת השורש העליון,שהוא דבר ה’ כנ"ל.

 

ועל כן יכול להכיר בהמפורסמים שהם רק על ידי עזות, כי אין אדם מעז פנים בפני בעל חובו (ב"מ ג), ועל כן עזותם נופל לפני הבעל תפילה, שהוא המלוה הגדול כנ"ל, כי כולם הם בחינת לווין ממנו כנ"ל. וזה בחינת (שמות לג): כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם – שעל ידי בחינת נשיאות חן, שהוא בחינת: וצבא השמים לך משתחוים, שכולם מקבלין ולווים ממנו, שעל ידי זה נושא חן בעיניהם, בבחינת: כל אחד ואחד נדמה לו כאומתו כנ"ל, על ידי זה: ואדעך בשם – שתוכל לדעת ולהכיר כל המפורסמים בעל השם, כי מי שהוא מפורסם ויש לו שם על ידי עזות, הוא נופל לפניו, כנ"ל. גם ואדעך בשם זה בחינת הנפשות, בחינת (בראשית ב): נפש חיה הוא שמו, כי על ידי המפורסמים הוא מקושר עם כל הנפשות כנ"ל, שזה בחינת: מאחז פני כסה, היינו התקשרות לשורשי הנשמות, שהם בחינת כסא הכבוד כנ"ל.

 

 

ואזי יכולין לעשות ראש השנה. כי כשאדם יושב לדבר בחברו, זה בחינת ראש השנה, שהוא יומא דדינא, שהוא יושב ודן את חברו. וצריך ליזהר מזה מאוד, ולהסתכל על עצמו היטב אם הוא ראוי לזה לשפוט את חברו, כי המשפט לאלוקים הוא, כי רק הוא יתברך לבדו ראוי לשפוט את האדם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות פ"ב): אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, ומי שהוא יכול לידע ולהגיע למקום חברו, כי אם השם יתברך, שהוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו (ב"ר ויצא פ’ סח, הובא בפירש"י פ’ תשא), וכל אחד ואחד יש לו מקום אצלו יתברך, ועל כן הוא לבדו יתברך יכול לדון את האדם, כי הוא יתברך בעל הרחמים, ובודאי הוא מקיים בנו: הוי דן את כל האדם לכף זכות (אבות פ"א).

 

ואנו רואין רחמנותו במה שקבע לנו ראש השנה, שהוא יום הדין, בראש חודש, כי זה הוא חסד גדול, כי איך היינו מרימין פנינו לבקש כפרה מאיתו יתברך, על כן עשה עימנו חסד וקבע יום הדין ראש השנה בראש חודש, שאז כביכול הוא יתברך בעצמו מבקש כפרה, בבחינת: הביאו עלי כפרה, הנאמר בראש חודש (כמו שאמרו רז"ל שבועות ט), ועל כן אין לנו בושה ביום הדין לבקש כפרה, מאחר שהוא יתברך בעצמו מבקש אז כפרה, כנ"ל. גם על ידי שהשם יתברך בעצמו כביכול בא לידי זה שיצטרך לומר: הביאו עלי כפרה, היינו שעשה דבר שהוצרך להתחרט עליו ולומר: הביאו עלי וכו’, על כן אין לנו בושה לבוא לפניו בחטאינו לבקש עליהם כפרה ולהתחרט עליהם, כי גם הוא יתברך עשה דבר שהוצרך להתחרט עליו כנ"ל.

 

נמצא, שאנו רואין גודל רחמנות שלו, על כן הוא לבדו יתברך ראוי לדון את העולם, כי הוא יתברך יודע מקום כל אחד ואחד, כי כל המקומות הם אצלו יתברך, כי הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כנ"ל, כי אעפ"י שאנו מוצאים מקומות שהיה בהם השראת השכינה, כגון בבית המקדש. אין הכוונה ח"ו שנתצמצם שם אלקותו יתברך ח"ו, כמו שאמר שלמה (מלכים א, ח): הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אף כי הבית הזה וכו’, רק מחמת שהיה שם דברים נאים, כי בבית המקדש היה ציורא דעובדא דבראשית וציורא דגן עדן (ע’ בהקדמת התיקונים), על כן המשיך לשם קדושתו יתברך.

 

אבל הוא יתברך אין העולם מקומו, רק הוא מקומו של עולם, ועל כן הוא יתברך יכול לעשות ראש השנה, שהוא יום הדין, כי הוא מקיים: אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, כי הוא מקומו של עולם כנ"ל. וזה בחינת (תהלים צג): לביתך נאוה קודש, ה’ לאורך ימים, היינו שהשם יתברך המשיך רק קדושתו לבית המקדש, מחמת שהיה שם דברים נאים, אבל הוא יתברך בעצמו, אין העולם מקומו, רק הוא מקומו של עולם, ועל כן: ה’ לאורך ימים, היינו שהוא יתברך יכול לעשות ראש השנה, שהוא יומא אריכתא (ע’ ביצה ד ודף ו ובשו"ע או"ח סי’ שצג) כנ"ל.

 

ומי שאוחז בבחינת כסא הכבוד, בבחינת שורשי הנשמות, הוא גם כן בחינת מקומו של עולם, בבחינת (שמואל א, ב): וכסא כבוד ינחילם, כי לה’ מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. דהיינו, ע"י בחינת כסא הכבוד, שרשי הנשמות, על ידי זה הוא מקומו של עולם, בחינת: וישת עליהם תבל, ועל כן הוא יכול לעשות ראש השנה כנ"ל:

 

וזה פירוש: תקעו בחודש שופר. תקעו – זה בחינת הממשלה הנ"ל, בחינת: ותקעתיו יתד במקום נאמן כנ"ל. בחודש – זה בחינת התחדשות המוחין שבשלש רגלים, בבחינת (תהלים קד): עשה ירח למועדים – שכל המועדים והרגלים הם ע"י חידוש הירח. שופר – זה בחינת הלב, שניזון משופרא דשופרא (זוהר פנחס רטז רכא וע’ תיקונים תיקון כא מט). גם שופר הוא בחינת יראה, בבחינת (עמוס ג): היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. גם שופר הוא בחינת נבואה, בבחינת (ישעיה נח): הרם כשופר קולך. גם שופר הוא בחינת תפילה, בבחינת (תהלים קיח): מן המיצר קראתי יה וכו’, וזה בחינת מיצר השופר ומרחב השופר. גם הוא בחינת שיח השדה, שחוזרין כוחם לתוך התפילה, בבחינת: ויצא יצחק לשוח בשדה כנ"ל, וזה בחינת שופר, בבחינת (יהושע ו): במשוך בקרן היובל – ראשי תיבות: ו’יצא י’צחק ל’שוח ב’שדה כנ"ל. וע"י כל הבחינות אלו – בכסה ליום חגנו, היינו ראש השנה, כי על ידי זה יכולין לעשות ראש השנה כנ"ל:

 

בענין הנבואה הנ"ל יש קושיא, כי המלאך המשפיע הנבואה, דהיינו בחינת המלאך הגואל וכו’, כנ"ל, הוא למטה מבחינת מקום הנבואה, כי המלאך הנ"ל הוא בחינת השכינה, כמובא, והיא בבחינת למטה מנצח והוד, שמשם הנבואה. אך יש בזה דברים בגו, דהיינו כשהיא עולה למעלה מהם, אזי היא דייקא משפיעה נבואה, ואין לנו עתה עסק בזה: