חלק ב-תורה ד- המשך

 

וזהו בחינת (איוב יד): קצר ימים, שבע רוגז, היינו שתי הבחינות הנ"ל. קצר ימים זה בחינת הזקנים שאינם כראוי, שאין מוסיפין קדושה ודעת בכל יום, שזהו עיקר הזיקנה והאריכות ימים כנ"ל, וכשהזקנים פוגמים את ימיהם ואין מאריכין את ימיהם בקדושה ודעת כנ"ל, זה בחינת קצר ימים, ומזה יונק מצח הנחש, שהוא היפך מצח הרצון, וזהו: שבע רוגז – היפך הרצון כנ"ל.

 

אבל כשהזקנים כראוי, בחינת: זקן – זה קנה חכמה וכו’ כנ"ל, על ידי זה מתגבר התגלות הרצון, בבחינת (ישעיה ט): זקן ונשוא פנים – שע"י זקן שבקדושה מתגבר הרצון, שהוא בחינת נשוא פנים, כי נשיאה פנים [הוא] בחינת רצון, כמו שאמר אלישע ליהורם (מלכים ב, ג): לולא פני יהושפט אני נושא אם אביט אליך ואם אראך – שאלישע לא היה לו שום רצון ליהורם, רק ע"י נשיאת פנים של יהושפט, על ידי זה נתרצה אליו. נמצא, שנשיאוץ פנים הוא בחינת רצון, וזה בחינת זקן ונשוא פנים כנ"ל :

 

 

וצדקה מועיל לזה, שע"י הצדקה מתקנין ומעלין פגם נפילת הימים והדעת של הזקנים מאריכי ימים שאינם כראוי, שמזה יניקת מצח הנחש כנ"ל, בבחינת (קהלת יא): שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים תמצאנו – שכח הצדקה מוצאין ברוב הימים, דהיינו במאריכי ימים, כי ע"י הצדקה מעלין ומתקנין הפגם שלהם כנ"ל. וזהו: שלח לחמך על פני המים, היינו שתתן צדקה, והכתוב מבטיחך, שההפסד שאתה מפסיד ממונך שפזרת לצדקה תרויח ותמצאנו ברוב הימים, במאריכי ימים כנ"ל, כי ע"י הצדקה, מעלין פגם נפילת הדעת של המאריכי ימים, שמזה הוא יניקת מצח הנחש כנ"ל, ומוציאין כל היניקה והחיות של מצח הנחש, חכמת הטבע, ומתגבר בחינת מצח הרצון.

 

כי עיקר עבודת הצדקה, היא בבחינת: ואת העורבים צויתי וכו’ כנ"ל, דהיינו מה שצריכים בהתחלה לשבר האכזריות, להופכו לרחמנות, ומזה בעצמו מתגבר בחינת הרצון, כי מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא (סנהדרין לט), מאחר שמתגבר ומהפך אכזריות שבטבעו לרחמנות, על ידי זה נתהפך הרוגז לרצון. ואזי, כשנכנע מצח הנחש ונתגלה בחינת מצח הרצון, אזי נכנעים ונופלים קול החיות רעות, ונשמע קול הקריאה של יום טוב, שהוא התגלות הרצון כנ"ל. ואזי, כשנתגלה הרצון, נעשה יראה כנ"ל. וע"י היראה, יכולין לקבל החסד כנ"ל. וכששופע החסד, אזי אין צריכין לעשות שום עסק ומלאכה כנ"ל, כי אזי נתקיים: ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו’ ואתם כהני ה’ תקראו וכו’ כנ"ל. וכל זה נעשה ע"י הצדקה כנ"ל. נמצא, שתועלת הצדקה גדול מאד: