חלק ב-תורה ה- המשך

ליקוטי מוהר"ן תנינא - תורה ה - המשך - י - המשך - ועיקר חיזוק המלאך הוא בניסן, כי ניסן ראש השנה למלכים (ר"ה ב.), ואז נתחדש כל ההתמנות של כל אחד ואחד, ואז נותנין לכל המלאכים...

2 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 07.04.21

ליקוטי מוהר"ן תנינא
 
 
תורה ה – (המשך)
 
תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו, כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב: (תהלים פא)
 
 
י – (המשך)
 
ועיקר חיזוק המלאך הוא בניסן, כי ניסן ראש השנה למלכים (ר"ה ב.), ואז נתחדש כל ההתמנות של כל אחד ואחד, ואז נותנין לכל המלאכים ההתמנות שלהם, ואזי נתחדש הרצון של השם יתברך, בחינת (דניאל ד): וכמצביה עבד בחיל שמיא, כי אז נותנין לכולם ההתמנות שלהם כרצונו יתברך, ואז יש להמלאכים שמחה, ונתחזקין. כי אז בניסן, הוא זמן הגאולה, כי בניסן נגאלו, וזה ידוע, שעיקר גלות מצרים היה לתקן חטא אדם הראשון, שהיו שדים מחממין אותו והוליד שדין וכו’ (עירובין י"ח ע"ב, ב"ר פ’ כ’). והחימום הוא ע"י חלישות המלאך כנ"ל, ומחמת זה היה גלות מצרים, ובניסן נגאלו, ונתתקן חטא אדם הראשון אז.
 
נמצא, שבניסן נתחזק כח המלאך, שזה בחינת תיקון חטא אדם הראשון, שנתתקן בניסן, בעת גאולת מצרים כנ"ל. וזה שכתוב (שמות ז): והוצאתי את צבאותי – בחינת מלאכים, שיצאו ונגאלו בניסן, כי אז נתחזקו ונתתקנו כנ"ל. ועל כן עיקר התחדשות הרצון, בחינת: וכמצביה עבד בחיל שמיא, הוא בניסן, כי אז הוא זמן תיקון וחיזוק שלהם כנ"ל. אבל גם בכל השנה יכולין לחדש הרצון ע"י השמחה, כי ע"י השמחה נותנין חיזוק בהמלאכים כנ"ל, ואזי נתעורר שמחה בהמלאכים כאילו נתחדש הרצון, בחינת: וכמצביה עבד בחיל שמיא, באותו היום, כאילו קיבלו ההתמנות שלהם באותו היום. אבל עיקר התחדשות הרצון הוא בניסן, ואזי הוא עיקר חיזוק שלהם. ואזי, בניסן, היה ראוי שיתבטל הטומאה הנ"ל לגמרי, מאחר שנתתקן ונתחזק כח המלאך כנ"ל:
 
יא
 
אבל יש שבא טומאה הנ"ל מבחינת אחרת. כי דע, שע"י רבנים ודיינים שאינם כשרים, שעושין עיוות הדין, על ידי זה בא טומאה הנ"ל ח"ו, כי ע"י עיוות המשפט, שהוא בחינת (תהלים קכא): כסאות למשפט, נופלין בחינת אהבות מן המרכבה, כי כסאות למשפט, שהוא בחינת המרכבה, שם הוא בחינת אהבה קדושה, בבחינת (ש"ה ג): מרכבו ארגמן, תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים. וכשנפגם המרכבה, בחינת כסאות למשפט, ע"י עיוות הדין – אזי נופלים משם אהבות נפולות, וע"י האהבות הנפולות בא ח"ו החימום והטומאה הנ"ל.
 
ועיוות המשפט, נעשה ע"י בחינת תפילין רעים, כי יש בחינת תפילין, מוחין, שיש בהם פסולת, כי התפילין, מוחין, נעשין ע"י שמעלין הליחות ושמנונית הגוף מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדושה, בחינת תפילין מוחין כנ"ל. ויש ליחות שצריכין לצאת, בבחינת טיפת עשו וישמעאל, וכשמעלין בחינת אלו השמנונית מבחינת החתים בשרו אל המוח, אזי נתערב פסולת בהמוחין והתפילין, ועל ידי זה נעשה קלקול המשפט, בבחינת (חבקוק א): רשע מכתיר את הצדיק, היינו הפסולת, שמתערב ומסבב את המוח, ע"י שמעלין בחינת טיפת עשו וישמעאל אל המוח, על ידי זה נתקלקל המשפט.
 
וזהו: על כן יצא משפט מעוקל, היינו קלקול המשפט כנ"ל, כי המשפט – ע"י המוח, כמו שכתוב בשלמה (מלכים א, ג): כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט, ועל כן כשנפגם המוח, נתקלקל המשפט, וע"י קלקול המשפט, בחינת משפט מעוקל, על ידי זה בא ח"ו טומאה הנ"ל, כנ"ל.
 
וזה "מעֻקל" אותיות "עמלק", שעל ידו בא הטומאה הנ"ל, בבחינת (דברים כה): אשר קרך בדרך. וזהו (במדבר כד): וירא את הקיני – וירא את עמלק, שהם סמוכים זה לזה בתורה, כי טומאה הנ"ל, שהיא טומאת עמלק, היא באה על ידי גרים, ככל המבואר למעלה. וזה בחינת "מראה" בחלום (כמו שקורין זאת הטומאה "מראין"). "מראה" ראשי תיבות: ר’שע מ’כתיר א’ת ה’צדיק, שעל ידי זה בא טומאה זו כנ"ל, על ידי שנעשה עיוות המשפט כנ"ל: 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה