חלק ב-תורה מח- המשך -מט -נ -נא

 

כי כן דרך הבעל דבר והסיטרא אחרא, כשרואה שהאדם סמוך סמוך ממש לשערי הקדושה, וכמעט שיכנוס, אזי הוא מתפשט עליו בהתגברות גדול מאד מאד ר"ל. על כן צריך אז התחזקות גדול נגדו. ושמענו מצדיק אמיתי שאמר, שאילו היה אומר לו אחד, יהיה מי שיהיה, בעת שעסק בעבודת ה’ בתחילתו: אחי, חזק ואחוז עצמך – הייתי רץ ומזדרז מאד בעבודתו יתברך, כי גם עליו עבר כל הנ"ל, ולא היה שומע שום התחזקות משום אדם. על כן מי שרוצה ליכנוס בעבודת השם’, יזכור זאת היטב. וחזק עצמך מאד, ועשה מה שתוכל בעבודת השם וברבות הימים והשנים תכנוס לבטח בעזרתו יתברך לתוך שערי הקדושה, כי השם יתברך מלא רחמים ורוצה בעבודתך מאד.

 

ודע, שכל התנועות וההעתקות, שאתה ניתק ונעתק בכל פעם איזה מעט מן גשמיות לעבודתו יתברך, כולם מתקבצים ומתחברים ומתקשרים ובאים לעזרתך בעת הצורך, דהיינו כשיש ח"ו, איזה דוחק ועת צרה ח"ו. ודע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאד מאד, והכלל והעיקר – שלא יתפחד כלל:

 

ודע, שיש אילן, שגדלים עליו עלים, שכל עלה צריך להיות גדל מאה שנים, והוא נמצא בפרדסים של השרים, וקורין אותו בלשונם "מאה שנים". ומסתמא, כשגדל מאה שנים, בודאי עובר עליו מה שעובר, ואח"כ בסוף המאה שנים, הוא יורה בקול גדול כמו קני שריפה, שקורין "אורמאטיע". והבן הנמשל היטב:

 

וראוי לילך עם מה שנאמר במאמר "אזמרה לאלקי בעודי" (בליקוטי הראשון בסי’ רפ"ב), דהיינו לבקש ולחפש למצוא בעצמו איזה זכות ואיזה נקודה טובה, ובזה המעט טוב שמוצא בעצמו ישמח ויחזק עצמו, ואל יניח את מקומו, אף אם נפל למה שנפל ר"ל, אף על פי כן יחזק עצמו במעט דמעט טוב שמוצא בעצמו עדיין, עד אשר יזכה לשוב על ידי זה להשם יתברך, וכל הזדונות יהיו נעשין זכויות (ע’ יומא פו ע"ב). ומה עשה הבעש"ט זצ"ל על הים, כשהסיתו הבעל דבר לעבור על דת, חס ושלום. ומזה תבין עד היכן אתה צריך להתחזק ולבלי לייאש עצמך ח"ו, אף אם יהיה מה שיהיה. והעיקר להיות בשמחה תמיד, וישמח עצמו בכל מה שיוכל, ואפילו ע"י מילי דשטותא, לעשות עצמו כשוטה ולעשות ענייני שטות וצחוק או קפיצות וריקודים, כדי לבוא לשמחה, שהוא דבר גדול מאד:

 

 

תורה מט

 

לפי גדולות השם יתברך ועוצם רוממותו יתברך, בתנועה קלה בעלמא ובהסתכלות בעלמא שאינו כראוי לפי כבודו יתברך, היה ראוי לבוא על האדם מה שראוי ח"ו ח"ו, אך השם יתברך מלא רחמים, וכל העולם מלא רחמנות, והוא רוצה מאד בהעולם. על כן צריך לחזק עצמו מאד בעבודתו בכל מה שיוכל, אף אם הוא כמו שהוא, ויסמוך על רחמיו המרובים מאד בלי שיעור, כי בודאי לא יעזוב אותו, אף אם עבר מה שעבר. העבר אין, והעיקר – מכאן ולהבא לא יעשה עוד, ויהיה שב ואל תעשה על כל פנים, הן במחשבה והן במעשה. כי גם המחשבה של אנשים כאלו היא גם כן עשיה, כי גם בעולם העשיה יש מחשבה, וצריך להיות שב ואל תעשה במעשה ובמחשבה כנ"ל. ומה שנעשה עמו ממילא, אל יחוש ואל יסתכל על זה כלל:

 

ודע, שעיקר התשובה השלמה היא, כשאדם עוכר באלו המקומות ממש שהיה מקודם התשובה, כל אחד לפי מה שעבר עליו בימים הקודמים, וכשעובר באלו המקומות והעניינים שהיה מתחילה ממש, ועכשיו פונה עורף מהם, וכופה יצרו לבלי לעשות עוד מה שעשה – זהו עיקר התשובה השלמה, ורק זה נקרא תשובה:

 

והוא מעלה גדולה, כשיש עדיין יצר הרע להאדם, כי אז יכול לעבוד אותו יתברך עם היצר הרע דייקא, דהיינו ליקח כל ההתלהבות והחמימות ולהכניסו בתוך עבודת השם, דהיינו להתפלל ולהתחנן בחמימות והתלהבות הלב וכיוצא. ואם אין יצר הרע להאדם, אין עבודתו שלמה כלל. והעיקר – לעצור ולעכב החמימות בעת התאוות, ולהניחו בעת התפילה והעבודה, שם יניח חמימותו והתלהבותו לתוך העבודה כנ"ל. ואפילו מי שאינו איש כשר, נזדמן לו לפעמים שמתפלל בהתלהבות, וזה בא גם כן מחמימות היצר הרע שיש לו, רק שהוא אינו מקבל על זה שכר. אבל מי שרוצה להתנהג בכשרות, הוא מעלה גדולה כשיש לו עדיין יצר הרע, כנ"ל:

 

 

תורה נ

 

המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו למקום שהוא רוצה, וכמבואר במקום אחר, שאי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד כלל, ואפילו אם לפעמים הולכת מחשבתו ופורחת ומשוטטת בדברים אחרים וזרים, הוא ביד האדם לחזור ולהטותה בעל כורחה אל הדרך הישר, לחשוב מה שראוי. והוא ממש כמו סוס שפונה מן הדרך וסר לדרך אחר, שתופסין אותו באפסר וכיוצא, ומחזירין אותו בעל כורחו אל הדרך הישר, כמו כן במחשבה ממש, שיכולין לתפסה בעל כורחה להשיבה אל הדרך הראוי:

 

 

היצר הרע נוקש באדם בכל פעם, ומעוררו למה שמעוררו. ואף אם אין האדם שומע לו ופונה עורף ממנו, אף על פי כן הוא נוקש בו עוד פעם שני ושלישי ורביעי ויותר. אבל אם האדם הוא חזק בדעתו ועקשן נגד היצר הרע, ואינו פונה אליו כלל, אזי היצר הרע מסתלק והולך לו. וכן בתפילה, בעניין המחשבות הבאים לבלבל, הוא ממש כנ"ל, שהמחשבה באה כמה פעמים, פעם אחר פעם, לבלבל. וצריך להיות חזק לבלי להסתכל עליה כלל בשום אופן, ואזי תסתלק. ועיין במקום אחר מזה (ליקו"מ ח"א סוף סימן עב):