חלק שני חתימת הספר – כח אלול

 

עוד באתי לעורר על דבר שאנו אומרים בכל יום בפרשת ציצית (במדבר טו, ל): "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה’", אמרו רז"ל (מנחות מג, ע"ב): ראיה מביאה לידי זכירה, וזכירה מביאה לידי עשיה. אבל אימת יכול להועיל דבר זה? כשהוא לומד ויודע המצוות, אך שהוא ירא שמא ישכחם, ועל זה מועיל הציצית, שיזכרם ולא ישכחם, וממילא יבוא לידי קיום, אבל אם לא ידע את המצוות, מה יועילו לו הציצית? ועל כן נכון מאוד שילמד כל אדם ספר, מצוות השם, או על כל פנים, קיצור ספר חרדים, המובא בספר "זכרו תורת משה", לבעל חיי אדם, וידע המצוות, ואז יקיים בשלמות מצוות ציצית.

 

והנה באמת ציצית הוא כמו רשימה שאדם עושה בשעה שנוסע לקנות סחורה, ודרך האדם לעיין בה כמה פעמים, עד שנקבע ברעיוניו איזה סחורה לקנותה, אבל כל זה מועיל רק בשעה שיודע ומכיר מיני הסחורה, אבל אם אינו מכיר את מיניהם, אפילו אם יביט ברשימה כל היום, לא ידע מה לקנות, ועל כן נכון לעשות כמו שכתבנו.

 

והנה מפשטות הכתוב משמע, שראיית הציצית, תועלת היא להזדרז במצוות ה’, ולא לתור אחר עיניו. ואם כן מה נכון הוא לראות אותם כמה פעמים ביום, ובפרט בעת שעולה איזה מחשבה שאינה טהורה על ליבו או איזה כעס – טוב מאוד להסתכל אז בציצית ואז יפקע היצר.

 

 

 

 

קודם תענית אכילה ושתיה, העיקר לקיים תענית הדיבור, לנוס ממדברי לשון הרע כמפני רוצח, כי חץ שחוט לשונם. ומידה כנגד מידה כי רבה המכשלה בזה המציאו הרוצחים בזמננו רובים ומשחיתים, כלים מכלים שונים, וכבר אמרתי כמה פעמים, שאדם מישראל יושב בביתו ומספר לשון הרע או מתלוצץ על חברו, ובכוח טומאת החטא קם גוי רוצח בארץ והורג שם ח"ו בר מישראל.

 

 

ובבואו לעולם האמת לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, יחייבו אותו על הריגת נפש מישראל, והוא יטען לתומו שמימיו לא הכיר את הנרצח הלז, אז יציירו לפניו – וכמו שאמר הסבא קדישא משפאלי זי"ע, שבעולם האמת מציגים לפני האדם תמונות, מכל מעשיו אשר עשה – איך שהלך הדיבור מפיו ונתן כוח לרוצח להרגו, ונפל לנ’ שערי טומאה רח"ל.

 

 

והוא מדמה בדעתו שמנוקה מעוון חיוב גלות – על הנפשות שהרג – על ידי טבילה במקווה ואמירת איזה מזמורי תהילים. על זה צועק הזוהר הקדוש: "ויי להני דחמאין, ולא ידעין מה דחמאין" (פירוש: אוי לאותם שרואים, ולא יודעים מה שרואים), שהם מיתות משונות ורציחות, המתרחשים בעולם, והוא עומד ומקלל את הגוי והערבי שעשה זאת, ואינו מתבונן, כי הוא שנתן לו כוח לעשות חיל להפיק את זממו. החיים והמוות ביד הלשון! (האדמו"ר מקלויזנבורג צאנז זצ"ל, פרשת וארא תשמ"א).