לאבד את הראש

הרגע בו הגעתי לדרך ללא מוצא הייתה כשמצאתי את עצמי נמתחת בין שני קצוות החבל – בין הרב שלי מקווינס לפסיכולוג שמטפל בי ממנהטן.

הפסיכולוג גבה 200 דולר לשעה אפילו כשהרכבת התחתית מקווינס נתקעה ופספסתי את הפגישה איתו, וזה באמת לא היה באשמתי בכלל. במפגש אחרי, הוא קנה לי גליליות וקפה מהחנות למטה.

אז באותו יום בכיתי במשך שעה אצלו בקליניקה. רציתי את אמא שלי אבל התביישתי לומר את זה. והוא, הפסיכולוג, נתן לי חבילת טישו. המשכתי לבכות והוא ציין במחברת שלו שהתהליך מתקדם כמו שהוא מצפה.

ביום אחר לגמרי, התווכחתי עם אמא שלי וברחתי מהבית. לא היה לי לאן ללכת. הפסיכולוג נמצא במנהטן ולהגיע אליו צריך אוטובוס ושתי רכבות תחתיות לרחוב ווסט 72. אבל הרולד קוגלר, הרב שלי, נמצא במרחק שתי דלתות ממני.

נכנסתי למטבח של הרולד קוגלר. הוא ישב שם בשקט והקשיב לכל התלונות והטענות שלי, ואז הוא עמד, פתח את הספר שהחזיק ביד ואמר (פחות או יותר ממה שאני זוכרת): 'גם אם הם מכים אותך בראש וסוטרים לך בפנים… אתה חייב להישאר בשקט ולירא את המלך שהוא מלך מלכי המלכים…'

וזה הוציא לי את כל האוויר מבלון הכעס שלי.

שבוע לאחר מכן הודעתי חגיגית לפסיכולוג שאני עוזבת, והוא אמר לי משהו שנשמע כמו נבואה מבשרת רעות: "את תאבדי את הראש שלך".

החלטתי שאני מסתכלת לו ישר בעיניים ופשוט הולכת.

ארבעים שנה עברו מאז, ואכן, מזמן כבר איבדתי את הראש. ואף אחד לא יכול לעזור.

אבל החיים ממשיכים הלאה: הבן שלי ואשתו החליטו שהם נוסעים לפריז ומישהו כמובן צריך להישאר עם הילדים. ניחשתם נכון, אני. בעלי לא הצליח להצטרף אלי.

בצאת השבת הכרחתי את עצמי לעלות על האוטובוס לירושלים ולהתמודד עם חבורת הילדים הזו, שהיו מגיל 3 ועד גיל 12. הגעתי. הלב שלי צנח, אבל תפסתי פיקוד.

הכלה אמרה שהילדים צריכים אמבטיה, אבל ידעתי שאחיה לא יעשה את זה גם אם אתחנן אליו. ואני, לא טיפוס שיחזור על הטעות מהפעם הקודמת. לא אתחיל עם הילד הזה שוב.

מאמרים נוספים בנושא:

חמות וכלה – יש סיכוי?

כלה וחמות – מתי זה יקרה?

כל יום מחדש

שניים זה ביחד
זוג טוב עושה שיעורי בית
לומדים לאהוב

כאן בונים גן עדן
למה התאהבנו? שאלה טובה!
סוד הזוגיות המוצלחת
איך נשמור על זה?

בת ה-12 נאלצה להישאר בבית עם בת השלוש, אבל ראיתי את הניצוץ הזה בעיניה שרצה לעשות משהו אחר. "זה בסדר, חמודה. הילדה נרדמה" אמרתי "את יכולה ללכת". ברגע שמיכל יצאה לספרייה יעל התעוררה והתחילה לבכות. היא למעלה ואני למטה מנסה לשטוף את הכלים שבכיור ותוך כדי התחלתי לעשות חישוב מהיר.

האם אני צריכה:

להתקשר למיכל שתחזור לבית לפני שהיא עולה לאוטובוס?

האם לצעוק על יעל שתפסיק להתנהג כמו תינוקת?

האם להתעלם מהבכי שלה ולאפשר לה להמשיך לבכות עוד דקה שתיים?

או – לנשוך את השפתיים ולטפל בה.

את שלוש האופציות הראשונות כבר ניסיתי כשעשיתי בייבי סיטר לילדים של אחותי, עם הילדים שלי ועם כמה מהנכדים.

לקחתי את הסידור ועליתי למעלה וישבתי עם יעל על השטיח. היא צרחה לי בתוך האוזן. ואני התחלתי לומר כמה מזמורי תהילים כמו שאף פעם לא אמרתי. שתינו על השטיח מייבבות. היא צועקת 'אמא! אבא!' ואני צועקת 'אבא! אמא! השםםםםם!'

הכלה שלי יודעת איך לגרום לילדים להיכנס למיטות מקסימום עד שמונה בערב אחרי מקלחת. אני, ארבע שעות אחרי.

כשהבית סוף סוף שקט, אני מוצאת בחדר השינה ספר מתחום הפסיכולוגיה העוסק בתסביך של אמא וילדים, שאיכשהו כולם במשפחה הזו הפכו למטפלים. אבל לפני כן, הייתה שם הסתבכות. ולהסתבך – משמעו להיות בסיטואציה לא נעימה או מסוכנת שממנה קשה מאוד לברוח.

דג, למשל, מסתבך ברשת.

היא, האמא מהספר, הסתבכה עם סמים ופשע.

אחר כך חשבתי על כל מיני דברים שרצו לי בראש, ונזכרתי במה שאמר לי הפסיכולוג ההוא ממנהטן.

אז כן, איבדתי את הראש והפכתי לדבר המסוכן הזה שנקרא "אמא", אבל הילדים שלי הצליחו איכשהו להתמודד ולפרוש כנפיים ולהמריא כל אחד למסלול חייו… ולאלה שלא יודעים, עבור לא מעט אנשים באמריקה המילה "אמא" היא מילה ממש לא מנומסת והפסיכולוגים המפורסמים לא עוזרים לתקן את זה.

כאן מגיעה תודה רבה גדולה לבורא עולם שנתן לנו את הרב שלום ארוש שאומר, "כבד את אביך ואת אימך". ואחר כך הוא כותב על הסכנה האמיתית – "לפעמים החמות מפתחת (ולא על דרך החיוב) עניינים עם הכלה – כמו ויכוחים, ריבים וכן הלאה, מעירה על כל דבר, או שהיא מגדילה לעשות ואפילו מתערבת בצורה ישירה ובוטה בחיי הנישואין של בנה. היא לא פעם, למשל, שואלת שאלות כמו למה הילדים גדלים כך ולא אחרת? ועוד שאלות מהסוג הזה. אף כלה בעולם לא תוכל לסבול התנהגות כזאת!" (מתוך ספרו המדהים ומשנה החיים חכמות נשים).

יש לי וידוי: אני לא מסכימה עם דרכה של כלתי. אבל מי אני?! אף אחד מהילדים שלי, אפילו לא זה שלומד בישיבה בבני ברק, לא מה שחשבתי וחלמתי שיהיה. אז כן, אני סוג של כישלון ואני לא יכולה לבוא בטענות לאף אחד.

מצד שני, איפה הילדים שלי היו אם הם היו עושים את מה שאני רוצה מילה במילה, במקום ללכת בשביל חייהם המיוחד שהועיד להם בורא עולם בו הם יכולים לאבד את הראש?

חוץ מזה, אני אוהבת אותם בדיוק כפי שהם.

באותו יום היה לי זמן איכות נפלא עם הנכדים שלי, למרות שהם לא התפללו ולא התקלחו ואף אחד מהם לא הלך לישון בזמן.