להיות גבר
מתי הכי מתאים להיות גבר? אם אתם שואלים את שרון רוטר, אז הזמן האידיאלי הוא אחרי פורים ולפני פסח. אלה הימים בהם היא הייתה רוצה להיות בצד השני ולהגשים משאלת ילדות.
לפעמים אני חולמת להיות גבר. וזה קורה במיוחד אחרי פורים ולפני פסח, אבל לא רק.
מאז שאני זוכרת את עצמי רציתי להיות בן. בתור ילדה אהבתי את המראה של ה"טום בוי". בכיתה ג', כשכל הילדות גידלו שיער אני הסתפרתי בתספורת קצוצה ממש כמו בן (זה היה מכוער וכולם צחקו עלי, לא יודעת מה עבר עלי…). לא הייתי אלימה במיוחד ותמיד היו לי חברות בנות, אבל זה לא מנע ממני לתהות – איך זה להיות בן?
בשנים האימהות הראשונות שלי ביטלתי מכל וכל את כל מה שבעלי חשב על חינוך והורות. הרגשתי שיש לי בלעדיות על כך בתוקף היותי אישה שנולדה עם אינטואיציה הורית בילט אין. עם השנים (והילדים שנוספו) קרה לי "ונהפוך הוא" של ממש, והבנתי כמה טעיתי.
בדיעבד, הסתבר שרוב דרכיי היו רחמניות מדי והפכו את הילדים למפונקים, כפויי טובה, תלותיים ואפילו אכזריים אלי לעיתים. לעומת זאת, הוא בנה איתם מערכת יחסים מושלמת (אני יודעת שתגידו שאין מושלם אבל במקרה שלו משום מה יש).
כשלמדתי חינוך ילדים בשיטת "שפר, הבנתי שלא הייתי צריכה לצאת החוצה ולשלם כסף, כי לבעלי יש את האינטואיציה הזאת בתוכו. נכון, הוא גם בנאדם ולפעמים הוא כועס, מתעצבן או חסר סבלנות, אבל אין מה להשוות לטעויות בגישה שלי. כשהוא אומר להם לעשות משהו הם פשוט עושים. כן, כמו בשפר, הם משתפים איתו פעולה. "לכו לישון" – הולכים לישון, "תסדרו את החדר" – והם מסדרים את החדר, וכך הלאה.
מאמרים נוספים בנושא:
מילה שלו זאת מילה, וכשהם מעיזים להתחצף הוא מבודד את המפריע בלי כעס אמיתי (רק בטון קשוח) עד שהילד מבין ומתחרט באמת. העובדה שהוא מציב את הגבולות לא גורמת להם לאהוב אותו פחות או להיות מחוברים אליו פחות, גם לא לשריטות עמוקות, אלא דווקא למערכת יחסים מאוזנת ובריאה.
בשנים האחרונות אני מנסה ליישם את שיטותיו, אבל הרחמים המוגזמים שלי והזדהות היתר תמיד עומדים למפרע.
לא רק שאני מקנא בקלות ובגישה שלו לחינוך, אני מקנאה גם בגישה שלו לחיים…
למשל, שאני תמיד מרגישה חייבת אבל הוא מרגיש שהוא "בוחר". אני חייבת להביא כסף הביתה, חייבת לבשל לשבת, חייבת לנקות, חייבת להסיע לחוג, חייבת לקנות מתנה ליומולדת של החבר וחייבת לנקות לפסח. ואילו הוא לא חייב כלום! גם את הדברים שאני מפילה עליו בתוקף היותי שליטה ואחראית הבלעדית על התנהלות החיים שלנו, הוא עושה בזמנו ואיך שבא לו. הבעיה היא שאני לא תמיד מסכימה עם דרכיו, וגם על זה אני רוצה לשלוט. הוא לא תלה את הכביסה כמו שצריך, או רק הזיז ממקום למקום את החולצות שלו בארון ולא ממש סידר לפסח כמו שצריך.
אבל אחרי שעברו כמה שנים ועול השליטה כבר כבד עלי, אני מתפללת להיות קצת כמוהו. לא לשבת על נקודות, לעשות את עיקר הדין בנחת ובשמחה, לא לקחת על כתפיי את ניהול העולם או להרגיש שאני הסגן של אלוקים, ולא להילחץ או להיות בחרדה מכל אירוע (בין אם הוא נתפס בעיניי "קטן" או "גדול"). לא להרגיש שאני חייבת, ושהכל חייב להיות כמו שאני רוצה ונראה לי ושדמיינתי שככה צריך להיות.
לפעמים בא לי להיות קצת גבר, במיוחד אחרי פורים ולפני פסח…
* * *
שרון רוטר, מוסיקאית יוצרת זמרת וכותבת, מקדמת נשים יוצרות. רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור